ארכיון תגית: אמלגם

האם כספית שנבלעת מסוכנת?

כספית שנבלעת במצב הטהור שלה כמעט ואינה נספגת בגוף.

אולם בעוד שמרבית הכספית שתיבלע תצא החוצה בהפרשה, חלק קטן מימנה יעבור תהליך שנקרא מתילציה. בתהליך מתווספים אטום פחמן ואטומי מימן ליצירת מתיל-מרקורי. נוסחת המתיל מרקורי +CH3Hg (אטום פחמן, אטום כספית ושלושה אטומי מימן). המתילציה נעשית בעזרת פטריית קנדידה אלביקן במעיים , ובעזרת חיידקים נוספים בפה. כדרך אגב המתיל מרקורי הוא אותו מזהם עיקרי שמצוי בדגה.

מתיל-מרקורי הוא חומר רעיל הרבה יותר מכספית טהורה (יש המעריכים שעוצמת הרעילות שלו פי 50-100 מאשר כספית טהורה), ובאופן מיוחד הוא מזיק ל-די.נ.א. (מזיק פי 10 לדי.נ.א. יותר מכל חומר אחר ידוע). מתיל מרקורי חוצה את מחסום דם-מוח, דהיינו חודר למוח. הוא גם חודר לתאים ושם הוא משנה את צורתו כך שהיציאה שלו מן התא קשה יותר.

לאחר כניסת המתיל מרקורי למוח, הוא יכול לעבור התמרה לכספית אנאורגנית ע"י התאים, ולמרבה הצער כספית אנאורגנית אינה יכולה לחצות בחזרה את מחסום דם-מוח. כלומר הכספית תשאר תקועה במוח לשנים ארוכות. חלק מהחוקרים סבורים שזמן מחצית חיים הוא 20 שנה. כלומר אם הפרשת הכספית נמשכת ישנו אפקט של הצטברות הכספית במוח. בשלב מסוים של הצטברות הכספית עלולים להתחיל סימפטומים מגוונים. לדוגמא, הכספית משפיע על מערכת הפרשת ההורמונים שמווסתים את פעילות הגוף. הכספית גם קוטלת תאי עצב וכתוצאה לגרום לבעיות נפשיות או לבעיות זיכרון.

נוסף על כך ישנם חוקרים הטוענים שכספית שנבלעת פוגעת בעצבים לאורך מערכת העיכול, ומפחיתה את ייצור האנזימים הדרושים לפירוק המזון.

נוכחות הכספית במערכת העיכול פוגעת בפעילות האנזים פרוטאז' שמשמש בפירוק מולקולות גדולות כגון גלוטן(בחיטה שעורה ושיבולת שועל)  וקזאין(במוצרי חלב). אוכל לא מעוכל ונוכחות הכספית הרעילה יוצרים מצע אידאלי להתפתחות פטריות כגון קנדידה אלביקן.

כלומר בניגוד לאמונה שאולי רווחת כספית טהורה שנבלעת מסתימות אמלגם או בעת טיפול שיניים, יכולה לגרום לבעיות רפואיות. לפיכך אמצעי ההגנה בעת הטיפול כה חשובים, כולל סכר גומי שמונע את ספיגת שבבי הכספית שניתזים במהלך החלפה של סתימת אמלגם.

לקריאה נוספת עמ' 9 במאמר הבא ובספר של ד"ר אליסון אדמס שעשתה עבודה מאוד מקיפה בנוגע לנזקי הכספית, האתר שלה הוא המקיף ביותר שמצאתי בתחום ומרבית המידע מפורסם בחינם.

אמלגם ותסמונת התשישות הכרונית

ד"ר אליסון אדמס עבדה במשך 20 שנה כרופאת שיניים – עם אמלגם כמובן. במהלך השנים סבלה מבעיות בריאות רבות, עד שבעיות הבריאות הכריעו אותה והיא נאלצה לעזוב את רפואת השיניים.

היא החליטה לחקור לעומק את הבעיות שלה ולהבין את מקורם. הנסיון הזה לבסוף הוביל את ד"ר אליסון ללמוד נטורופתיה. במהלך הלימודים שלה מצאה ד"ר אליסון דרך מוצא מהבעיות הקשות שתקפו אותה.

ד"ר אליסון הבינה שהבעיה העיקרית שלה היתה חשיפה לכספית, הן מהפה הפרטי שלה, והן מהעבודה בקליניקה לרפואת שיניים.

ד"ר אליסון גורסת כיום שהסיבה העיקרית לתסמונת התשישות הכרונית ופיברומיאלגיה היא חשיפה לכספית.

האתר שהקימה אליסון מביא חומר רב על החשיפה לכספית והשפעותיה.

