אריזות דגני הבוקר יוצרים מצג של בריאות. דוגמנית חטובה הידועה בחיבתה לספורט, כדורסלן מחויך, דמות קורנת אושר באמצע פעילות ספורטיבית, כל אלה מופיעים על האריזה. ניתן להבין שזה מזון אידאלי לילדנו. כאילו אם תאכלו את הדגנים מיד תעשו מאושרים ובריאים. האמנם?
פריכות - כשתאכלו את דגני הבוקר מיד תרגישו פריכות נעימה בפה. פריכות יוצרת מצג של טריות. אבל איך הדגנים האלה ששוכבים שבועות במחסנים ובחנויות יכולים להיות טריים? הפריכות מושגת ע"י אפייה של הדגנים בנוכחות סוכר\שמן\מלח טהורים. התוספים האלה מזיקים בכמויות גדולות כפי שהם מצויים בדגני הבוקר.
ויטמינים ומינרלים- בחלק גדול מהדגנים תמצאו רשימה מכובדת של ויטמינים ומינרלים. ממש חגיגה של בריאות. האומנם? כיצד דגנים שהופשטו מהעטיפה שלהם (קמח או אורז לבן) עטיפה שמכילה את מירב הויטמינים והמינרלים, או דגנים שמגודלים בצורה תעשייתית (תירס), נאפו (עוד פעולה שמדללת את הויטמינים), כיצד דגנים כאלה מכילים כל כך הרבה ויטמינים? התשובה פשוטה, אלה תוספים סינטטיים. אולי חלקכם יגידו מה רע בתוספים סינטטיים? ישנם הטוענים שבחלק גדול מהמיקרים זה לא עוזר. ניתן להדגים זאת על ברזל.
ברזל -כשאנו אוכלים מזון, הברזל הטבעי מגיע בתרכובת, והאטומים שלו מפוזרים בתאים של הירק\פרי\בשר הנאכל. אולם מהו הברזל הסינטטי? לפחות בחלק מהדגנים ראיתי תשובה שהדהימה אותי. זהו ברזל טהור – אבקת ברזל שמעורבבת עם העיסה מימנה יוצרים את הדגנים. ניתן אפילו לראות את זה, למשל בבלוג הזה המחבר מראה שיטה להפרדת הברזל:
http://www.stevespanglerscience.com/experiment/00000034
וגם זה:
http://www.sciencebuddies.org/science-fair-projects/project_ideas/FoodSci_p003.shtml
הדף הזה מראה בדיקה השוואתית של דגני בוקר בארה"ב ובודק מי הכניס הכי הרבה חלקיקי ברזל (לחיוב)….
לי זה נראה מוזר משהו שמכניסים ברזל גולמי לארוחת הבוקר. חישבו שהייתי מרכז את הברזל במנת הדגנים לערימה קטנה ומבקש מכם לאכול אותה. האינסטינקט שיתעורר בכם מאוד נכון במקרה הזה לדעתי. אולם כשהברזל הגולמי מוחבא בתוך המזון, והדמות מפתה על האריזה הסיפור אחר לגמרי. גם אני אכלתי את הלוקש (המתכתי) פעמים רבות.
כל השיטה הזו בעיני נראית מוזרה. לוקחים דגן שעשיר בויטמינים ומינרלים מן הטבע, מפשיטים אותו מהויטימינים והמינרלים לכדי קלוריות ריקות, אופים אותו יחד עם סוכר\שמן, ובסוף מוסיפים ויטמינים ומינרלים סינטטיים, שתועלתם מוטלת בספק. את כל זה עוטפים במארז מושך עין, ואנחנו קונים את זה כמזון בריאות.
למה לא נאכל את הדגן המלא עם ויטמינים ומינרלים מהטבע? לא אפוי ללא סוכר\שמן\מלח?
מי בדיוק "אשם" בשיטה המוזרה הזו – הוספת ברזל גולמי לאוכל? יצרני המזון או צרכני המזון?
לסיום שוב אצטט (בתרגום שלי מאנגלית) את מר מסאנאבו פוקואוקה מספרו הקלאסי "The one-straw revolution" :
"ישנן אגדות על אנשים שרומו ע"י שועל לאכול הפרשות סוסים. זה לא מצחיק. כיום אנשים אוכלים לפי הנחיית השכל*, לא לפי נטיית הגוף. לרבים לא איכפת אם האוכל מכיל מונסדיום גלוטמאט, אולם הם טועמים על קצה הלשון, לכן מרומים בקלות."
* בחרתי לתרגם את המילה mind (שתמיד קשה לתרגם) לשכל.