ארכיון תגית: כספית

נורת הליבון הקשישה עדיין דולקת

אחת הסיבות שמוכרים לנו את הנורה הפלואורסצנטית הקומפקטית – CFL (זו שמכילה כספית) היא אורך החיים המופלג שלה. מספרים לנו שאורך החיים של נורת CFL הוא פי 8-15   מאורך החיים של נורת הליבון.

מניסיוני חוויתי ברוב נורות ה-CFL שקניתי אורך חיים די קצר, כמו בנורות הליבון. אבל הבה נניח שהיה לי מזל רע עם נורות CFL. לא אנטור לנורות אלה טינה על כך. גם בהנחה שהנורות האלה יכולות לחיות שנתיים, עדיין אורך חייהם ארוך בהרבה מנורות ליבון. נכון? אז זהו שלא. ישנה נורה אחת קשישה מאוד, הרבה יותר מימני, ואפילו מרוב הסבים וסבתות שלנו. למעשה אני בספק אם תמצאו בארץ מישהו קשיש מימנה. מדובר על נורה ליבון שלוהטת ברציפות כבר 110 שנים!!!

נכון לכתיבת שורות אלה עדיין לא נס ליחה. תראו בעצמכם:

http://www.centennialbulb.org/photos.htm#anchor1234

כן חברים, הנורה הזו ראתה שתי מלחמות עולם, שליטים עולים ויורדים אחד אחרי השני, ואפילו את ניסיון מהפיכת הנפל ברוסיה 1905. הנורה הזו דולקת בתחנה לכיבוי אש בארה"ב, ולא מזמן החברים חגגו לה יום הולדת, הם הביאו כיבוד ראו סרט והיתה שימחה גדולה.

כיצד מתרחש כזה נס?

כשצוללים מעט פנימה מגלים שאין זה נס. הנורות שתוכננו בתחילת המאה ה-20 היו בעלות אורך חיים שהלכו וגדלו הרבה מעבר לאורך החיים שיש לנו היום. אולם קרטל של יצרני נורות החליט לקצר את חיי נורת הלהט להגדלת הרווחיות.

באתר וואלה תורגם סרט דוקומנטרי בנושא:

http://yes.walla.co.il/?w=2/7812/1842483

 

מדינת טקסס החליטה – נורת הלהט תמשיך להאיר

למרות המאמצים של הממשל הפדרלי להוציא את נורת הלהט מכלל שמוש ולהכניס את הנורה הפלואורוסצנטית לשימוש בלעדי, מדינת טקסס בארה"ב החליטה – נורת הלהט תמשיך להימכר באופן חוקי.

זהו ניגוד מרענן לחה"כ שלנו שחזרו אחרי החקיקה של האיחוד האירופי.

הנורה הפלואורסצנטית הקומפקטית (CFL) חשודה כמסרטנת בשל אורך גל קצר (אולטרא סגול), האור של הנורה מהבהב בתדר גבוה – דבר היכול להשפיע לרעה על יכולת הריכוז וליצור כאבי ראש, ויש בה כמות כספית משמעותית שמזהמת את הסביבה, בפרט אם הנורה נשברת בבית.

מדינת טקסס נתנה לאזרחים את החופש להחליט איזה נורה הם מעוניינים בביתם.

מעניין שבארה"ב (וגם בארץ) אזרחים יכולים לקנות מכוניות אימתניות זוללות אנרגיה. הם יכולים גם לגור בבתים ענקיים בעלי הוצאות חימום\קירור אדירות. אבל כשמדובר בנורה שיעילותה לסביבה נתונה במחלוקת (בשל הזיהום שהיא יוצרת בכמה רמות), הממשלה נזעקת ומגבילה קניית נורה שאומנם מבזבזת יותר אנרגיה אבל הרבה יותר בריאה.

אם אנחנו הולכים בנתיב הזה, יש לי הצעה טובה יותר. חברי הכנסת השרים ושאר האזרחים יעברו ליסוע במכונית המוגבלת בגודלה (נניח מכונית קטנה לשלושה אנשים ופחות, ומכונית קומפקטית לארבעה אנשים ומעלה). אולי נאלץ נסיעה בתחבורה ציבורית? לחברי הכנסת יהיה מותר לישון בבית שמספר חדריו אינו עולה על מספר דייריו. ותאסר אכילת בשר, מאחר שידוע כי בשר דורש פי כמה וכמה אנרגיה לגידולו מאשר אוכל צמחוני.

אם כבר כופים חיסכון באנרגיה, בואו ונחתוך במקומות המשמעותיים.

כספית בטונה, האם זה מסוכן?

איך הכספית מגיע לטונה? איזה סוג כספית קיימת בדגי הטונה? כמה כספית יש בטונה שאנו אוכלים? מעל לכל האם זה מסוכן? מה עם נשים בהריון?

כל אלה שאלות שהציקו לי זמן רב, לפיכך החלטתי לחקור את הנושא קצת יותר לעומקו ולהביא לכם את מימצאי.

