לא נעים לצפייה, אפילו קשה מאוד לצפייה. אבל כל כך נכון.
ארכיון תגית: כלור
סכרת סוג 2, מחלות לב ומגנזיום – הקשר הסודי
הפוסט הזה מבוסס על ספרה של קרוליין דין (ד"ר לרפואה ונטורופתית)
למעשה הייתי צריך לרשום כותרת אחרת: הקשר בין מגנזיום ל-:
אפילפסיה, סכרת סוג 1, 2 וסכרת הריונית, טרשת העורקים, מחלות במסתמי הלב, מיגרנות, שבץ מוחי, החלמה מפגיעות ראש, כולסטרול גבוה, לחץ דם גבוה, כאבים, השמנה ו-obesity, סנדרום X, תסמונת קדם ויסתית, כאבי מחזור, בעיות בביוץ, ציסטות בשחלות, בעיות פיריון לגברים ונשים, שיתוק מוחי בילדים, מוות בעריסה, לחץ דם גבוה במהלך ההריון, הפלה עצמונית(ספונטאנית), חרדה, דיכאון, עצבנות, אלצהיימר, שיגרון, אוטיזם, ADHD, מחלות אוטואימוניות, נדודי שינה, התכווצויות שרירים, אי סדירות בבלוטת התריס, הפרעות אכילה, עצירות, אסטמה, תשישות כרונית.
אבל הכותרת הזו היתה ארוכה מדי. גם קשה לי במסגרת הזמן להרחיב על כל נושא. בדיוק בשל כך יש את הספר של קרוליין. לצערי רק באנגלית. כדרך אגב, הרשימה הזו מזכירה את רשימת הבעיות שנובעות מחשיפה לכספית. אכן הכספית מגדילה באופן דרסטי את איבוד הסידן והמגנזיום דרך השתן בשל פגיעה בתפקוד הכליות. זו גם הסיבה שחולים רבים בהרעלת כספית כרונית (כתוצאה מסתימות אמלגם) סובלים ממחסור במגנזיום.
הרעיון שבבסיס הספר פשוט מגנזיום הוא יסוד שדרוש לבנייה ותחזוקה של הגוף. בלעדיו הגוף לא יתקיים, כשהוא חסר יכולות להתפתח אין ספור מחלות.
בימינו הבעיה כפולה:
1) לאורך המאה ה-20, העיבוד התעשייתי של הקרקעות הוביל להתדלדלות משמעותית של המגנזיום במזוננו. מעבר לזה, תהליך העיבוד של האוכל מקטין עוד יותר את כמות המגנזיום.
2) הרופאים כלל אינם מודעים לחוסר במגנזיום וממהרים לתת תרופות לדיכוי הסימפטומים שנובעים מימנו.
הקשר בין מגנזיום לסכרת:
חולי סכרת רבים נוהגים בדיוק לפי מצוות הרופאים. הם אינם אוכלים דברים שמנים, נמנעים ממרגרינה, ממעיטים בסוכר, מבצעים פעילות גופנית מתונה, ובכל זאת מצבם מתדרדר. אז מצוות הרופאים מפספסת כמה נקודות חשובות. הפיספוס הראשון שדיברתי עליו הוא חיטה (ופחמימות) כפי שניתן לקרוא בקישור. פיספוס גדול נוסף הוא מגנזיום! המגנזיום נחוץ כדי לאפשר לאינסולין לחדור לתוך תאי הגוף. האינסולין דרוש כדי לפנות את הסוכר מהדם לתוך התאים ולהפוך אותם לשומן. כשחסר מגנזיום הסוכר נשאר בדם , הלבלב (שמתפקידו להפריש אינסולין) מתחיל לעבוד קשה יותר ומפריש יותר אינסולין במאמץ לפנות את הסוכר מהדם. מאמץ מוגבר וממושך של הלבלב מוביל לקריסת היכולת שלו להפיק אינסולין, דהיינו החולה נזקק להזרקת אינסולין כדי לשמור על רמות הסוכר התקינות.
כל עוד מנסים לטפל בסכרת מבלי לטפל בחוסר במגנזיום, סיכויי ההצלחה מועטים יותר.
