לדעת מומחים ברפואת שיניים בעיית ה-Cavitation מאוד נפוצה, למרות זאת, לא הצלחתי למצוא מילה מקבילה בעיברית ל-Cavitation ולא בכדי. הבעיה כמעט ולא מוכרת בארץ. התרגום הכי מדויק ל-Cavitation שעולה בדעתי הוא חלל בעצם הלסת. אני מקווה שרופאי שיניים ורופאים כלליים יתעניינו בנושא ילמדו, ובסופו שלדבר גם יתחילו לטפל בבעייה זו.
התמונה מוויקימדיה
הפוסט הבא מתבסס על הסרטונים של ד"ר אליסון אדאמס. לדוברי אנגלית כדאי להקשיב לסרטונים עצמם:
Cavitations פרק 1
Cavitations פרק 2
שורשי השיניים נתונים בתוך עצם הלסת. אולם השורש אינו נוגע ישירות בעצם הלסת. השורש יושב בתוך מעין תושבת שעשויה מקרום, שמחברת בין עצם הלסת לשן. אנלוגיה (קצת מגושמת) לעניין היא בורג ודיבל (למי שהתקין בורג בקיר אי פעם). את הבורג לא ניתן להבריג לקיר, משום שהקיר יתפורר והבורג יפול. לעומת זאת אם נכניס דיבל שעשוי מחומר רך וגמיש לקיר, נוכל להבריג את הבורג לקיר בקלות, ואם שמרנו על המימדים הנכונים של החור, הדיבל, והבורג, הבורג יאחז בחוזקה. בדומה לכך, גם השן אינה "מוברגת" לעצם. ישנה "תושבת" שמאפשרת אחיזה חזקה של השן בלסת, וגם גמישות מסוימת, על מנת לא לסדוק את העצם כשאנו לועסים מזון קשה, וכדי שהשן לא תשתחרר מהמקום.
לאחר עקירת השן, הדרך האידאלית להבראה, היא יצירת עצם לסת חדשה בחלל השורש שנותר לאחר העקירה, מעליה גודלת רקמת חניכיים. לשם כך דרושה אספקת דם לאיזור, ונדידה של תאי עצם לחלל השורש.לשם כך דרוש שיווצר קריש דם בחלל השן. לאחר מכן רקמת העצם משתקמת, והקריש מפנה את מקומו לכלי דם ותאי עצם חדשים. מעל העצם החדשה צומחת רקמת חניכיים חדשה.
אולם מספר גורמים עלולים להפריע לתהליך העדין של הריפוי:
1) קריש הדם אינו ממלא את חלל השורש בגלל שהוא לא נוצר, או הוסר. הקריש עלול שלא להיווצר כיאות בשל חומרים שעוצרים את זרימת הדם באיזור כגון: זריקת האלחוש המקומית שעלולה להקטין את זרימת הדם, תרופות המכילות סטרואידים, תרופות לטיפול באוסטאופורוזיס, תרופות דמויות אסטרוגן. מחלות מסוימות כמו סכרת עלולות להקטין את זרימת הדם לאיזור כמו גם עישון, צריכת אלכוהול והריון. כספית מסתימות אמלגם מקטינות את יכולת הגוך לריפוי ה-Cavitation. חוסרי תזונה גם הם יכולים לעכב את הריפוי.
במידה ולא נוצר קריש הדם, נשאר חלל בלסת. החלל מתמלא בחיידקים שיוצרים דלקת. הדלקת עלולה להמית כחלק מעצם הלסת הסמוכה לחלל. במקרה כזה הפציינט יחוש כאב, והוא עלול לפתח חום. כמו-כן הדלקת עלולה לגרום לטעם וריח רעים. אם הפציינט יחזור לרופא השיניים, בחלק מהמקרים הרופא ינקה את המקום, וירשום אנטיביוטיקה. לאחר תקופה, חלל השורש יראה כאילו נרפא, אולם התחולל תהליך שונה. הרקמה החדשה נבנית מלמעלה ומהצדדים, במקום מהבסיס, והדבר יכול לגרום לריפוי איטי ביותר. בנוסף חלק מהעצם שמתה בשל הדלקת עלולה להישאר בחלל, וחלק מימנו גם מופרש לחלל הפה חודשים לאחר העקירה.
הלסת התחתונה עלולה לייצר Cavitations בסבירות גבוהה יותר בגלל שאספקת הדם פחות טובה.