איך הכספית מגיע לטונה? הכספית נמצאת באוקינוסים באופן טבעי, וכתוצר לוואי לתהליכים מלאכותיים שונים. ישנו וויכוח האם הכספית בדגי הים הינה בעיקר תוצר של פעילות אנושית או תהליך טבעי. מחקרים מראים שכמות הכספית בים עלתה ב-30% ב-20 השנים האחרונות. כמו-כן ריכוז הכספית בים ליד שפכי תעשייה לעיתים גבוה ביותר וגורמת להרעלת שרשרת המזון.

איזה סוג כספית קיימת בטונה? בטונה קיימת כספית בתרכובת – מתיל-מרקורי. הנוסחא הכימית היא +[CH3Hg], כלומר מתיל (אטום פחמן הקשור לשלושה אטומי מימן) מתקשר לאטום אחד של כספית ויחד הם יוצרים מולקולה בעלת מטען חיובי (קטיון). ביצורים ימיים מתיל-מרקורי נוצר בתהליך מתילציה מכספית אנאורגנית (כספית בתרכובת כדוגמת כספית וכלור). המתיל-מרקורי מיוצר ע"י בקטריות הסופגות כספית מחומצנת. לאחר מכן, המתיל-מרקורי עולה בשרשרת המזון עד לטונה, שהוא דג טורף. לטונה אין מנגנונים להיפטר מהמתיל-מרקורי. לפיכך המתיל -מרקורי שנספג בגופו נשאר שם, וכך ריכוזי הכספית עולים ועולים ככל שגדל הדג. מאחר והדג מאריך חיים הריכוזים של הכספית בו משמעותיים.

כמה מתיל-מרקורי יש בטונה שאנו אוכלים?

זה תלוי בגורמים רבים: סוג הדג, איזור הגידול והזיהום בו, גיל הדג. לפי הדו"ח המקושר ניתן לראות שכמות המתיל-מרקורי בטונה משתנה באופן קיצוני בין 0.02 ל-1.5 PPM. לפי הערכות בין 6 ל-10 אחוזים מכלל הטונה בקופסאות חורגים מהגבול של 1PPM.

כמה מתיל-מרקורי בדגים מאשרים גופי הבריאות הלאומיים?

  • ה-FDA  מאשר עד 1PPM בדגים
  • משרד הבריאות הקנדי עד 0.5PPM
  • משרד הבריאות היפני עד 0.3PPM

בארץ צועדים בעקבות עקב בעקבות אגודל אחרי ה-FDA עם 1PPM.

לאחרונה משרד הבריאות הישראלי ממליץ לנשים הרות להימנע לחלוטין מאכילת טונה. ההמלצה נכונה, מאחר והכספית עוברת בחבל הטבור לעובר בזמן קריטי בהתפתחותו.

אם אתם ממש מתעקשים ה-FDA נותן כללים לאכילת דגים בתלות בריכוז המתיל-מרקורי בקישור הבא. אני חושב שזה ממש מיותר.

ה- EPA (המשרד לאיכות הסביבה של הממשלה הפדרלית האמריקאית), קובע שחשיפה של עד ל-0.1 מיקרוגרם לק"ג משקל ליום נחשבת בטוחה. בחישוב קצר לילד שמשקלו 20 ק"ג מותר לצרוך עד 2 מיקרוגרם מתילרקורי. מצד שני ניקח דג עם ריכוז של  1PPM מתיל-מרקורי (ריכוז מקסימלי שעומד בתקן של ה-FDA), ונקבל שלילד החביב מותר לצרוך עד 20 גרם ביום מדג זה.

בקיצור, ישנם שלל ספים, לעיתים סותרים האחד את השני, וכמות הכספית משתנה מאוד מדג לדג. כיצד תדעו האם הטונה שאתם אוכלים ראויה לאכילה? כנראה שלא תדעו. בקופסא אחת כבר בביס הראשון תעברו את הכמות המותרת לאותו היום לפי ה-EPA. כשתאכלו סוג אחר של טונה אחרת תוכלו לאכול 5 קופסאות בלי לעבור אף סף. כלומר זהו הימור. אין אפשרות פרקטית לבדוק כמה מתיל-מרקורי יש בכל קופסת טונה,  ואנחנו לוקחים הימור על הבריאות שלנו. מעבר לזה אופן קביעת הספים נראה לי מאוד בעייתי. שכן האפקט של הכספית על הגוף תלוי בהמון גורמים. הביאו בחשבון שמידת היכולת לפינוי כספית מהגוף משתנה באופן קיצוני מאדם לאדם. אותה כמות של טונה יכולה לגרום לבעיות רבות אצל אדם אחד בעוד שאחר לא ירגיש בעיה.

לפיכך המסקנה האישית שלי המנעו לחלוטין מטונה ומדגי ים מהסיבות הבאות:

1) סביר להניח שרמת הכספית בדג שאתם אוכלים כלל לא נבדקה.

2) בדגים שכן נבדקו לעיתים נמצאת כמות כספית שעולה על כל ספי הבטיחות.

3) ספי הבטיחות משתנים דרמטית מארגון לארגון.

4) רגישות לכספית משתנה דרמטית בין אדם לאדם (גם אצל אנשים בריאים).

5) במידה ואתם רגישים, ו\או שנפלתם על דג מזוהם, התוצאות יכולות להיות חמורות.