כמו-כן היא פרסמה ספר על הנושא.

כספית והורמונים

ד"ר דן לאק חקר את שכיחות הכספית בדמם של האמריקאים, ואת ההשלכות ההפשרות של הימצאות הכספית.

חלק מהמימצאים:

1) החשיפה הכרונית לכספית (נמדדה בכספית אנאורגנית) עלתה פי 10 בשנים 1999 ל-2006 ל-30% מהאוכלוסיה. הכספית האנאורגנית נשארת באיברים הפנימיים לשנים.

2) חשיפה כרונית לכספית עמדה בקורלציה לתגובה ביולוגית בגוף באברים הרגישים לרעילות הכספית: בעיקר המערכת האנדוקרינית, המערכת החיסונית, בכבד.

3) זיהוי החשיפה לכספית עומדת בקורלציה לגיל הנבדקים.

4) החשיפה לכספית עמדה בקרולציה לירידה בהורמון הלוטרופין (LH). הד"ר חקר את מבנה הלוטרופין והגיע למסקנה שלהורמון מבנה מיוחד שמאפשר את היקשרות הכספית באופן כמעט בלתי הפיך. ד"ר דן מעריך שהיקשרות הכספית להורמון משנה את תפקודו וגורמת לבעיות בריאות.

לראיון:

http://www.youtube.com/watch?v=aFc-sjNFgxY&feature=player_embedded

הרעלת כספית ואמלגם

הרעלת כספית היא מצב מוכר ברפואה, הביטויים של הרעלת כספית הם מגוונים, רבים מאוד, ומשתנים מאדם לאדם.

הרעלת כספית כתוצאה מסתימות אמלגם לעומת זאת, זהו נושא השנוי במחלוקת עזה. אני מניח שאפילו היום רוב רופאי המשפחה לא יודעים על האפשרות הזו. השורש למחלוקת נובע כנראה מכך שהכרה בבעיה היא למעשה הפניית אצבע מאשימה כלפי המימסד הרפואי אשר הכניס ומכניס סתימות אמלגם מדי יום למיליוני אנשים. די להזכיר שבארה"ב עד לפני מספר שנים רופא שיניים שהכריז שמרפאתו נקייה מכספית, הסתכן בביטול רישיון רפואת השיניים שלו!!!

עם זאת הגוף שלנו לא מתחשב במחלוקות "פוליטיות", ואם הוא מורעל מאמלגם עדיין הוא יראה את הסימפטומים האופיניים – אפילו אם מרבית רופאי המשפחה, וכל רופאי השיניים לא יכירו באפשרות זאת. לשמחתי הגוף לא קורא ז'ורנלים רפואיים כמו לנצט, ולא תמיד מתפקד לפי ציפיות הרופאים – אילו הדבר התרחש, תוך זמן קצר, לא היה נשאר אדם אחד על כדור הארץ.

האם קיימים רופאים שמנסים לברר אפשרות של הרעלת כספית לפני שהם מתחילים להפציץ את הגוף בכימיקלים לטיפול בסימפטומים? אולי, אבל לבטח הם נדירים (זן נדיר ומיוחד שיש לטפח).

אני חושב שאין להסתפק בטיפולים הסימפטומטים שמציע הרפואה המערבית. לדוגמא: ציפרלקס היא לא תרופה לעצבנות, זהו סם שמפחית סימפטומים מסוימים ומעצים אחרים. סימבקור זו לא תרופה למניעת התקפי לב, זהו כימיקל שמנמיך את רמת הכולסטרול, תוך שהוא משנה את פעילות הכבד והכליות, ולפיכך עלול לגרום נזק, בעוד שהתועלת שלו שנויה במחלוקת. כשאתם נתקלים בסימפטומי הכספית, הטיפול הסימפטומטי של הרפואה המערבית, בטווח הארוך יבוסס אותכם עמוק יותר בבוץ. אם אתם רוצים לפתור את הבעיה תצטרכו להפשיל שרוולים ולעבוד.

נקודת התחלה מצוינת היא ספרו של פרופ' אנדי קטלר, שמציע שיטה מעשית לאבחון הרעלת כספית. הוא גם מפרט דרכים לטיפול בבעיה ולניקוי הגוף מהכספית, כשהתהליך דרוש.

אנדי קטלר כדרך אגב מעריך את כמות האנשים שנפגעו מכספית בארה"ב בכ- 1-5%, הוא מציין שהערכה אינה מדעית ונועדה בעיקר ליצור מוטיבציה לטיפול בבעיה ומניעתה.

לפי ההתרשמות הלא מדעית שלי – ההערכה של אנדי קטלר נמוכה מדי.

