טענות מתנגדי האמלגם המשך1

החלק השני של הדו"ח של IAOMT מ-2010.

הערת אגב – הדו"חות של IAOMT הרבה יותר אינפורמטיביים מהדו"חות של ADA. הם מרחיבים בנושא הכספית ובוחנים היבטים רבים וחשובים שחלקם כלל לא נזכרים בדו"חות של ADA, וחלקם מוזכרים בקצרה רבה. קשה לי להימנע מהמחשבה שהקימוץ בחקירת נושא הכספית באמלגם ע"י ADA נעשה בכוונה על מנת שלא להעיר שדים מרבצם.

בדו"ח זה ישנם שלושה פרקים די כבדים שעוסקים באופן הצטברות הכספית בגוף, אופן הסעתה בגוף, וכן באפקטים הבריאותיים המשולבים של תרכובות כספית, עופרת, וכספית טהורה. לאחר סקירת נזקי הכספית (כפי שמופיעים במחקרים אפידמיולוגיים – אני אחזור לסקור את הפרקים הנ"ל משום שהם חשובים לפעולה שנקראת – דיטוקסיפיקציה (ניקוי הגוף מרעלים).

שאר הדו"ח מנסה לבחון קשר בין הרעלות ממספר תרכובות וכספית, המחברים לא מצאו קשר משמעותי כזה.

לפיכך אמשיך לדו"ח אחר של IAOMT שנקרא The Scientific Case Against Amalgam.

הדו"ח מתאר שלוש "מלחמות" אמלגם… הראשונה של ה-ASDS שתארתי בקצרה. הוא מתאר מלחמה נוספת של פרופסור Professor Alfred E. Stock(ממעבדות הקיסר וילהלם בגרמניה) ב-1920, למרבה הצער הוויכוח נמוג בשל רעמי המלחמה האמיתית בסוף שנות ה-30. כעת אנחנו במלחמה השלישית יתכן ומי שקרא את הפוסטים הקודמים בבלוג יופתע שיש כלל מלחמה בעניין.

הדו"ח מפרט את המסקנה של ארגון הבריאות העולמי ב-1991 לגבי ספיגת כספית מסתימות, בשורה התחתונה הספיגה לאדם בממוצע:

  • סתימות אמלגם – 10מיקרוגרם ליום
  • ממזון – 2.3 מיקרוגרם ליום
  • 0.3 – מיקרוגרם ליום

הערכה זו גם מצוטטת בכתובים של ADA במחקר של SCENIHR בעמ' 20.

בהמשך סוקרים ניסויים המראים שהכספית נספגת בגוף לאחר התקנת סתימות, וחלקה נפלט בדרכי השתן ובצואה.

ניסוי על כבשים מתואר בפירוט. הרופאים התקינו בפיהם של הכבשים המסכנות  12 סתימות עם אמלגם עם כספית רדיואקטיבית. לאחר 29 יום, השיבו את נשמתם של הכבשים לבורא ובדקו את הכספית בגופם. התוצאות מעניינות ביותר – הכספית נדדה לכל מיני מקומות בגוף. לעצם הלסת הגיע כספית בכמות משמעותית. הכספית הגיע למערכת העיכול, ולכל איבר שנבדק, ללב, ללבלב, למערכת האנדוקרינולוגית (בלוטות ההפרשה)ועוד.. האיבר שצבר הכי הרבה כספית – הכליות. הכליות צברו 7מיקרוגרם כספית לכל גרם ריקמה. לעומת זאת הכליות הוציאו רק 4.7 ננוגרם לגרם שתן (כשהכבשים עדיין נתנו שתן). מכאן הסיקו החוקרים שמדידת הכספית בשתן אינה אומדן לכמות הכספית בגוף. העובדה שהאמלגם הותקן בפה של קבוצת כבשים מצומצמת, לעומת מליארדי בני-אדם, גורמת לי להרהר מי באמת הכבשים.

הניסוי על הכבשים גרם לביקורת רבה מסיבות רבות. הסיבה העיקרית – הכבשים מעלות גירה ולועסות מרבית שעות היום לעומת בני האדם שלועסים רק בארוחות (לתשומת לב לועסי המסטיקים בעלי סתימות אמלגם). מאחר ולא ניתן לשכנע את הכבשים להפסיק ללעוס ולהתחיל לאכול שלוש ארוחות מסודרות כמו בני אדם, הניסוי בוצע בשנית על קבוצת קופים. רחמנא ליצלן, התוצאות שהתקבלו דומות מאוד.

הדו"ח מחזק את שניתן להבין מהדו"חות של ADA – האמלגם הוא מקור הכספית העיקרי בגוף, ומביא מחקרים לאישוש הטענה:

  • 4 מחקרים המראים קורלציה בין כמות הסתימות לכמות הכספית בגופות (שנמצא בנתיחה לאחר המוות)
  • 3 מחקרים המראים קורלציה בין כמות הסתימות לכמות הכספית בדם.
  • 2 מחקרים המראים קורלציה בין כמות הסתימות לכמות הכספית בצואה.

אני מדלג על כמה פרקים שפחות מעניינים אותי ומגיע לנקודה שאני מחפש כבר כמה וכמה דו"חות עבי כרס: האם כמות הכספית לה נחשפים כתוצאה מסתימות אכן גורמת לנזקים בריאותיים??

המשך יבוא!