יתכן ויהיו קוראים שיגידו לעצמם, בשיטת האלימינציה נבטל את כל המזונות כי היום כל המזון מורעל במידה זו או אחרת, ונמות מרעב. אני מסכים שכל המזונות היום מכילים רעלים במידה כזו או אחרת, אבל כספית היא אחד הרעלים הגרועים ביותר שנטועה היטב בשרשרת המזון הימי.

הערה שלא קשורה ישירות: ככל הנראה כמויות גדולות של פלוטוניום, אורניום, צזיום, סטרונטיום ויוד רדיואקטיבי, נכנסים לשרשרת המזון הגלובלית בימים אלה, באדיבות ממשלת יפן, וממשלות העולם שלא עשו עד כה דבר על מנת לעצור את הדליפה הרדיואקטיבית הכי חמורה שנרשמה בהיסטוריה האנושית שלנו.

האומנם נורות פלורוסצנטיות קומפקטיות "ירוקות"?

אני חורג קצת מנושא הבלוג, לנושא קרוב. נורות הפלורסצנט הקומפקטיות (CFL). חרגתי משום שאני חושב שנעשית טעות היום, והחדרת הנורות האלה לבתים מסוכנת ליושבי הבתים וגורמת לזיהום הסביבה.

היתרון של הנורות הוא החיסכון באנרגיה ולכן הן משווקות כ"ירוקות". אבל מצד שני הנורות האלה מכילות כספית במידה לא מבוטלת. מדובר על 4-5 מיליגרם כספית. כשנורה כזו נשברת היא מזהמת את אויר החדר ועלולה לגרום לבעיות בריאות. למעשה נורה אחת שנשברת מזהמת כ-40 עד 160 מ"ק אויר לפי קריטריונים לכמות כספית – בתעסוקה (תלוי באיזה קריטריון משתמשים ראו בקישור את הקריטריונים). כשנורה כזו נשברת בחדר ממוצע שהנפח שלו 27 מ"ק לא כדאי להיות באותו החדר עם הנורה השבורה..

עוד כמה נקודות למחשבה – מסתבר שאורך הגל שמקרינות הנורות האלה עלול לסרטן ואם כל זה לא הספיק לכם, אז גם התדר שבו פועלות הנורות הפלורסצנטיות גורם לכאבי ראש ועלול לעורר מיגרנות.

הזיהום הבעייתי הזה הוביל את ה-EPA (המשרד לאיכות הסביבה בארה"ב) לפרסם הוראות כיצד לטפל בנורה שבורה. כמה אנשים בארץ מכירים את ההוראות?

בנוסף הנורות האלה ברוב המיקרים נזרקות לפח. ומהפח מגיעות למזבלה ומהמזבלה למי התהום. 4 מיליגרם כספית מזהם 2 קוב מים כך שהם אסורים בשתייה. וול מארט יצאו ב-2006 בקמפיין למכירת 100 מיליון נורות רעילות כאלה. חשבו כמה אדמות ומים מזהמות המנורות האלה? כמה מהכספית מגיעה לדגים שאנחנו אוכלים?

הנורות הללו כשהן נזרקות לזבל נדחסות במשאית הזבל, נשברות, מזהמות את האויר בעיר פוגעות בתושבים, ובמיוחד פוגעות בעובדי התברואה. בארץ שלנו המחזור אינו מפותח, ויש להניח שרוב הנורות מגיעות לפח הזבל הרגיל.

נקודה חשובה נוספת, הנורות האלה (כמו כמעט כל המוצרים שאנו קונים) מיוצרות בסין. כידוע בסין איכות הסביבה היא שיקול משני, ישנם דווחים על פועלים סינים שחטפו הרעלות כספית קשות בשל ייצור הנורות בתנאים לא נאותים. הנורות האלה גורמים לפתיחת מכרות ישנים ולהחזרת מפגעים. נכון שמדובר בסינים אלפי ק"מ מכאן, אבל גם הם מעוניינים לחיות חיים בריאים בדיוק כמונו. דרך אגב במפעל תעשיות אלקטרוכימיות בארץ (בו ייצרו PVC) נעשה שימוש בכספית, ומסתבר שהעובדים התלוננו על הרעלות כספית. גם בארץ זה קורה לא רק בסין הרחוקה.

האם נורות הפלורוסצנט הן האופציה היחדיה לחיסכון באנרגיה? לא ישנן נורות LED, הן מעט יקרות יותר בעלות אורך חיים ארוך יותר ואינן מכילות כספית. אם היו מייצרים אותם בכמויות שייצרו את נורות הפלורסצנט הקומפקטיות היינו מגיעים לאותו המחיר.

הימנעו מרכישת נורות פלורסצנט קומפקטיות הן רעילות, מסוכנות לבריאות, מזהמות את האדמה והמים. הן בוודאי אינן ירוקות. קנו נורות ליבון או LED במקום.