הספיגה של כספית (כ-10 מיקרוגרם ביום במקרה ממוצע), ויכולה לעלות עד לעשרות מיקרוגרמים ביום (ואפילו 100 מיקרוגרם) כשיש בעיות ספציפיות כגון סתימות סמוכות מחומר שונה, סתימה מתפרקת, גשר ליישור שניים שנוגע בסתימת אמלגם, כתר שנוגע באמלגם, או סתם לעיסת מסטיק ממושכת במשך שבועות כפי שקורה לחלק מאיתנו כשאנחנו בתקופה של קושי נפשי, ועוד נסיבות ראו בפוסטים קודמים.

לפיכך ההערכה שלי, גם אנשים המפנים את הכספית ביעילות מגופם, נפגעו בצורות שונות ומשונות מהאמלגם, וטווח הסיפמטומים עצום – מגרנות, כאבי ראש, עצבנות, אפטיות, דיכאון, יובש בעור, רעד בידיים, ביישנות, חוסר ריכוז, ועוד מאות סימפטומים אפשריים.

לא ניתן להדגיש זאת מספיק, הכספית היא רעל רב עוצמה, לפיכך לעניות דעתי כדאי להוציאה מהגוף  אולם לדעתי חובה לנקוט אמצעי זהירות בעת החלפת סתימות האמלגם וכן ללוות את התהליך ביעוץ מקצועי של מומחה להרעלות כספית.בתחום של בטיחות בהחלפת הסתימות ויעוץ מקצועי הרחבתי בפוסט המקושר. אם קראתם עד כאן, לטובתכם קראו את הפוסט המקושר.

הוראות הפעלה

כשאתם קונים מדיח חדש או מכונת כביסה, אתם מקבלים חוברת קטנה, שם כתובות הוראות ההפעלה ואזהרות שונות – לדוגמא להקפיד למלא מלח במיכל, לא להעמיס יותר מדי, לדאוג שהצנורות אינם סתומים וכיו"ב.

אם לגוף האנושי היתה חוברת הפעלה – אחת האזהרות הבולטות ביותר היתה

לא להכניס כספית בשום צורה בכל הנסיבות!!!

והנה למרבה ההפתעה אנחנו מכניסים כספית מרצוננו, לעצמנו, לילדנו, ובכמויות גדולות, לאורך כל ימי חיינו.

נניח שחייזר נוחת על כדור הארץ. לחרדתו הוא שם לב שבפיהם של רוב האנשים יש סגסוגת אפורה שמשחררת מנות גדולות של כספית כל הזמן. לאחר חקירה קצרה הוא היה מגיע לקליניקה לרפואת שיניים ומגלה כיצד בני האדם מכניסים כספית לפיהם באופן פרמננטי. הוא היה תולש את שערותיו (אם יש לו) ומיד רץ לאחראים על התחזוקה – הרופאים, קופות חולים, פקולטות לרפואה באוניברסיטאות, משרדי הבריאות למיניהם. ושם מה הוא רואה – הוראות ההפעלה אומרות שזה בטוח לגמרי, אין שום תופעות לוואי, הכל בסדר.

משם החייזר רץ לחללית שלו מפעיל את המנועים ובורח כל עוד נפשו בו, תוך שהוא רואה את בתי החולים המלאים בבני אדם מסכנים שלא מבינים מה נפל עליהם.

ביומנו הוא רושם – כדור הארץ מאכלס מיליארדי משוגעים, בעלי נטיות הרס עצמי והכחשה עצמית.

סוף דיווח

קפטן קירק

3.2.2010

החלפת האמלגם = הסרת מחלות?

ארגון אמריקאי  שהחליט לפעול לסיום השימוש באמלגם (Consumers for Dental Choice) מרכז מחקרים על שורה עצומה של מחלות שנחלשו או נעלמו כליל לאחר החלפת האמלגם.

צ'ארלס בראון יועץ לארגון הנ"ל, מספר בראיון לאתר http://www.naturalnews.com שרפואת השיניים (שצמחה בשל השימוש באמלגם) מנותקת מהרפואה הכללית. הטענה הזו מאוד משמעותית. להדגמת הטענה נניח שהכספית המופרשת מהסתימות גורמת לדיכאון (מאחר והכספית יכולה לגרום לכל בעיה, במיוחד כשהמינונים הנובעים מסתימות עוברים לפחות חלק מהספים ה"בטוחים"). אם מגיע חולה לרופא המשפחה או לרופא מומחה ומתלונן על דיכאון, הרופא הכללי לא יבדוק אם זה נגרם כתוצאה מזליגה של כספית למוח. סביר שהחולה יקבל ציפרלקס וישוחרר לביתו. כשאותו חולה יסבול מריקבון בשיניו, ויגיע לרופא השיניים, הרופא לא ישאל אותו אם הוא סובל מדיכאון, ויתקין לו סתימת אמלגם נוספת. כעת החולה ישאר תלוי עד סוף ימיו ברפואה ה"קונבציונאלית" בחברת שלושת מחלותיו שכל אחת גורמת לבאה בתור זליגת כספית, דיכאון, וציפרלקס. את הציפרלקס גם רשמתי כמחלה, משום שההתערבות המתמדת בביוכימיה של המוח בעלת תופעות לוואי למשל מחשבות אובדניות. הסרת הגורם הראשוני תרפה את שלושת המחלות.

