ארכיון תגית: פיברומיאלגיה

סכרת סוג 2, מחלות לב ומגנזיום – הקשר הסודי

הפוסט הזה מבוסס על ספרה של קרוליין דין (ד"ר לרפואה ונטורופתית)

למעשה הייתי צריך לרשום כותרת אחרת: הקשר בין מגנזיום ל-:

אפילפסיה, סכרת סוג 1, 2 וסכרת הריונית, טרשת העורקים, מחלות במסתמי הלב, מיגרנות, שבץ מוחי, החלמה מפגיעות ראש, כולסטרול גבוה, לחץ דם גבוה, כאבים, השמנה ו-obesity, סנדרום X, תסמונת קדם ויסתית, כאבי מחזור, בעיות בביוץ, ציסטות בשחלות, בעיות פיריון לגברים ונשים, שיתוק מוחי בילדים, מוות בעריסה, לחץ דם גבוה במהלך ההריון, הפלה עצמונית(ספונטאנית), חרדה, דיכאון, עצבנות, אלצהיימר, שיגרון, אוטיזם, ADHD, מחלות אוטואימוניות, נדודי שינה, התכווצויות שרירים, אי סדירות בבלוטת התריס, הפרעות אכילה, עצירות,  אסטמה, תשישות כרונית.

אבל הכותרת הזו היתה ארוכה מדי. גם קשה לי במסגרת הזמן להרחיב על כל נושא. בדיוק בשל כך יש את הספר של קרוליין. לצערי רק באנגלית. כדרך אגב, הרשימה הזו מזכירה את רשימת הבעיות שנובעות מחשיפה לכספית. אכן הכספית מגדילה באופן דרסטי את איבוד הסידן והמגנזיום דרך השתן בשל פגיעה בתפקוד הכליות. זו גם הסיבה שחולים רבים בהרעלת כספית כרונית (כתוצאה מסתימות אמלגם) סובלים ממחסור במגנזיום.

הרעיון שבבסיס הספר פשוט מגנזיום הוא יסוד שדרוש לבנייה ותחזוקה של הגוף. בלעדיו הגוף לא יתקיים, כשהוא חסר יכולות להתפתח אין ספור מחלות.

בימינו הבעיה כפולה:

1) לאורך המאה ה-20, העיבוד התעשייתי של הקרקעות הוביל להתדלדלות משמעותית של המגנזיום במזוננו. מעבר לזה, תהליך העיבוד של האוכל מקטין עוד יותר את כמות המגנזיום.

2) הרופאים כלל אינם מודעים לחוסר במגנזיום וממהרים לתת תרופות לדיכוי הסימפטומים שנובעים מימנו.

הקשר בין מגנזיום לסכרת:

חולי סכרת רבים נוהגים בדיוק לפי מצוות הרופאים. הם אינם אוכלים דברים שמנים, נמנעים ממרגרינה, ממעיטים בסוכר, מבצעים פעילות גופנית מתונה, ובכל זאת מצבם מתדרדר. אז מצוות הרופאים מפספסת כמה נקודות חשובות. הפיספוס הראשון שדיברתי עליו הוא חיטה (ופחמימות) כפי שניתן לקרוא בקישור. פיספוס גדול נוסף הוא מגנזיום! המגנזיום נחוץ כדי לאפשר לאינסולין לחדור לתוך תאי הגוף. האינסולין דרוש כדי לפנות את הסוכר מהדם לתוך התאים ולהפוך אותם לשומן. כשחסר מגנזיום הסוכר נשאר בדם , הלבלב (שמתפקידו להפריש אינסולין) מתחיל לעבוד קשה יותר ומפריש יותר אינסולין במאמץ לפנות את הסוכר מהדם. מאמץ מוגבר וממושך של הלבלב מוביל לקריסת היכולת שלו להפיק אינסולין, דהיינו החולה נזקק להזרקת אינסולין כדי לשמור על רמות הסוכר התקינות.

כל עוד מנסים לטפל בסכרת מבלי לטפל בחוסר במגנזיום, סיכויי ההצלחה מועטים יותר.

הקשר בין מחלות לב למגנזיום:

המגנזיום השפעה רבה על בריאות הלב. המגנזיום נחוץ כדי למנוע קרישי דם בעורקים. המגנזיום נחוץ כדי לאפשר התרחבות כלי הדם בעת מאמץ, ומניעה של התכווצות העורקים – שעלולה להוביל לאנגינה או התקף לב. המגנזיום מונע רמות גבוהות מדי של סידן בדם. סידן עודף בדם שוקע בעורקים וגורם להתקשחות וסתימה שלהם. המגנזיום נחוץ לשמירה ותפקוד תקין של שכבת האלסטין בעורקים. האלסטין (כשמו) אחראי על האלסטיות של כלי הדם. מגנזיום פועל להורדת הכולסטרול משום שהוא משפיע האנזים שמבקר את יצור הכולסטרול (HMG-CoA). על אותו אנזים בדיוק פועלים הסטאטינים למינהם (לובאליפ, ליפידל, ליפיטור, סימבאקור, סימוביל, סימבאסטטין). המגנזיום מבקר את פעולת האנזים וממתן את יצור הכולסטרול, אולם הוא משתלב בתהליכים הטבעיים של הגוף ואינו גורם לשאר תופעות הלוואי של הסטטינים (פירוק שרירים, פגיעה בכבד ובכליות, פגיעה בייצור Q10 וכתוצאה פגיעה בתפקוד התאים בגוף כולו). לבסוף המגנזיום מאפשר תקשורת עצבית תקינה, ללא רמות מספיקות של מגנזיום התקשורת העצבית משתבשת. לפיכך המגנזיום נחוץ כדי לשמור על הקצב התקין של הלב.