לחיות עם אמלגם

מי שמעוניין להישאר עם סתימות האמלגם מוטב שיביא בחשבון את הנקודות הבאות:

  • הכספית משתחררת באופן מהיר הרבה יותר כאשר לועסים אוכל או מסטיק. הפרשת הכספית יכולה לגדול עד פי -10! בעת לעיסת מסטיק לפי מחקר ש-ADA מסתמכים עליו. לעיסת מסטיק ממושכת עם סתימות אמלגם ממש לא כדאית. אם למשל התחלתם ללעוס מסטיק לאחר גמילה מסיגריות, אל תעשו זאת עם סתימות אמלגם (על כך נאמר מהפח אל הפחת).
הערת אגב- מי שקורא את זה הוא בר-מזל, משום שאני מכיר אנשים שעשו את הטעות הזו מבלי דעת ואפילו לא הבינו מה תרם להתדרדרות הבריאות שלהם.
  • שחרור הכספית עולה משמעותית  בחריקת שיניים ובצחצוח שיניים.
  • שתיית משקאות חמים גם היא מזרזת את פליטת הכספית מהאמלגם באופן משמעותי.
  • הכימאי אנדי קטלר מציין שאמלגם בשילוב מתכת אחרת – לדוגמא גשר לישור שיניים גורם להיווצרות מעין בטריה קטנה בפה וגורם לשיחרור כספית בכמויות גדולות יותר באופן דרמטי.
  • נשים בהריון – הכספית בדם מגיע לעובר. לפיכך כדאי להימנע ככל הניתן מטיפולי שיניים בזמן הריון. אם אין ברירה, וחייבים לבצע טיפול שיניים, כדאי לגשת לרופא שיניים שמודע לסכנות האמלגם, ונוקט אמצעי זהירות כנדרש (ראה פוסט קודם). אם הרופא מבטל את הטענות על סיכוני הכספית בסתימות אמלגם, אני מציע לעשות אחורה פנה. הכספית חודרת את השילייה, נכנסת למחזור הדם של העובר, ומשפיעה על התפתחות מערכת העצבים בזמן קריטי.
  • מנגנון הספיגה העיקרי של הכספית בגוף הוא דרך הנשימה , הריאות, ולמחזור הדם.(הכוונה לכספית מאמלגם, לכספית מדגים למשל יש מנגנון אחר). נשימה דרך האף תקטין חשיפה לכספית ביחס לנשימה מהפה. ועכשיו תשאלו אם אסור לצחוק? לפהק? להתנשם בפה פתוח בזמן ריצה? ומה קורה בזמן השינה כשאין לנו שליטה?

לפיכך אני סבור שלא כדאי להישאר עם האמלגם בפה.

האם כדאי להחליף את הסתימות האפורות? והאם תהליך ההחלפה מסוכן?

אני מעריך שעצם השאלה תקפיץ את הפיוזים למספר רופאי שיניים. אז לפני שמישהו מתלהם אני מציע לו לעיין בפוסטים הקודמים ולראות שהזליגה המשוערת של האמלגם (לפחות בפה עם 12 סתימות ומעלה) חוצה לפחות חלק מספי הבטיחות לחשיפה של כספית. זאת ניתן ניתן להבין מהדו"חות של ADA וה-FDA!!! אפילו לא צריך לבדוק בארגונים שאינם ממשלתיים.

רופאי השיניים  הוטעו והיטעו מיליארדי אנשים על קליפת כדור הארץ. מבחינתי זו עובדה ולא האשמה. לרופאי שיניים שמתחילים להבין את העניין אני מציע לשתות כוס מים (בפה נטול אמלגם – כי הכספית מערערת את העצבים), להרגע ולחשוב איך מתקדמים מהנקודה הנוכחית.

לפני שנחזור לשאלה המקורית אני מפציר בקוראים להמשיך לקרוא עד סוף הפוסט ולא להחליט על סמך כמה משפטים. הנושא מורכב ובעייתי.

מאחר והאמלגם מהווה מקור עיקרי לחשיפה לכספית (ברוב האנשים בעלי סתימות אמלגם), מאחר ולפחות חלק מההשפעות השליליות של הכספית בריכוז נמוך מוכחות, מאחר והחשיפה לכספית חוצה את הגבול שנקבע ע"י ארגוני בריאות, דעתי האישית היא שכדאי להחליף את האמלגם.

אבל הסרת הסתימות כרוכה בקדיחה שמובילה לפיזור כמויות גדולות של כספית. קראתי על חולים שטענו שהסרה לא זהירה של הסתימות הובילה להתדרדרות קריטית במצבם הבריאותי שהיה מעורער עוד לפני כן. כדרך אגב, הדבר נכון גם לחלפת סתימת אמלגם שנשברה בסתימת אמלגם אחרת (אם אתם מתעקשים להמשיך ולהשתמש באמלגם).

לפיכך חובה להסיר את הסתימות אצל רופא שמודע לסיכונים ונוקט באמצעי זהירות מתאימים. הפוסט מהבלוג המקושר מסכם את אמצעי הבטיחות באופן מקיף.

סרטון של  Dr. Sarkissian מראה כיצד הוא מסיר את האמלגם תוך נקיטת אמצעי בטיחות. (להסיר ספק אין לי שום קשר לד"ר הזה, ואין לי כוונה ליצור כזה למעט אולי מכתב תודה על ההדגמה).