לפי מחקרים לאחר הסרת האמלגם רמת החשיפה בכספית עולה למשך כשבועיים (בתלות באמצעי ההגנה שננקטו, אבל בכל מקרה יש לצפות לעליה). בטווח הארוך יותר עומס הכספית יורד דרמטית ועצם הירידה יכולה להביא לשיפור במחלות. לאחר החלפת אמלגם, קלציה (ניקוי חלק\מרבית הכספית מהגוף) יכולה להביא לשיפור דרמטי נוסף ואף ריפוי מחלות רבות.

המחלות שיכולות להירפא\להיחלש לאחר החלפת האמלגם שרוכזו בידי הארגון הנ"ל (הסימוכין נמצאים בקישור זה וזה):

  • אובדן שיער (אלפוציה)
  • אובדן עצם (אוסטאופרזיס)
  • אי-פוריות
  • איידס
  • אלרגיות
  • אלצהיימר
  • אנדומטריוזיס
  • אסטמה
  • אפילפסיה
  • אקזמה
  • בחילות
  • בילבול ובעיות זיכרון
  • בעיות במערכת העיכול
  • בעיות בסינוסים
  • בעיות במערכת השתן והפרוסטטה
  • בעיות עור
  • בעיות שמיעה
  • דיכאון
  • דלקת מפרקים (אריטריטיס)
  • הרפס
  • התפרצויות זעם
  • הפרעות בראיה
  • זאבת
  • זיהומים, וזיהומים חסיני אנטיביוטיקה
  • טינטון
  • טעם מתכתי
  • טרומבוציטופניה
  • טרשת נפוצה
  • יבלות בפה (Oral lichenoid lesions)
  • ירידה בתפקוד המערכת החיסונית (זיהומים תכופים)
  • כאבי שרירים \ כאבי מפרקים
  • כאבי מחזור (PMS)
  • כאבי ראש
  • כלימידה טרכומטיס
  • כעס ועצבנות
  • לוקמיה
  • מגרנות
  • מחלות במערכת העיכול
  • מחלות לב
  • מחלת קרוהן
  • נדודי שינה
  • ניוון שרירים
  • סכרת
  • סרפדת (orticaria)
  • סחרחורות
  • סכיזופרניה
  • עייפות כרונית
  • עצבנות ובלבול
  • פיברומיאלגיה
  • פרקינסון
  • קנדידה
  • רגישות לחומרים כימיים
  • רעד
  • תחושת נימול הירדמות באיברים
  • ועוד מחלות…

יצוין שהכספית גורמת להתדלדלות מינרלים חשובים כמו מגנזיום, לפיכך כל הסימפטומים של מחסור במגנזיום עלולים להופיע בהרעלת כספית.

הסימפטומים הנפוצים יותר הנובעים מהרעלת כספית הם בעיות נפשיות למינהן. כולל בעיות שהן לא ממש נחשבות למחלה כמו רגזנות\עצבנות, אדישות, עייפות (כולל עייפות כרונית), בעיות ריכוז ובעיות זיכרון. כאבי ראש גם אופיניים. וכן בעיות בעור ובפה. הרפואה הקונבנציונאלית תעמוד בדר"כ חסרת אונים מול הבעיות האלה.  ומה סביר שיעשו הרופאים? כנראה ידחפו גלולה לטיפול סימפטומטי.  לעיתים הרופא יטען שהבעיה היא פסיכוסומטית. אני מציע לא לנסות להתמודד עם טענה כזו, פשוט לכו לרופא אחר. קשה להוכיח שהבעיה אינה פסיכוסומטית כשהרופא שלכם חושב שהיא כן כזו ולכן לא יעשה דבר על מנת לברר מה מקורה.

האמלגם אינו תמיד הסיבה להיווצרות המחלות הנ"ל, אולם לדעתי לפני שפונים לפתרונות סימפטומטיים, כדאי לבחון את האפשרות להחלפת האמלגם.

