לאחר שבפוסטים הקודמים בחנתי את עמדת המצדדים באמלגם (ולא הצלחתי להבין מניין הם שואבים את הביטחון שהוא אינו מזיק), נמשיך לעמדת השוללים את האמלגם ונראה איזה חיצים הם מחזיקים באשפתם.
לפי התרשמותי הגוף שמיצג בצורה מקיפה ונאמנה את ההתנגדות לאמלגם נקרא IAOMT.
גוף זה נוסד ע"י 13 רופאי שיניים ב-1984 בארה"ב. המייסדים ראו סכנה רבה בשימוש באמלגם ומצד שני חוסר בנתונים בנושא. הם החלו לחקור את העניין והפיצו את מסקנותיהם. במשך הזמן כמות הרופאים החברים ב-IAOMT גדלה ללמעלה מ-700. מטרות הארגון – לחקור את ענייני רפואת השיניים, להפיץ את הידע לקהילה הרפואית ולפציינטים, ולייעץ בעת הצורך.(אין ספק שדרוש מחקר רב לנוכח חוסר הידע של ADA).
אני אבדוק את הדו"ח שלהם מ-2010 שאמור להיות המקיף ביותר.
בסיכום המנהלים הדו"ח מספר שהמטרה העיקרית היא הערכת כמות הכספית הנספגת בגוף כתוצאה מסתימות כסופות. בנוסף הדו"ח סוקר השפעות אפשריות, מחקרים שנעשו בנושא, פערים בידע , ונושאים נוספים.
הדו"ח מדבר על כ-1.4 מיליארד סתימות בארה"ב לבדה, רובם המוחלט עשויות מאמלגם.
הדו"ח מחזק את מה שלמדנו עד כה מדו"חות של ADA – הכספית נספגת בעיקר בנשימה דרך הפה. בעוברים הכספית נספגת דרך השיליה, ובתינוקות מחלב אם.
בנוסף החשיפה העיקרית לכספית במרבית האנשים נובעת מסתימות האמלגם.
לפי מספר מודלים לכמות סתימות האמלגם בפה, הארגון מגיע למסקנה שכמות הכספית הנפלטת מהסתימות חורגת מהסף המותר שנקבע ע"י US -EPA ב-2005 בכ-67 מיליון אמריקאים. לפי הסף של של EPA בקליפורניה (2008) כ-122 מיליון אמריקאים חורגים מהסף המותר. הדו"ח נכנס לפרטי פרטים ונותן מספר תרחישים הכוללים הערכת כמות הסתימות וסוגן באוכלוסיה, לעומת הכספית הנפלטת בתרחישים השונים, והחריגה מהספים שנקבעו. אני לא חושב שיש טעם לסקור את כל הנושא הזה משום שהמסקנה מאוד ברורה, למי שיש כמות מכובדת של סתימות כסופות (ניקח 6 לדוגמא), יעבור את מרבית ספי הבטיחות לחשיפה לכספית. מי שיש לו 8 סתימות יעבור את כל הספים האפשריים (למעט הסף של ה- EUROPEAN WHO שגבוה באופן ניכר מכל שאר הספים).
כלומר הדו"ח מאשר את שניתן להבין מהדו"ח של ADA מ-1998 באפנדיקס 3 – החשיפה לכספית בחלק גדול מהאנשים בארה"ב עוברת את הספים שקבעו ה-ATSDR וה- EPA.
מעבר לכך אציין שהספים האלה מאוד מוגבלים משום שהם אינם לוקחים בחשבון פרמטרים רבים הנוגעים לבריאות של כל אחד, הרגלי אכילה, שינה, זיהום אויר, זיהום ממזון, נשימה מהפה/מהאף, חריקת שיניים, איכות הסתימות, שתיית משקאות חמים, לעיסת מסטיק, מצב הבריאות הכללי, ועוד תנאים רבים מספור המשפיעים על פליטת הכספית והשפעתה.
בעוברים ובתינוקות קיימת רגישות מיוחדת בשל התפתחות מערכת העצבים (אזכיר כי כספית פוגעת בתאי עצב).הארגון העריך את כמות הכספית הנספגת בעוברים על סמך דגימות דם מחבל הטבור.למעשה לפי הנחת העבודה העוברים נחשפים לכספית באותה מידה שמופיע בדם האם. כמות זאת משמעותית ופרופורציונית לכמות הסתימות האפורות.
לגבי ספיגת כספית מחלב-אם הארגון טוען שחסרים נתונים בנושא, עם זאת הוא משער שהפגיעה אינה בעייתית כמו במקרה של עוברים או מסתימות כסופות. זאת משום שהספיגה ממערכת העיכול אמורה להיות פחותה משמעותית.
הארגון מדווח שאין כמעט מידע לגבי הפגיעה בעוברים ובילודים הנובעת מחשיפה לכספית המופרשת מסתימות כסופות. ישנו מחקר אחד המראה על קשר בין כספית לשפה שסועה, אולם בת כתיבת הדו"ח חזרו על המחקר.
התקציר סוקר את הספים השונים לחשיפה מקסימלית לכספית:
- California EPA (2008) – 0.3 µg/m3
- Canadian Federal Department of Health (Health Canada) 2008:0.3 µg/m3
- Lettmeier et al. (2010): 0.07 µg
- USATSDR US Agency for Toxic Substances and Disease Registry in 1999: 0.2 µg/m3;
- US Environmental Protection Agency in 1995: 0.3 µg/m3
- European office of the World Health Organization in 2000: 1 µg Hg0/m3.
למעשה שלושת הארגונים האחרונים (USATSDR, US-EPA, EUROPEAN-WHO) אינם מעודכנים משום שהם הסתמכו על מחקר שבדק חשיפה לכספית בתרכובת כלור, ולא כספית טהורה/מחומצנת כפי שבעיקר נספגת מסתימות כסופות. כמו-כן נמתחת ביקורת על הגופים האלה שהחליטו על ספים גבוהים מדי. בתינוקות ועוברים אין מידע מחקרי המורה על הספים הדרושים לפיכך הספים הנ"ל ביחס לתינוקות ועוברים אינם מבוססים.
הארגון מדגיש את הסף שנקבע ע"י Lettmeier et al. כסף בדוק באופן יחסי עבור מבוגרים.
לאחר מכן יש דיון באחד המחקרים שמשמשים ADA בבחינת השפעות האמלגם בילדים. נטען כלפי מחקר זה שאינו מייצג את השפעות האמלגם, בין היתר בגלל שנבדקה ההשפעה על פני 8 שנים – מקסימום.
הדו"ח מתייחס לתרכובת פרופרין כאינדיקציה להרעלת כספית, אולם הנתונים בתחום זה עדיין אינם קיימים.
למעשה סקרתי בקצרה את תקציר המנהלים. מרבית הדו"ח כפי שנאמר בתחילה מתייחס לרמות החשיפה הנובעות מסתימות אפורות. בעניין הזה, אם נוברים היטב בדו"חות של ADA מוצאים שאין הרבה חילוקי דיעות, החשיפה היא משמעותית, עוברת את הספים שנקבעו כמקסימליים (לפחות של חלק מהארגונים), והיא המקור העיקרי לכספית ברוב האנשים.
מאחר ואני מתעניין בהשפעות הכספית בחשיפה נמוכה אמשיך לדו"חות הבאים של IAOMT.