למרות כל אמצעי הבטיחות  צפוי שהחשיפה לכספית תגבר בשעת הסרת הסתימות. גם מי שאינו סובל מסיפטומים של הרעלת כספית עלול לפתח כאלה לאחר החלפת הסתימות. לפיכך טרם התחלת התהליך לדעתי מומלץ בחום רב לפנות למומחה בנושא דיטוקסיפיקציה (ניקוי הכספית במקרה זה) ולהתייעץ באשר לאופן הביצוע, תזונה, תוספים, קלציה וכיו"ב. כדאי להביא בחשבון שמידת החשיפה בדר"כ תעמוד בפרופרוציה לכמות השיניים שמטופלות. ניתן (ולפי דעתי אם זה אפשרי זה עדיף) להחליף את הסתימות במנות קטנות כלומר עד שתי סתימות בטיפול אחד, ולהמתין 3 שבועות לטיפול הבא.

פרופ' אנדי ה. קטלר פרסם בספרו אינדיקציות להרעלת כספית, שיטה לאבחון הרעלת כספית ושיטות לקלציה.  סיכום קצר של דרכי הקלציה המוצעים ע"י פרופ' אנדי קטלר ניתן למצוא באתר הזה. אבל כדאי לזכור שזהו תקציר מאוד מאוד מצומצם, ואם ברצונכם לאמץ את השיטה כדאי לפנות למומחה בתחום, וכן לעיין בספר של קטלר.

כדאי גם להביא בחשבון את ההיבט הכספי. התהליך יקר , ומחירו עולה ככל שרופאי השיניים יותר עבדו בפה שלכם בעבר. כמו-כן חומרי שחזור ללא אמלגם ברוב המקרים יקרים יותר.

מרבית הפציינטים שיבחרו להחליף את הסתימות כבר ספגו מנות לא מבוטלות של כספית. בנוסף הליך הוצאת הסתימות חושף את הגוף לכספית בכמויות גדולות יחסית לכמויות שהגוף הורגל בהם טרם הסרת הסתימות. לפיכך כדאי לבצע קילציה על מנת להשלים את הפרוצידורה ולנקות את הגוף (במידת האפשר) מהכספית. הקילציה היא תהליך בו מכניסים לגוף חומרים הנקשרים לכספית, וביכולת הגוף לפנותם (דרך הפרשות). יודגש שהקילציה היא תהליך ממושך הדורש ביצוע מדויק. ישנם מספר פרוטוקולים לביצוע קלציה. ההתרשמות האישית שלי, היא שאנדי קטלר מציג פרוטוקולים מבוססים על ידע מדעי, וכן הצטבר ניסיון בהם. בכל מקרה, לדעתי חובה לבצע תהליך קלציה בהנחיית רופא מומחה בתחום. אין לבצע את ההליך לבד, או לנסות שיטות שאין מאחוריהם תשתית מדעית ואמפירית. הקלציה בביצוע לא נכון, יכולה לגרום לנזקים פרמננטיים בגוף ולהתדרדרות במצב הבריאות. ניתן לקרוא באתר הבא על אנשים שחוו נזקים קשים בביצוע קלציה שגויה, ספציפית הדף מרכז חוויות שליליות של פציינטים לאחר שימוש לקוי ב-DMPS. הקלציה מעוררת לחיים מאגרי כספית רדומים בגוף, חלק מהכספית יצא החוצה בהפרשות, וחלקה ילך למחוזות חדשים ויגרום לנזקים חדשים.

למרות הקשיים והמחיר לדעתי הסרת האמלגם באופן בטוח בליווי יעוץ רפואי עדיפה על השארת הרעל למשך שנים רבות.

ולסיום אני שוב מדגיש את עניין הבטיחות בעת הסרת האמלגם, וליווי של יועץ המבין בתחום הרעלת כספית. יעוץ שיתחיל בטרם התחילו לקדוח לכם בפה. הכספית הוא חומר "מרושע", הוא עושה המון בעיות בגוף גם בכמויות זעירות, לגוף קשה מאוד להיפטר מימנו לבד, הכספית שנכנסת למוח עושה נזקים רבים ו"נתקעת" שם לשנים רבות (ואולי נשארת שם לכל חיינו), ותהליך ניקוי הגוף מכספית (בהתערבות  חומרים מנקים- Chaleting) הוא עדין, ממושך (לוקח חודשים ואף שנים), ויכול להסתבך.

לא כדאי לשחק באש מבלי שתקבלו את היעוץ מידי מומחה בתחום.

.

אז במה נסתום את החורים בשיניים?

אין תחליף לשן הטבעית שלנו, וכשאיבדנו חלק ממנה, אנו חייבים להתפשר ולהכניס חומר זר לגוף. הבחירה הנפוצה עד כה בדר"כ אינה בעלת הנזק הקטן ביותר. ברור שהאמלגם הוא פצצת זמן שמשחררת את חומר הנפץ שלה באיטיות ולאורך שנים, ולכן נשאלת השאלה במה כן כדאי להשתמש לסתימת החורים?

המאה ה-21 בורכה בטכנולוגיה מתקדמת, יש לזה צדדים שליליים כמו קרינה אלקטרו מגנטית, חומרי הדברה, זיהום האויר והמים, ועוד דברים שאיני רוצה להיכנס אליהם כדי לא להבריח קוראים. מצד שני יש לנו חומרים חדשים ופחות מזיקים שניתן להשתמש בהם, לא חייבים להישאר עם האמלגם שהומצא לפני מאות שנים. האמלגם הוא אומנם חומר נהדר לשחזור השן, אבל הוא חומר נוראי לבריאות שלנו. הסיבה שלא רואים זאת, הוא הקושי לקשר את הסמפטומים לסיבתם בשל פער זמן בין השניים. איזה רופא יאבחן שהתקפי הזעם/אדישות הם תולדה של הרעלה יום-יומית המתמשכת 30 שנה? איזה רופא בכלל יכול לדעת שמחלה ניוונית כלשהיא או סתם התקררויות חוזרות ונשנות הם תולדה של פגיעה במערכת החיסונית הנובעת מכספית?