לסיום ארגון IAOMT אסף הצהרות של אזרחים ובעלי מקצוע בנושא האמלגם ותחלואיו על מנת לשכנע את ה-FDA לסווג את האמלגם כהתקן מסוכן. ניתן ללמוד הרבה מתוך סיפורי האנשים, לפעמים יותר מאשר לומדים ממחקרים. קישור להצהרות.

אפילפסיה

מקורות מידע על אמלגם וכספית

אם תרצו לחקור את סיכוני האמלגם והכספית המופרשת תצטרכו לפנות "למסדרונות צדדיים" של הרפואה.

הרפואה המודרנית שהכניסה ומכניסה את הסתימות האפורות לפה,  כמובן לא מוכנה לפתור את הבעיה. בבחינת הפיל בחדר שאף אחד לא מדבר עליו.

אם אתם חושדים שהבעיה שלכם היא חשיפה/רגישות לכספית, תצטרכו לחפש היטב אוזן קשבת. ישנם רופאים ובעלי מקצוע שמביאים ידע מבוסס ופרקטיקה בתחום. אולם יש המון אינטרסנטים אשר נותנים טיפולים שאינם מועילים ואף מזיקים.

אביא שני לינקים שלתחושתי אמינים. עם זאת אני מציע שתעשו את המחקר שלכם, ותגיעו למסקנות בזהירות. כשמדובר על טיהור הגוף מכספית אין לכם ברירה אחרת:

  • האתר של אנדי קטלר, שסבל מבעיות כספית בעצמו. וכן הפורום בו הוא ענה על שאלות.
  • בדף של תמי גלילי (ועוד דפים שלה שניתן למצוא באתר זה). תמי גלילי היא מנהלת פורום אוטיזם יחד עם רז.

לחיות עם אמלגם

מי שמעוניין להישאר עם סתימות האמלגם מוטב שיביא בחשבון את הנקודות הבאות:

  • הכספית משתחררת באופן מהיר הרבה יותר כאשר לועסים אוכל או מסטיק. הפרשת הכספית יכולה לגדול עד פי -10! בעת לעיסת מסטיק לפי מחקר ש-ADA מסתמכים עליו. לעיסת מסטיק ממושכת עם סתימות אמלגם ממש לא כדאית. אם למשל התחלתם ללעוס מסטיק לאחר גמילה מסיגריות, אל תעשו זאת עם סתימות אמלגם (על כך נאמר מהפח אל הפחת).
הערת אגב- מי שקורא את זה הוא בר-מזל, משום שאני מכיר אנשים שעשו את הטעות הזו מבלי דעת ואפילו לא הבינו מה תרם להתדרדרות הבריאות שלהם.
  • שחרור הכספית עולה משמעותית  בחריקת שיניים ובצחצוח שיניים.
  • שתיית משקאות חמים גם היא מזרזת את פליטת הכספית מהאמלגם באופן משמעותי.
  • הכימאי אנדי קטלר מציין שאמלגם בשילוב מתכת אחרת – לדוגמא גשר לישור שיניים גורם להיווצרות מעין בטריה קטנה בפה וגורם לשיחרור כספית בכמויות גדולות יותר באופן דרמטי.
  • נשים בהריון – הכספית בדם מגיע לעובר. לפיכך כדאי להימנע ככל הניתן מטיפולי שיניים בזמן הריון. אם אין ברירה, וחייבים לבצע טיפול שיניים, כדאי לגשת לרופא שיניים שמודע לסכנות האמלגם, ונוקט אמצעי זהירות כנדרש (ראה פוסט קודם). אם הרופא מבטל את הטענות על סיכוני הכספית בסתימות אמלגם, אני מציע לעשות אחורה פנה. הכספית חודרת את השילייה, נכנסת למחזור הדם של העובר, ומשפיעה על התפתחות מערכת העצבים בזמן קריטי.
  • מנגנון הספיגה העיקרי של הכספית בגוף הוא דרך הנשימה , הריאות, ולמחזור הדם.(הכוונה לכספית מאמלגם, לכספית מדגים למשל יש מנגנון אחר). נשימה דרך האף תקטין חשיפה לכספית ביחס לנשימה מהפה. ועכשיו תשאלו אם אסור לצחוק? לפהק? להתנשם בפה פתוח בזמן ריצה? ומה קורה בזמן השינה כשאין לנו שליטה?

לפיכך אני סבור שלא כדאי להישאר עם האמלגם בפה.

האם כדאי להחליף את הסתימות האפורות? והאם תהליך ההחלפה מסוכן?

