מסאנובו פוקואוקה- מדען וחקלאי שלימד וגידל בעזרת חקלאות אורנית בהצלחה רבה.
התרגלנו שחקלאות פירושה דשנים כימיים, זרעים מוכלאים או מהונדסים גנטית, הדברה כימית ובסוף שיטת חניטה של פירות בווקס וחומרים נוספים כדי שהם לא יתקלקלו.
כך לכאורה אנחנו מקבלים פירות גדולים שמחזיקים זמן רב יותר על המדף.
אבל מה על הבריאות שלנו? מה עם ההשפעה על הסביבה?
אני מוצא קווי דימיון רבים בין החקלאות לרפואה. בשני המקרים אנחנו מסתכלים על העולם דרך משקפיים של מלחמה. במלחמה מסמנים אויבים – בנוסף לווירוסים ולחיידקים בחקלאות סימנו את החרקים כאויבים (כדרך אגב החרקים קיימים גם בגוף האנושי אבל הרפואה המערבית לא כל כך מודעת לעניין – הרחבה אצל ד"ר הולדה קלארק).
במלחמה כמו המלחמה, יש כלי נשק – כימיקלים מאוד רעילים שמרססים על החרקים כדי לשבור את האויב ולהגן על הפירות הטובים. במלחמה יש גם מה שקוראים בצה"ל דו"צ (ירי על כוחותינו), לדוגמא השאריות של חומרי ההדבר שמגיעות לשולחננו, או ה-די.די.טי. הרעיל שנשאר בסביבה ולא מתפרק משך שנים רבות.
המלחמה, בניגוד למה שחושבים, לא נובעת מאויב אכזר, אלא מתפיסה של אויב אכזר. החרקים הם לא מזיקים. יש להם תפקיד, הם הסניטרים ועובדי פינוי האשפה של הפלנטה שלנו. אם הם באים לפירות ולירקות שאנחנו מגדלים, זה לא סימן שצריך להשמיד אותם, אלא סימן שאנחנו לא מגדלים נכון. תנאי מזג האויר לא מתאימים, האדמה לא מתאימה, אין מספיק מים, יש עודף מים וכיו"ב.
גם אם בסופו של דבר נדמה לנו שהפירות והירקות שהבאנו לשוק איכותיים יותר (נצחנו) מדובר רק על המראה החיצוני. הערך הבריאותי והטעם כמעט תמיד יהיו נחותים ביחס למקור. מעבר לזה בעונה הבאה יגיע חרקים משוכללים יותר שפתחו התנגדות לאמצעי ההדברה (גם החרקים משיבים מלחמה הם יעשו את עבודות הניקיון בכל מחיר).
כמו כל צבא שממשיך ונלחם הוא נחלש. החיילים שלו חוטפים סרטן, זאבת, מחלת ניוון שרירים, מחלות לב, סוכרת ועוד. ילדים קטנים סובלים מהשמנה ואוטיזם.
אז אולי השיעור שלנו הוא להצניע את האגו הנפוח ובמקום להילחם ולשנות את הטבע, להשתלב בטבע. במקום להילחם בחרקים להעזר בהם, הם בסופו של דבר המדשנים הטובים והבריאים ביותר בעולם. במקום לגדל גידולים חלשים שאינם מתאימים למקום ואחר כך לנסות להכניס להם גנים של חסינות נגד חומרי הדברה סופר רעילים, לגדל את הגידולים המתאימים לאיזור הגיאוגרפי. במקום להאריך חיי מדף ע"י חניטה – לשנות את הרגלי האכילה ולקנות את הפירות והירקות בעונתם.
אפשר גם אחרת, מסאנובו פוקואוקה הוכיח את זה, כשגידל גידולים אורגניים בלי שום מיכון חומרי הדברה או דשנים. היבולים שלו עלו על היבולים של השכנים שהשתמשו במיטב הטכנולוגיה.
גם מכון רודאל הוכיח את זה ב-30 שנים של מחקר החקלאות האורגנית. המחקר הראה יתרון לחקלאות האורגנית בכל פרמטר.
אנשים לא מבינים את החשיבות של השמירה על האורגניות בחקלאות, הבריאות שלנו מוטלת בסיכון כאשר אנו משתמשים בכל החומרים הכימים בחקלאות. חייבים להגביר את המודעות לכך. הסיפור על מסאנובו פוקואקה מעניין מאוד ומוכיח שהחלקאות האורגנית מנצחת גם במובן של הגידול הפורה.