לפיכך כדאי להבין מה מציעים להכניס לפינו ולא לסמוך באופן עיוור אחר הרופאים(כמו שלמדנו אפילו הרופאים הטובים ביותר עלולים לטעות, במקרה של האמלגם טעויות בקנה מידה מאוד נרחב).

ישנם מספר חומרים הזמינים לשחזור השיניים אסקור שלוש שיטות:

1) קומפוזיט – שם כללי לתערובת של מספר חומרים:

  • מילוי (filler) – סוג החומר משתנה בהתאם ליצרן. המילוי יכול להיות חלקיקי זכוכית המבוססים על צורן או אלומיניום. לעיתים מוסיפים נתרן פלואוריד למילוי. לעיתים מערבבים מספר חומרים ליצור המילוי כגון נתרן-סידן-אלומיניום-ותרכובת סידן פלואוריד. ככל שאני מבין את הפלואוריד מוסיפים על מנת לתרום לבריאות השיניים.
  • שרף – למעשה החומר שמדביק את התערובת יחד בחלל שהיא אמורה למלא. לשם כך משתמשים בחומר אקרילי, וסוגים שונים של אוליגמרים לדוגמא בי-ספנול A(למעשה מרכיב היסוד של פלסטיק מסוג פוליקרבונט). למעשה השרף מכיל את אבני היסוד של חומרים פלסטיים.
  • סילאן – תרכובת של סיליקון ומימן שמקשרת בין השרף למילוי.

הקשרים הכימיים בין המרכיבים נוצרים בחשיפה לאור, כך שבביצוע הסתימה מורחים שכבה ומאירים אותה עד למילוי החלל. לאחר מכן מלטשים את המשטח החיצוני.

2) סתימות קרמיות – עשויות מחומר קרמי לדוגמא זירקוניה. הסתימה במקרה זה מבוצעת בשתי פאזות – פאזה ראשונה הרופא מבצע יציקה על השן על מנת לקבל תמונה תלת מימדית של החור. לאחר מכן טכנאי שיניים מייצר מבנה המותאם לחור. בטיפול השני הרופא מתקין את היציקה הקרמית לשן.

3) זהב – גם סתימת זהב מבוצעת בשתי פאזות לצורך התקנת יציקה.

לכל שיטה יתרונות וחסרונות. לנושא זה לא אכנס בשלב הנוכחי. יש לשים לב שגם בכל שיטה יש ואריציות בטכניקות השימוש ובהרכב החומרים. כמו-כן קיימות שיטות נוספות לשחזור השן. אציין מספר נקודות שלדעתי יש לשים לב אליהם:

1) החומר בי-ספנול A מחקה את פעילות ההורמונים בגוף וקיים בסוגים מסוימים של סתימות לבנות. הכמויות המשוחררות לפי מחקר שראיתי – קטנות ביותר, עם  זאת לא ברור האם כמויות קטנות אלה עדיין יכולות להשפיע על הגוף.

2) רופאי השיניים בדר"כ בעד פלואוריד. עם זאת פלואוריד הוא חומר רעיל וכדאי לחשוב פעמיים לפני שמכניסים אותו לפה. אישית אני מוותר.

3) סתימות הקומפוזיט עלולות להתכווץ עם הזמן, ובחללים שיפערו מתיישבים חיידקים.

4) סתימות מתכת מייצרות זרמים קטנים בסתימות, יש החושבים שזרמים אלה מפריעים לפעולת הגוף.

5) השיטות הדורשות הכנת יציקה ע"י טכנאי שיניים כנראה הרבה יותר יקרות מסתימה שאפשר לגמור בביקור אחד.

כרך אגב, אמלגם הוא החומר הזול ביותר להכנת סתימות אולם מעבר להפרשת הכספית, גם מבחינה פונקציונלית הוא אינו הטוב ביותר מהסיבות הבאות:

1) החומר מתרחב מעט עם השנים ולכן עלול לסדוק את השן.

2) האמלגם אינו נדבק לשן, ולכן השימוש באמלגם מחליש אותה.

3) משום שהאמלגם אינו נדבק לשן, דרוש לפעור חלל רחב יותר בבסיס הסתימה כדי "לתקוע" את האמלגם בשן. הפעולה מביאה לאיבוד חומר השן הטבעית. כמו-כן לאמלגם דרוש רוחב מינימלי של שני מילימטר, כך שלעיתים הרופא נאלץ להרחיב את החור.

4) רגישות לחום וקור גבוהה יחסית.

5) אחרון (הכי פחות חשוב לדעתי) – האמלגם אינו אסתטי.

נקודות נוספות לשיקול בבחירת חומר הסתימה – האם מופעלים על השן עומסים גבוהים או קלים? מה גודל הסתימה ומיקומה? מה התקציב הקיים לטיפול?  לעיתים לרופא המטפל אין מומחיות בשיטות הרלבנטיות, גם זאת כדאי לקחת בחשבון ולקבל חוות דעת נוספות.

