אין תחליף לשן הטבעית שלנו, וכשאיבדנו חלק ממנה, אנו חייבים להתפשר ולהכניס חומר זר לגוף. הבחירה הנפוצה עד כה בדר"כ אינה בעלת הנזק הקטן ביותר. ברור שהאמלגם הוא פצצת זמן שמשחררת את חומר הנפץ שלה באיטיות ולאורך שנים, ולכן נשאלת השאלה במה כן כדאי להשתמש לסתימת החורים?
המאה ה-21 בורכה בטכנולוגיה מתקדמת, יש לזה צדדים שליליים כמו קרינה אלקטרו מגנטית, חומרי הדברה, זיהום האויר והמים, ועוד דברים שאיני רוצה להיכנס אליהם כדי לא להבריח קוראים. מצד שני יש לנו חומרים חדשים ופחות מזיקים שניתן להשתמש בהם, לא חייבים להישאר עם האמלגם שהומצא לפני מאות שנים. האמלגם הוא אומנם חומר נהדר לשחזור השן, אבל הוא חומר נוראי לבריאות שלנו. הסיבה שלא רואים זאת, הוא הקושי לקשר את הסמפטומים לסיבתם בשל פער זמן בין השניים. איזה רופא יאבחן שהתקפי הזעם/אדישות הם תולדה של הרעלה יום-יומית המתמשכת 30 שנה? איזה רופא בכלל יכול לדעת שמחלה ניוונית כלשהיא או סתם התקררויות חוזרות ונשנות הם תולדה של פגיעה במערכת החיסונית הנובעת מכספית?
לפיכך כדאי להבין מה מציעים להכניס לפינו ולא לסמוך באופן עיוור אחר הרופאים(כמו שלמדנו אפילו הרופאים הטובים ביותר עלולים לטעות, במקרה של האמלגם טעויות בקנה מידה מאוד נרחב).
ישנם מספר חומרים הזמינים לשחזור השיניים אסקור שלוש שיטות:
1) קומפוזיט – שם כללי לתערובת של מספר חומרים:
- מילוי (filler) – סוג החומר משתנה בהתאם ליצרן. המילוי יכול להיות חלקיקי זכוכית המבוססים על צורן או אלומיניום. לעיתים מוסיפים נתרן פלואוריד למילוי. לעיתים מערבבים מספר חומרים ליצור המילוי כגון נתרן-סידן-אלומיניום-ותרכובת סידן פלואוריד. ככל שאני מבין את הפלואוריד מוסיפים על מנת לתרום לבריאות השיניים.
- שרף – למעשה החומר שמדביק את התערובת יחד בחלל שהיא אמורה למלא. לשם כך משתמשים בחומר אקרילי, וסוגים שונים של אוליגמרים לדוגמא בי-ספנול A(למעשה מרכיב היסוד של פלסטיק מסוג פוליקרבונט). למעשה השרף מכיל את אבני היסוד של חומרים פלסטיים.
- סילאן – תרכובת של סיליקון ומימן שמקשרת בין השרף למילוי.
הקשרים הכימיים בין המרכיבים נוצרים בחשיפה לאור, כך שבביצוע הסתימה מורחים שכבה ומאירים אותה עד למילוי החלל. לאחר מכן מלטשים את המשטח החיצוני.
2) סתימות קרמיות – עשויות מחומר קרמי לדוגמא זירקוניה. הסתימה במקרה זה מבוצעת בשתי פאזות – פאזה ראשונה הרופא מבצע יציקה על השן על מנת לקבל תמונה תלת מימדית של החור. לאחר מכן טכנאי שיניים מייצר מבנה המותאם לחור. בטיפול השני הרופא מתקין את היציקה הקרמית לשן.
3) זהב – גם סתימת זהב מבוצעת בשתי פאזות לצורך התקנת יציקה.
לכל שיטה יתרונות וחסרונות. לנושא זה לא אכנס בשלב הנוכחי. יש לשים לב שגם בכל שיטה יש ואריציות בטכניקות השימוש ובהרכב החומרים. כמו-כן קיימות שיטות נוספות לשחזור השן. אציין מספר נקודות שלדעתי יש לשים לב אליהם:
1) החומר בי-ספנול A מחקה את פעילות ההורמונים בגוף וקיים בסוגים מסוימים של סתימות לבנות. הכמויות המשוחררות לפי מחקר שראיתי – קטנות ביותר, עם זאת לא ברור האם כמויות קטנות אלה עדיין יכולות להשפיע על הגוף.
2) רופאי השיניים בדר"כ בעד פלואוריד. עם זאת פלואוריד הוא חומר רעיל וכדאי לחשוב פעמיים לפני שמכניסים אותו לפה. אישית אני מוותר.
3) סתימות הקומפוזיט עלולות להתכווץ עם הזמן, ובחללים שיפערו מתיישבים חיידקים.
4) סתימות מתכת מייצרות זרמים קטנים בסתימות, יש החושבים שזרמים אלה מפריעים לפעולת הגוף.
5) השיטות הדורשות הכנת יציקה ע"י טכנאי שיניים כנראה הרבה יותר יקרות מסתימה שאפשר לגמור בביקור אחד.
כרך אגב, אמלגם הוא החומר הזול ביותר להכנת סתימות אולם מעבר להפרשת הכספית, גם מבחינה פונקציונלית הוא אינו הטוב ביותר מהסיבות הבאות:
1) החומר מתרחב מעט עם השנים ולכן עלול לסדוק את השן.
2) האמלגם אינו נדבק לשן, ולכן השימוש באמלגם מחליש אותה.
3) משום שהאמלגם אינו נדבק לשן, דרוש לפעור חלל רחב יותר בבסיס הסתימה כדי "לתקוע" את האמלגם בשן. הפעולה מביאה לאיבוד חומר השן הטבעית. כמו-כן לאמלגם דרוש רוחב מינימלי של שני מילימטר, כך שלעיתים הרופא נאלץ להרחיב את החור.
4) רגישות לחום וקור גבוהה יחסית.
5) אחרון (הכי פחות חשוב לדעתי) – האמלגם אינו אסתטי.
נקודות נוספות לשיקול בבחירת חומר הסתימה – האם מופעלים על השן עומסים גבוהים או קלים? מה גודל הסתימה ומיקומה? מה התקציב הקיים לטיפול? לעיתים לרופא המטפל אין מומחיות בשיטות הרלבנטיות, גם זאת כדאי לקחת בחשבון ולקבל חוות דעת נוספות.
לסיכום לא ממש המלצתי על חומר תחליפי משום שהנושא מורכב והתשובה כנראה אינה חד-משמעית. עם זאת יש לזכור שהתשובה היחידה של כל הרופאים בהיסטוריה הדנטלית שלי, היתה הקלה ביותר הזולה ביותר והמזיקה ביותר (גם לרופא המטפל) – אמלגם.