אני מעריך שעצם השאלה תקפיץ את הפיוזים למספר רופאי שיניים. אז לפני שמישהו מתלהם אני מציע לו לעיין בפוסטים הקודמים ולראות שהזליגה המשוערת של האמלגם (לפחות בפה עם 12 סתימות ומעלה) חוצה לפחות חלק מספי הבטיחות לחשיפה של כספית. זאת ניתן ניתן להבין מהדו"חות של ADA וה-FDA!!! אפילו לא צריך לבדוק בארגונים שאינם ממשלתיים.

רופאי השיניים  הוטעו והיטעו מיליארדי אנשים על קליפת כדור הארץ. מבחינתי זו עובדה ולא האשמה. לרופאי שיניים שמתחילים להבין את העניין אני מציע לשתות כוס מים (בפה נטול אמלגם – כי הכספית מערערת את העצבים), להרגע ולחשוב איך מתקדמים מהנקודה הנוכחית.

לפני שנחזור לשאלה המקורית אני מפציר בקוראים להמשיך לקרוא עד סוף הפוסט ולא להחליט על סמך כמה משפטים. הנושא מורכב ובעייתי.

מאחר והאמלגם מהווה מקור עיקרי לחשיפה לכספית (ברוב האנשים בעלי סתימות אמלגם), מאחר ולפחות חלק מההשפעות השליליות של הכספית בריכוז נמוך מוכחות, מאחר והחשיפה לכספית חוצה את הגבול שנקבע ע"י ארגוני בריאות, דעתי האישית היא שכדאי להחליף את האמלגם.

אבל הסרת הסתימות כרוכה בקדיחה שמובילה לפיזור כמויות גדולות של כספית. קראתי על חולים שטענו שהסרה לא זהירה של הסתימות הובילה להתדרדרות קריטית במצבם הבריאותי שהיה מעורער עוד לפני כן. כדרך אגב, הדבר נכון גם לחלפת סתימת אמלגם שנשברה בסתימת אמלגם אחרת (אם אתם מתעקשים להמשיך ולהשתמש באמלגם).

לפיכך חובה להסיר את הסתימות אצל רופא שמודע לסיכונים ונוקט באמצעי זהירות מתאימים. הפוסט מהבלוג המקושר מסכם את אמצעי הבטיחות באופן מקיף.

סרטון של  Dr. Sarkissian מראה כיצד הוא מסיר את האמלגם תוך נקיטת אמצעי בטיחות. (להסיר ספק אין לי שום קשר לד"ר הזה, ואין לי כוונה ליצור כזה למעט אולי מכתב תודה על ההדגמה).

למרות כל אמצעי הבטיחות  צפוי שהחשיפה לכספית תגבר בשעת הסרת הסתימות. גם מי שאינו סובל מסיפטומים של הרעלת כספית עלול לפתח כאלה לאחר החלפת הסתימות. לפיכך טרם התחלת התהליך לדעתי מומלץ בחום רב לפנות למומחה בנושא דיטוקסיפיקציה (ניקוי הכספית במקרה זה) ולהתייעץ באשר לאופן הביצוע, תזונה, תוספים, קלציה וכיו"ב. כדאי להביא בחשבון שמידת החשיפה בדר"כ תעמוד בפרופרוציה לכמות השיניים שמטופלות. ניתן (ולפי דעתי אם זה אפשרי זה עדיף) להחליף את הסתימות במנות קטנות כלומר עד שתי סתימות בטיפול אחד, ולהמתין 3 שבועות לטיפול הבא.

פרופ' אנדי ה. קטלר פרסם בספרו אינדיקציות להרעלת כספית, שיטה לאבחון הרעלת כספית ושיטות לקלציה.  סיכום קצר של דרכי הקלציה המוצעים ע"י פרופ' אנדי קטלר ניתן למצוא באתר הזה. אבל כדאי לזכור שזהו תקציר מאוד מאוד מצומצם, ואם ברצונכם לאמץ את השיטה כדאי לפנות למומחה בתחום, וכן לעיין בספר של קטלר.

כדאי גם להביא בחשבון את ההיבט הכספי. התהליך יקר , ומחירו עולה ככל שרופאי השיניים יותר עבדו בפה שלכם בעבר. כמו-כן חומרי שחזור ללא אמלגם ברוב המקרים יקרים יותר.