הקשר בין מחלות לב למגנזיום:
המגנזיום השפעה רבה על בריאות הלב. המגנזיום נחוץ כדי למנוע קרישי דם בעורקים. המגנזיום נחוץ כדי לאפשר התרחבות כלי הדם בעת מאמץ, ומניעה של התכווצות העורקים – שעלולה להוביל לאנגינה או התקף לב. המגנזיום מונע רמות גבוהות מדי של סידן בדם. סידן עודף בדם שוקע בעורקים וגורם להתקשחות וסתימה שלהם. המגנזיום נחוץ לשמירה ותפקוד תקין של שכבת האלסטין בעורקים. האלסטין (כשמו) אחראי על האלסטיות של כלי הדם. מגנזיום פועל להורדת הכולסטרול משום שהוא משפיע האנזים שמבקר את יצור הכולסטרול (HMG-CoA). על אותו אנזים בדיוק פועלים הסטאטינים למינהם (לובאליפ, ליפידל, ליפיטור, סימבאקור, סימוביל, סימבאסטטין). המגנזיום מבקר את פעולת האנזים וממתן את יצור הכולסטרול, אולם הוא משתלב בתהליכים הטבעיים של הגוף ואינו גורם לשאר תופעות הלוואי של הסטטינים (פירוק שרירים, פגיעה בכבד ובכליות, פגיעה בייצור Q10 וכתוצאה פגיעה בתפקוד התאים בגוף כולו). לבסוף המגנזיום מאפשר תקשורת עצבית תקינה, ללא רמות מספיקות של מגנזיום התקשורת העצבית משתבשת. לפיכך המגנזיום נחוץ כדי לשמור על הקצב התקין של הלב.
זהו, פורסם הקשר הסודי. פציינטים שסובלים מסכרת, בעיות לב, ובעיות אחרות שהוזכרו, מוזמנים לקרוא את הספר. הניחו לרופאים שמייעצים לכם אחרת, בדקו בעצמכם. ישנם מטפלים אלטרנטיביים שיעזרו לכם להחליט על סוג המגנזיום והמינונים הדרושים, תגובות בין תרופתיות וכיו"ב.
דבר אחרון – אני עדיין מתנגד להוספת מגנזיום למי ברז. מסיבות רבות. העיקריות שבהם – המינון של המגנזיום כלל אינו נשלט באופן זה. ישנם סוגים רבים של מגנזיום ולכל אחד מתאים סוג אחר. סיבה אחרונה שאזכיר – לא כדאי לכם לשתות מים ישר מהברז. בגלל שני הרעלים העיקריים במי הברז שמוספים באופן מלאכותי – פלואוריד וכלור.
בריאות לכולם!
עוד על התקפי לב ומניעתם
בפוסט הקודם התייחסתי לכלור ולפלואוריד כגורמים למשקע הטרשתי בעורקים.
אחת מצורות הפעולה של הכלור – ע"י חימצון שומנים היוצרים את מעטפת החיידקים. כלומר הכלור מחליף אטום של מימן, ובשל תכונותיו השונות גורם לאותה מולקולת שומן להשתנות, דופן תא החיידק נפרץ והחיידק מחזיר את נשמתו לבורא.
אולם אותו כלור יודע לחמצן גם את הכולסטרול (שהיא במקרה מולקולת שומן שמצויה בדופן התאים בגוף שלנו, לא רק אצל החיידקים). לפי תיאוריה שהועברה לד"ר פרייס והופיע בספרו (למרות שלהתרשמותי ד"ר פרייס לא משוכנע לחלוטין שהיא נכונה), הכולסטרול המחומצן מזוהה כגוף זר ע"י התאים הלבנים בדם. התאים הלבנים בדם בולעים את הכולסטרול המחומצן, וכשזה מצוי בתוכם בכמויות גדולות, התאים הלבנים מאבדים את כושר התנועה שהם, ונתקעים בדפנות העורקים, כשהם מלאים בכולסטרול מחומצן.
העורקים שמועמסים בכולסטרול מחומצן ותאי דם לבנים מתים, מאבדים את גמישותם. מבנה העורק מתקשה. עוד ועוד תאים נתקעים במכשול, ומתחילה להיווצר סתימה
היבט חשוב אחר להתנוונות העורקים שלנו הוא אחד מאבני הבניין של כלי הדם – הקולגן. הקולגן הוא חלבון אלסטי שמצוי ברקמות החיבור, ולמעשה "מחזיק" את כלי הדם למניעת התפרקותם.
לייצור הקולגן דרוש ויטמין C. אנחנו לכאורה מקבלים ויטמין C מהמזון. אולם בשל עיבוד המזון (ויטמין C נהרס בחימום), והגידול המתועש של הפירות והירקות, כמות ויטמין ה-C שאנו מקבלים לעומת הדורות הקודמים ירדה בצורה דרסטית. פרופ' לינוס פאולינג חקר את הנושא בהרחבה. הוא הגיע למסקנה שכדי לתחזק כלי דם בריאים דרושה כמות גדולה של ויטמין C. פרופ' פאולינג מדבר על 10 גרם ביום ויותר.