לסיכום לא ממש המלצתי על חומר תחליפי משום שהנושא מורכב והתשובה כנראה אינה חד-משמעית. עם זאת יש לזכור שהתשובה היחידה של כל הרופאים בהיסטוריה הדנטלית שלי, היתה הקלה ביותר הזולה ביותר והמזיקה ביותר (גם לרופא המטפל) –  אמלגם.

סיכום – האם האמלגם מסוכן?

לאחר שסקרתי את טענות שני הצדדים אני מגיע למסקנות הבאות:

1) השימוש כיום באמלגם נעשה ללא ביסוס מדעי, ללא התחשבות בהשפעותיו על מערכות הגוף, ללא סקרים אפידמיולוגיים מספיקים (בתחומים מסוימים ללא סקרים כלל).

2) הכספית הטהורה נפלטת לחלל הפה ומשם נשאפת לריאות. הספיגה של כספית טהורה בריאות היא גבוהה ביותר (עומדת על 80%), משם היא מועברת לאיברים הפנימיים והמוח. אחת שאטומי הכספית חוצים את קרום התא הם מתחמצנים ונתקעים בתא לזמן ממושך, במוח הם עלולים להתקע שנים רבות.

3) כמות הכספית הנפלטת הנפגת מאמלגם היא כמות משמעותית, שעוברת ספים לחשיפה מתמדת שהוגדרו ע"י ארגוני בריאות רשמיים. סתימות האמלגם (כשהן מותקנות) הם המקור העיקרי לחשיפה לכספית אצל רוב האנשים.

4) באופן כללי יש מעט סקרים אפידמיולוגיים המראים את הקשר בין אמלגם למחלות שונות. אולם רוב הסקרים שראיתי מראים שהכספית (שבמקרים רבים מקורה באמלגם) משפיע לרעה ועלול להוביל לאלצהיימר, מחלות אוטואימוניות, ירידה בתפקודי כליות, ועוד.

לרוב המסקנות הנ"ל ניתן להגיע מבלי לקרוא את דברי המתנגדים לסתימות אמלגם, הם כתובים בפרסומים של ADA.

בשורה התחתונה המסקנה שלי – כן – האמלגם מסוכן, הוא פולט כספית בכמות משמעותית ועלול לגרום לשורה של מחלות חלקם קשות. הכספית מצטברת באיברים פנימיים בעיקר בכליות ובפרט במוח, וקשה להוציאה מהגוף. קיים פער זמנים בין מועד החשיפה לכספית עד שמתחילות הבעיות. פער זה יכול להימשך גם עשרות שנים.

האם כדאי להשתמש בחומרים אחרים לשחזור השן? האם כדאי להוציא את האמלגם מהפה?זאת אבחן בפוסטים הבאים.

טענות מתנגדי האמלגם – המשך2

הטענות של IAOMT כנגד אמלגם רבות. לצערי לא אוכל לסקור את כולם ואסתפק בראיות שהאמלגם אכן יוצר בעיות בריאות.

ריכזתי מספר נקודות:

1)אלרגיה לכספית – האלרגיה הזו גורמת למחלות עור. לטענת ADA האלרגיה הזו  מאוד נדירה. לטענת IAOMT האלרגיה הזו לא נדירה. ה-IAOMT מביא מחקר המראה שהאלרגיה נמצאת בבדיקה עורית אצל 5-8% מהאוכלוסיה. ובבדיקת דם האלרגיה נצפית ב-90% מהנבדקים. נתון נוסף מפתיע – האלרגיה אינה קיימת אצל נבדקים ללא סתימות אמלגם (Djerassi and Berova). כלומר האמלגם עצמו גורם לאלרגיה לכספית…

בבדיקת חולים ב-oral lichen planus נמצא ש-62% מהם בעלי אלרגיה לכספית. אם נצרף את הנתון הקודם, נקבל תמונה שונה. המחלה במידה רבה נוצרה ע"י הכספית שבאמלגם, ולא עוררה ע"י האמלגם.

2) המערכת החיסונית – מובא מחקר המראה כיצד נוצרים נוגדנים הפועלים כנגד הגוף עצמו בהשראת אמלגם.

3) מערכת השתן והכליות – שוב ניסו את העניין על הכבשים המסכות. ל-6 כבשים הותקנו סתימות אמלגם לאחר חודש וחודשיים נבדקו תפקודי הכליות ונצפתה ירידה משמעותית.

4) אלצהיימר – הארגון מביא 6 מחקרים המראים על הצטברות יוצאת דופן של כספית בחלקי מוח של חולים שסבלו מאלצהיימר (בניתוחים לאחר המוות). הארגון מזכיר שקיים מחקר היחיד שהראה שאין קשר בין כספית לאלצהיימר. המחקר היחיד מופיע סולו (לבדו) בדו"חות של ADA.

בנוסף הדו"ח מעדכן על שיטות חדשות לחקר העצבים שהראו שהכספית במקרים מסוימים עלולה לגרום נזק רב בריכוזים נמוכים ביותר.

טענות מתנגדי האמלגם המשך1

החלק השני של הדו"ח של IAOMT מ-2010.