2) הקרום של השן (ה"תושבת") לא נוקה לאחר העקירה. הוא משמש כמחסום לבניית העצם החדשה, ומהווה בעצמה ככר גידול לחיידקים.
שני הסיבוכים האלה יכולים לגרום לחיידקים להתרבות בחלל השורש, בו זרימת הדם חלשה יותר, ולפיכך הגישה של תאי החיסון לחלל מוגבלת. כשנוצר בסיס להתרבות החיידקים הם יכולים להמשיך לכיוון הלסת וליצר גם שם דלקת ונמק.
בו בעת מעל איזור הדלקת, החניכיים נבנו מחדש, והאיזור יראה כבריא. הגוף לא בהכרח ייצר חום גבוה, או נפיחות, כך שהחלל הדלקתי (Cavitation), יכול להמשיך ולזהם את הגוף מבלי שהחולה יהיה מודע למקור הבעיה.
החלל הדלקתי עלול להמשיך ולצמוח, ולפגוע במבנים סמוכים – שורשים,כלי דם, ועצבים. החיידקים שגרים ב-Cavitation מייצרים רעלים שעלולים לפגוע בחלקי גוף אחרים, וליצור דלקות כגון סינוסיטיס, וכאבים חוזרים ונשנים. יש הטוענים שהרעלים עלולים להיות גורם למחלות קשות כגון טרשת נפוצה ותסמונת התשישות הכרונית.
החייידקים מה-Cavitation נכנסים למחזור הדם, ועלולים לגרום לדלקות במקומות שונים.
מאחר והשיניים נמצאות בקצות קווי המרידיאנים בגוף, עלולים להיווצר השפעות שליליות על איברים אחרים, כולל איברים פנימיים. ההשפעה היא דו-כיוונית, חולשה באיבר עלול להשפיע על השן ולהוביל בסופו של דבר לעקירתה, אולם אז ה-Cavitation שיווצר עלול להשפיע חזרה לשלילה על האיבר שגרם לעקירתה.
לדעת מומחים הבעיה של Cavitation נרחבת ומשפיעה על כ-90% מהאוכלוסיה. ככל שהשן עמוק יותר בפה, כך הסיכוי גבוה יותר ליצירת Cavitation.
בעיות שנובעות מ-Cavitation ירפאו רק אם ה-Cavitation יטופל.
Cavitation קשים לזיהוי באמצעים רגילים של רפואת שיניים. אולם קיים אמצעי מיוחד לזיהוי Cavitation שנקרא Cvitate. באנגליה יש את המכשיר לרופאים מעטים. ישנה אפשרות להיעזר במכשיר שבודק את המרידיאנים, או בבדיקה גופנית של קינסיולוג.
האם ניתן לרפא Cavitation? ניתן לנקות את האיזור הנגוע בניתוח, ולהסיר את חלקי העצם המתה, את רקמת החיבור של השן, ואיזורים דלקתיים. לעיתים זה מספיק על מנת לרפא. אולם בפעמים אחרות נוצר Cavitation מחדש. כנראה בשל אספקת דם לקויה לאיזור.
רופא בעל מומחיות יכול לזהות Cavitation בצילום רנטגן של הלסת. אולם מרבית הרופאים ומפענחי הרנטגן אינם מודעים לבעיה.
בעיית ה-Cavitation זוהתה ע"י G.V Black (שנחשב אבי רפואת השיניים) לפני כ-150 שנים. אולם כיום רופאי שיניים רבים אינם מתייחסים לבעיה. בעיית ה-Cavitation לא נלמדת בבתי הספר לרפואת שיניים, לפיכך קשה למצוא רופא שיניים שמכיר בבעיה ויעזור לטפל בה. לעומת זאת רופאים כלליים כלל אינם בודקים את האפשרות הזו, משום שבעיות פה ולסת הם לא בתחום הטיפול שלהם. כך שמי שסובל מ-Cavitation כיום עלול לא לגלות את מקור הסבל לעולם.
לפני עקירת שן כדאי להיות מודע לבעיות הפוטנציאליות, ולוודא עם הרופא שהוא מתייחס לבעיות האפשריות, כדי למנוע בעיות גדולות הרבה יותר בהמשך. בייחוד כשמדובר על שיני בינה, יש להביא בחשבון את הנזקים הצפויים מעקירה כזו. שיני בינה נמצאות בקצה הפנימי של הלסת, והסיכוי ליצירת Cavitation כתוצאה מעקירתם גבוה ביותר.
למידע נוסף ניתן לפנות לאתר של אליסון:
http://www.thenaturalrecoveryplan.com