כלומר הגוף מסוגל לשקם חלק מהנזק שנגרם ע"י הכלור והפלואוריד בעזרת כמויות גדולות של ויטמין C. מסקנה זו הובילה את פרופ' לינוס פאולינג להמליץ על לקיחת כמויות גדולות של ויטמין C לשמירה על בריאות כלי הדם, ולשיקומם לאחר פגיעה.
לכן בנוסף לשיטת הצום לשיקום כלי דם טרשתיים, ישנה גם האפשרות לקחת ויטמין C בכמויות גדולות. יצוין שלויטמין C בכמויות גדולות מיוחסים יתרונות רבים אחרים כפי שכבר התייחסתי בעבר.
ויטמין C או צום, או שילוב של צום עם מיצים ירקות\פירות המכילים ויטמין C. ישנם הרבה שיטות להתמודד עם בעיות הלב. אולם סטטינים להורדת כולסטרול, נשמעת האפשרות הגרועה ביותר. גם בגלל תופעות הלוואי (שלא קיימות בנטילת ויטמין C), גם משום שזהו טיפול סימפטומטי, וגם משום שכלל לא ברור שצריך לטפל בסימפטום (האם כולסטרול גבוה מזיק?), מדוע עלה הכולסטרול? (אם בכלל עלה). הרציו מאחורי הסטטינים הוא בדיקה סטטיסטית שעשו יצרני הסטטינים. עם הסטטיסטיקה אפשר לשחק.
עוד על התקפי לב ומניעתם בפוסט הזה.
התקפי לב – למה ומדוע?
התקפי לב היתה "מכה" של המאה ה-20. מכה זו ממשיכה ומלווה אותנו לתוך המאה ה-21. מה הסיבה? אין וויכוח על כך שרוב מקרי התקפת הלב נובעים מהצטברות שיכבה טרשתית על עורקי הלב, עד שהעורקים נסתמים ואספקת החמצן ללב נפסקת. למעשה טרשת העורקים אחראית בנוסף להתקפי לב לשבץ מוחי, וטרומבוזות בגוף.
אז מדוע מצטברת השכבה הטרשתית על עורקי הלב? לרפואה הקונבנציונאלית יש כמה עבריינים מועדים: שומנים מוקשים או מוקשים חלקית (לדוגמא מרגרינה), תזונה עשירה בכולסטרול, עישון, השמנה, סוכרת, יתר לחץ דם, תורשה.
הבעיה עם התיאוריה הזו שהיא לא מסתדרת עם העובדות "הנחבאות" הבאות:
1) לפני 1910 טרשת העורקים וספציפית התקפי לב לא היו קיימים באוכלוסיית העולם.
2) אסקימוסים שאכלו טונות של שומן רווי בימי חייהם לא סבלו מהתקפי לב.
3) אוכלוסיות מבודדות שלא נהנו (או סבלו) מה"קידמה", לא חוו טרשת העורקים או התקפי לב ללא קשר לאוכל שאכלו.
4) הכולסטרול הוא מרכיב חיוני בגוף. הוא חומר הביניין של קרומי התאים, יש לו תפקיד מרכזי במוח. ומהווה חומר מוצא להורמונים בגוף.
כולססטרול היווה תמיד חלק נכבד במזונם של בני האדם, ועדיין, לא היו התקפי לב לפני המאה ה-20. הקשיית שומנים נכנסה לשימוש נרחב רק בשנות ה-40 של המאה-20. התהליך הטרשתי לוקח כ-10-20 שנים. היה גורם מוקדם יותר להופעת התקפי הלב. תורשה תמיד היתה בעייתית ולכן לא יכולה להוות הגורם להתקפות לב, כך גם השמנה. עישון – התקפי הלב מופיעים גם אצל אנשים שלא עישנו סיגריה מימהם לפיכך העישון יכול להוות רק גורם מישני.
אז מי "האשם"? מי הופיע על הבמה של המאה ה-20 ובכליו רבדים של שומן טרשתי?
ג'וזף מ. פרייס פירסם ספרון קטן כבר ב-1969 – " פקקת העורקים הכליליים, כולסטרול, כלור" (CORONARIES, CHOLESTROL, CHLORINE). מהשם אתם יכולים לנחש מי "האשם" העיקרי – כלור!