הערת אגב – הדו"חות של IAOMT הרבה יותר אינפורמטיביים מהדו"חות של ADA. הם מרחיבים בנושא הכספית ובוחנים היבטים רבים וחשובים שחלקם כלל לא נזכרים בדו"חות של ADA, וחלקם מוזכרים בקצרה רבה. קשה לי להימנע מהמחשבה שהקימוץ בחקירת נושא הכספית באמלגם ע"י ADA נעשה בכוונה על מנת שלא להעיר שדים מרבצם.

בדו"ח זה ישנם שלושה פרקים די כבדים שעוסקים באופן הצטברות הכספית בגוף, אופן הסעתה בגוף, וכן באפקטים הבריאותיים המשולבים של תרכובות כספית, עופרת, וכספית טהורה. לאחר סקירת נזקי הכספית (כפי שמופיעים במחקרים אפידמיולוגיים – אני אחזור לסקור את הפרקים הנ"ל משום שהם חשובים לפעולה שנקראת – דיטוקסיפיקציה (ניקוי הגוף מרעלים).

שאר הדו"ח מנסה לבחון קשר בין הרעלות ממספר תרכובות וכספית, המחברים לא מצאו קשר משמעותי כזה.

לפיכך אמשיך לדו"ח אחר של IAOMT שנקרא The Scientific Case Against Amalgam.

הדו"ח מתאר שלוש "מלחמות" אמלגם… הראשונה של ה-ASDS שתארתי בקצרה. הוא מתאר מלחמה נוספת של פרופסור Professor Alfred E. Stock(ממעבדות הקיסר וילהלם בגרמניה) ב-1920, למרבה הצער הוויכוח נמוג בשל רעמי המלחמה האמיתית בסוף שנות ה-30. כעת אנחנו במלחמה השלישית יתכן ומי שקרא את הפוסטים הקודמים בבלוג יופתע שיש כלל מלחמה בעניין.

הדו"ח מפרט את המסקנה של ארגון הבריאות העולמי ב-1991 לגבי ספיגת כספית מסתימות, בשורה התחתונה הספיגה לאדם בממוצע:

  • סתימות אמלגם – 10מיקרוגרם ליום
  • ממזון – 2.3 מיקרוגרם ליום
  • 0.3 – מיקרוגרם ליום

הערכה זו גם מצוטטת בכתובים של ADA במחקר של SCENIHR בעמ' 20.

בהמשך סוקרים ניסויים המראים שהכספית נספגת בגוף לאחר התקנת סתימות, וחלקה נפלט בדרכי השתן ובצואה.

ניסוי על כבשים מתואר בפירוט. הרופאים התקינו בפיהם של הכבשים המסכנות  12 סתימות עם אמלגם עם כספית רדיואקטיבית. לאחר 29 יום, השיבו את נשמתם של הכבשים לבורא ובדקו את הכספית בגופם. התוצאות מעניינות ביותר – הכספית נדדה לכל מיני מקומות בגוף. לעצם הלסת הגיע כספית בכמות משמעותית. הכספית הגיע למערכת העיכול, ולכל איבר שנבדק, ללב, ללבלב, למערכת האנדוקרינולוגית (בלוטות ההפרשה)ועוד.. האיבר שצבר הכי הרבה כספית – הכליות. הכליות צברו 7מיקרוגרם כספית לכל גרם ריקמה. לעומת זאת הכליות הוציאו רק 4.7 ננוגרם לגרם שתן (כשהכבשים עדיין נתנו שתן). מכאן הסיקו החוקרים שמדידת הכספית בשתן אינה אומדן לכמות הכספית בגוף. העובדה שהאמלגם הותקן בפה של קבוצת כבשים מצומצמת, לעומת מליארדי בני-אדם, גורמת לי להרהר מי באמת הכבשים.

הניסוי על הכבשים גרם לביקורת רבה מסיבות רבות. הסיבה העיקרית – הכבשים מעלות גירה ולועסות מרבית שעות היום לעומת בני האדם שלועסים רק בארוחות (לתשומת לב לועסי המסטיקים בעלי סתימות אמלגם). מאחר ולא ניתן לשכנע את הכבשים להפסיק ללעוס ולהתחיל לאכול שלוש ארוחות מסודרות כמו בני אדם, הניסוי בוצע בשנית על קבוצת קופים. רחמנא ליצלן, התוצאות שהתקבלו דומות מאוד.

הדו"ח מחזק את שניתן להבין מהדו"חות של ADA – האמלגם הוא מקור הכספית העיקרי בגוף, ומביא מחקרים לאישוש הטענה:

  • 4 מחקרים המראים קורלציה בין כמות הסתימות לכמות הכספית בגופות (שנמצא בנתיחה לאחר המוות)
  • 3 מחקרים המראים קורלציה בין כמות הסתימות לכמות הכספית בדם.
  • 2 מחקרים המראים קורלציה בין כמות הסתימות לכמות הכספית בצואה.

אני מדלג על כמה פרקים שפחות מעניינים אותי ומגיע לנקודה שאני מחפש כבר כמה וכמה דו"חות עבי כרס: האם כמות הכספית לה נחשפים כתוצאה מסתימות אכן גורמת לנזקים בריאותיים??

המשך יבוא!