מרבית הפציינטים שיבחרו להחליף את הסתימות כבר ספגו מנות לא מבוטלות של כספית. בנוסף הליך הוצאת הסתימות חושף את הגוף לכספית בכמויות גדולות יחסית לכמויות שהגוף הורגל בהם טרם הסרת הסתימות. לפיכך כדאי לבצע קילציה על מנת להשלים את הפרוצידורה ולנקות את הגוף (במידת האפשר) מהכספית. הקילציה היא תהליך בו מכניסים לגוף חומרים הנקשרים לכספית, וביכולת הגוף לפנותם (דרך הפרשות). יודגש שהקילציה היא תהליך ממושך הדורש ביצוע מדויק. ישנם מספר פרוטוקולים לביצוע קלציה. ההתרשמות האישית שלי, היא שאנדי קטלר מציג פרוטוקולים מבוססים על ידע מדעי, וכן הצטבר ניסיון בהם. בכל מקרה, לדעתי חובה לבצע תהליך קלציה בהנחיית רופא מומחה בתחום. אין לבצע את ההליך לבד, או לנסות שיטות שאין מאחוריהם תשתית מדעית ואמפירית. הקלציה בביצוע לא נכון, יכולה לגרום לנזקים פרמננטיים בגוף ולהתדרדרות במצב הבריאות. ניתן לקרוא באתר הבא על אנשים שחוו נזקים קשים בביצוע קלציה שגויה, ספציפית הדף מרכז חוויות שליליות של פציינטים לאחר שימוש לקוי ב-DMPS. הקלציה מעוררת לחיים מאגרי כספית רדומים בגוף, חלק מהכספית יצא החוצה בהפרשות, וחלקה ילך למחוזות חדשים ויגרום לנזקים חדשים.

למרות הקשיים והמחיר לדעתי הסרת האמלגם באופן בטוח בליווי יעוץ רפואי עדיפה על השארת הרעל למשך שנים רבות.

ולסיום אני שוב מדגיש את עניין הבטיחות בעת הסרת האמלגם, וליווי של יועץ המבין בתחום הרעלת כספית. יעוץ שיתחיל בטרם התחילו לקדוח לכם בפה. הכספית הוא חומר "מרושע", הוא עושה המון בעיות בגוף גם בכמויות זעירות, לגוף קשה מאוד להיפטר מימנו לבד, הכספית שנכנסת למוח עושה נזקים רבים ו"נתקעת" שם לשנים רבות (ואולי נשארת שם לכל חיינו), ותהליך ניקוי הגוף מכספית (בהתערבות  חומרים מנקים- Chaleting) הוא עדין, ממושך (לוקח חודשים ואף שנים), ויכול להסתבך.

לא כדאי לשחק באש מבלי שתקבלו את היעוץ מידי מומחה בתחום.

.

אז במה נסתום את החורים בשיניים?

אין תחליף לשן הטבעית שלנו, וכשאיבדנו חלק ממנה, אנו חייבים להתפשר ולהכניס חומר זר לגוף. הבחירה הנפוצה עד כה בדר"כ אינה בעלת הנזק הקטן ביותר. ברור שהאמלגם הוא פצצת זמן שמשחררת את חומר הנפץ שלה באיטיות ולאורך שנים, ולכן נשאלת השאלה במה כן כדאי להשתמש לסתימת החורים?

המאה ה-21 בורכה בטכנולוגיה מתקדמת, יש לזה צדדים שליליים כמו קרינה אלקטרו מגנטית, חומרי הדברה, זיהום האויר והמים, ועוד דברים שאיני רוצה להיכנס אליהם כדי לא להבריח קוראים. מצד שני יש לנו חומרים חדשים ופחות מזיקים שניתן להשתמש בהם, לא חייבים להישאר עם האמלגם שהומצא לפני מאות שנים. האמלגם הוא אומנם חומר נהדר לשחזור השן, אבל הוא חומר נוראי לבריאות שלנו. הסיבה שלא רואים זאת, הוא הקושי לקשר את הסמפטומים לסיבתם בשל פער זמן בין השניים. איזה רופא יאבחן שהתקפי הזעם/אדישות הם תולדה של הרעלה יום-יומית המתמשכת 30 שנה? איזה רופא בכלל יכול לדעת שמחלה ניוונית כלשהיא או סתם התקררויות חוזרות ונשנות הם תולדה של פגיעה במערכת החיסונית הנובעת מכספית?

לפיכך כדאי להבין מה מציעים להכניס לפינו ולא לסמוך באופן עיוור אחר הרופאים(כמו שלמדנו אפילו הרופאים הטובים ביותר עלולים לטעות, במקרה של האמלגם טעויות בקנה מידה מאוד נרחב).