ד"ר פרייס חקר ללא ליאות את התיאוריה, אסף נתונים, ולאחר התנכלויות ועיכובים הצליח לפרסם את הספר שלו. כמובן שלאחר פרסום הספר, במקום לזכות להוקרה וכבוד, הוא הוקע ונאלץ להפוך לרופא משפחה באיזור כפרי בארה"ב. ככה זה אצל התוכים (סליחה התכוונתי לרופאים) של ימינו, אסור לחרוג מהקו. אבל מדהים יותר – הסיבה העיקרית להתקפי לב במאה ה-20 כמעט ולא ידועה עד היום. הקרדיולוגים יכולים לעשות מאות ניתוחי מעקפים, אולם הם לא חוקרים מדוע בכלל צריכים לעשות אותם.
ד"ר פרייס הוכיח על תרנגולים צעירים שמים מוכלרים במידה רבה, גורמים תוך שלושה שבועות לסתימת העורקים של התרנגולים.
ד"ר פרייס בחן את הדו"חות על נתיחות לאחר המוות של חיילים האמריקאים שנהרגו במלחמת וייטנאם וקוריאה. החיילים שתו מים שהיו מוכלרים בריכוז של פי 20-30 מכפי שמקובל בארה"ב. על מנת למנוע זיהום. הסתבר שבגופות החיילים הצעירים התגלתה טרשת עורקים מתקדמת, לעומת גופות צעירים שלא שירתו בחזית.
שני המרכיבים העיקריים ש"מקורות" מוסיפים למי השתייה (בהנחיית משרד הבריאות), הם כלור ופלואוריד. הכלור מבצע מחטא את המים מחיידקים. הפלואוריד אמור להגן על השיניים.
יצוין כי מקורות משתמשת בסודיום היפוכלוריט לחיטוי המים, אולם גם בכלוראמינים. בניגוד לסודיום היפוכלוריט כלוראמינים אינם מתאדים ממיכל פתוח, וגם אינם מתאדים בהרתחה רגילה, ואפילו חלק מפילטרי הפחם אינם מסננים אותם.
אז מה מציע הד"ר פרייס במקרה של סתימת עורקים – צעד ראשון הפסיקו לשתות כלור (ואני מוסיף הפסיקו גם את הפלואוריד). חיילים שנלחמו בדרום קוריאה ונאלצו לשתות מים מוכלרים במידה רבה ביותר, פיתחו טרשת עורקים חמורה תוך מספר שנים. לעומת זאת כשהם חזרו לארה"ב ולשתיית מים מוכלרים במידה רגילה, הטרשת שלהם נסוגה למידה הרגילה באוכלוסיה כעבור כמה שנים.
מדוע אני מכניס את הפלואוריד לרשימה השחורה של סותמי העורקים? לקבוצה של מתנדבים הוזרק איזוטופ של פלואוריד בתרכובת סודיום פלואוריד. לאחר מכן נעשתה להם סריקה בסורק טומוגרפי. בתוצאות נמצא שהפלואוריד שקע באיזורי הסתיידות העורקים. מעניין ששני החומרים העיקריים המתווספים למים בהנחיית משרד הבריאות (במקרה של הפלואוריד בכפיית משרד הבריאות) גורמים להסתיידות עורקים. כדרך אגב גם את הפלואוריד מסנן פחם פשוט לא יסנן.
צעד נוסף שמביא הד"ר פרייס, הוא צום ממושך. במקום לעבור ניתוח מאוד מסובך, ולהחלים במשך חודשים , עדיף לצום במשך שבועות ולנקות את העורקים והוורידים. ד"ר ג'ואל פורמן ממליץ על הפרקטיקה בספר "צום ואכילה לבריאות טובה". כמובן שמאוד כדאי שצום ממושך יעשה בפיקוח רפואי, כי הוא אינו נטול סכנות. הצום אינו מתאים בכל המקרים, והחיסרון העיקרי שלו הוא דלדול הגוף ממינרלים וויטמינים נחוצים. יש גם סוגים רבים של צומות, ואם החלטתם על דרך זו רצוי להתייעץ עם מומחה בעל ניסיון בנושא ולא ללכת בשיטת "עשה זאת בעצמך".
צום הוא חלופה שכדאי לשקול כשמנסים לרפא טרשת עורקים. צום יכול להקטין את המשקע הטרשתי באופן משמעותי.
עוד על התקפי ומניעתם ראו בפוסט הזה.