ישנם מספר חומרים הזמינים לשחזור השיניים אסקור שלוש שיטות:

1) קומפוזיט – שם כללי לתערובת של מספר חומרים:

  • מילוי (filler) – סוג החומר משתנה בהתאם ליצרן. המילוי יכול להיות חלקיקי זכוכית המבוססים על צורן או אלומיניום. לעיתים מוסיפים נתרן פלואוריד למילוי. לעיתים מערבבים מספר חומרים ליצור המילוי כגון נתרן-סידן-אלומיניום-ותרכובת סידן פלואוריד. ככל שאני מבין את הפלואוריד מוסיפים על מנת לתרום לבריאות השיניים.
  • שרף – למעשה החומר שמדביק את התערובת יחד בחלל שהיא אמורה למלא. לשם כך משתמשים בחומר אקרילי, וסוגים שונים של אוליגמרים לדוגמא בי-ספנול A(למעשה מרכיב היסוד של פלסטיק מסוג פוליקרבונט). למעשה השרף מכיל את אבני היסוד של חומרים פלסטיים.
  • סילאן – תרכובת של סיליקון ומימן שמקשרת בין השרף למילוי.

הקשרים הכימיים בין המרכיבים נוצרים בחשיפה לאור, כך שבביצוע הסתימה מורחים שכבה ומאירים אותה עד למילוי החלל. לאחר מכן מלטשים את המשטח החיצוני.

2) סתימות קרמיות – עשויות מחומר קרמי לדוגמא זירקוניה. הסתימה במקרה זה מבוצעת בשתי פאזות – פאזה ראשונה הרופא מבצע יציקה על השן על מנת לקבל תמונה תלת מימדית של החור. לאחר מכן טכנאי שיניים מייצר מבנה המותאם לחור. בטיפול השני הרופא מתקין את היציקה הקרמית לשן.

3) זהב – גם סתימת זהב מבוצעת בשתי פאזות לצורך התקנת יציקה.

לכל שיטה יתרונות וחסרונות. לנושא זה לא אכנס בשלב הנוכחי. יש לשים לב שגם בכל שיטה יש ואריציות בטכניקות השימוש ובהרכב החומרים. כמו-כן קיימות שיטות נוספות לשחזור השן. אציין מספר נקודות שלדעתי יש לשים לב אליהם:

1) החומר בי-ספנול A מחקה את פעילות ההורמונים בגוף וקיים בסוגים מסוימים של סתימות לבנות. הכמויות המשוחררות לפי מחקר שראיתי – קטנות ביותר, עם  זאת לא ברור האם כמויות קטנות אלה עדיין יכולות להשפיע על הגוף.

2) רופאי השיניים בדר"כ בעד פלואוריד. עם זאת פלואוריד הוא חומר רעיל וכדאי לחשוב פעמיים לפני שמכניסים אותו לפה. אישית אני מוותר.

3) סתימות הקומפוזיט עלולות להתכווץ עם הזמן, ובחללים שיפערו מתיישבים חיידקים.

4) סתימות מתכת מייצרות זרמים קטנים בסתימות, יש החושבים שזרמים אלה מפריעים לפעולת הגוף.

5) השיטות הדורשות הכנת יציקה ע"י טכנאי שיניים כנראה הרבה יותר יקרות מסתימה שאפשר לגמור בביקור אחד.

כרך אגב, אמלגם הוא החומר הזול ביותר להכנת סתימות אולם מעבר להפרשת הכספית, גם מבחינה פונקציונלית הוא אינו הטוב ביותר מהסיבות הבאות:

1) החומר מתרחב מעט עם השנים ולכן עלול לסדוק את השן.

2) האמלגם אינו נדבק לשן, ולכן השימוש באמלגם מחליש אותה.

3) משום שהאמלגם אינו נדבק לשן, דרוש לפעור חלל רחב יותר בבסיס הסתימה כדי "לתקוע" את האמלגם בשן. הפעולה מביאה לאיבוד חומר השן הטבעית. כמו-כן לאמלגם דרוש רוחב מינימלי של שני מילימטר, כך שלעיתים הרופא נאלץ להרחיב את החור.

4) רגישות לחום וקור גבוהה יחסית.

5) אחרון (הכי פחות חשוב לדעתי) – האמלגם אינו אסתטי.

נקודות נוספות לשיקול בבחירת חומר הסתימה – האם מופעלים על השן עומסים גבוהים או קלים? מה גודל הסתימה ומיקומה? מה התקציב הקיים לטיפול?  לעיתים לרופא המטפל אין מומחיות בשיטות הרלבנטיות, גם זאת כדאי לקחת בחשבון ולקבל חוות דעת נוספות.

לסיכום לא ממש המלצתי על חומר תחליפי משום שהנושא מורכב והתשובה כנראה אינה חד-משמעית. עם זאת יש לזכור שהתשובה היחידה של כל הרופאים בהיסטוריה הדנטלית שלי, היתה הקלה ביותר הזולה ביותר והמזיקה ביותר (גם לרופא המטפל) –  אמלגם.