זהו, פורסם הקשר הסודי. פציינטים שסובלים מסכרת, בעיות לב, ובעיות אחרות שהוזכרו, מוזמנים לקרוא את הספר. הניחו לרופאים שמייעצים לכם אחרת, בדקו בעצמכם. ישנם מטפלים אלטרנטיביים שיעזרו לכם להחליט על סוג המגנזיום והמינונים הדרושים, תגובות בין תרופתיות וכיו"ב.

דבר אחרון – אני עדיין מתנגד להוספת מגנזיום למי ברז. מסיבות רבות. העיקריות שבהם – המינון של המגנזיום כלל אינו נשלט באופן זה. ישנם סוגים רבים של מגנזיום ולכל אחד מתאים סוג אחר. סיבה אחרונה שאזכיר – לא כדאי לכם לשתות מים ישר מהברז. בגלל שני הרעלים העיקריים במי הברז שמוספים באופן מלאכותי – פלואוריד וכלור.

בריאות לכולם!

פרק 1:הכירו את האורחת שלכם – קנדידה אלביקנס

גבירותיי ורבותיי הכירו את הפטרייה קנדידה אלביקנס. היא לא צריכה לעלות לבמה. למרות שאתם לא רואים אותה, וחלק מתכחשים לה (כולל רוב הרופאים בקהל), היא כבר נמצאת בבטן שלכם. נכון, כל אחד ואחד מכם (כולל אתם – הרופאים בקהל) מארח את הפטרייה הזו. פטרייה שככל הידוע אין לה שום תפקיד חיובי חוץ מלהזכיר לכם שהמצב הבריאותי שלכם מדורדר.

בגוף בריא הפטרייה הזו שקטה ולא מזיקה, היא מתקיימת כאורגניזם קטן ונחבא אל הכלים. אבל כשתיתנו לה את התנאים המתאימים היא תתחיל לגדול. כפטרייה היא לא מתחלקת כדי לגדול, אלא שולחת זרועות(קורים). קורים ארוכים ארוכים. הפטרייה אוהבת לאכול את המולקולות הארוכות כמו גלוטן וקזאין, שמערכת העיכול לא מתגברת עליהם. היא פורחת שמערכת העיכול אינה במיטבה ואוכל לא מעוכל עובר בה.  היא תפרח לאחר שהאנטיביוטיקה (שהרפואה המערבית מחלקת ביד רחבה) תשמיד את החיידקים הטובים במעי, משום שהם מתחרים איתה על המזון. היא תשגשג במערכת העיכול לאחר שמתכות כבדות, חומרי הדברה, מולקולות פלסטיק, הורמונים, ממתיקים מלאכותיים, צבעי מאכל, מייצבים, חומרי שימור,  ושאר מרעין בישין של התזונה המערבית יפגמו בתהליך העיכול.

בנוסף היא גם תמיר את הכספית הטהורה המשתחררת מהסתימות שלכם למתיל-מרקורי, תרכובת שנספגת היטב בדם (בניגוד לכספית הטהורה), חודרת למוח, ומאוד רעילה. היא אפילו מפיקה מעט אנרגיה מהתמרת הכספית למתיל מרקורי.

הקורים של הפטרייה נשלחים לבין התאים המרכיבים את דופן המעי, ויגרמו לזליגה של המזון הלא מעוכל לתוך הדם (Leaky gut). תופעה שבפני עצמה גורמת לבעיות רבות. הנבגים של הפטרייה ינשאו בדם ויכולים להגיע לאיברים רבים.

הפטרייה הזו גם מייצרת חומרים שגורמים לתשוקה לאוכל שהיא אוהבת  – סוכר ופחמימות. נשמע מוזר אבל זו המציאות.

עוד תכונה מעניינת – היא יודעת להשתנות. אומנם התכונה נכונה  לגבי כל האורגניזמים, אבל אצל האורחת הקטנה-גדולה הזו, יכולת השינוי מרשימה במיוחד.

והתכונה הכי מעניינת (אם לנקוט בלשון עדינה) של האורחת שלכם – גרימת סרטן. ד"ר סימונצ'יני מייחס את התפתחות הגידולים הסרטניים לפטריה הזו. התיאוריה על רגל אחת – כשהפטרייה יוצאת מכלל שליטה ויוצרת גידול לא מבוקר בגוף, הגוף מנסה לבלום את הפטרייה ויוצר גידול סביב לפטרייה. לטענת ד"ר סימונצ'יני זה הגידול שנחשב לסרטני. ד"ר סימונצ'יני ריפא חולים בסרטן סופני בעזרת סודה לשתייה שמשנה את סביבת הגידול לבסיסית – סביבת גידול שהפטריה אינה מחבבת.

בקיצור הפטרייה הזו יושבת בשקט ומחכה לשעת כושר. הרעלת כספית מסתימות, מזון מעובד, מוצרי חלב, טיפול אנטיביוטי, או חולשה אחרת של מערכת העיכול, והיא תתחיל לפרוח.

מהמעי היא תישלח נבגים לזרם הדם ומשם לאיברים אחרים, כשהיא מתישה את המערכת החיסונית במושבות חדשות שיש להתמודד איתן.

אומנם הפטרייה הזו אינה הסיבה הראשונית לבעיות רפואיות. אולם מרגע שנוצרו הבעיות, היא מחמירה אותן פי כמה וכמה.

 

 

אמלגם ותסמונת התשישות הכרונית

ד"ר אליסון אדמס עבדה במשך 20 שנה כרופאת שיניים – עם אמלגם כמובן. במהלך השנים סבלה מבעיות בריאות רבות, עד שבעיות הבריאות הכריעו אותה והיא נאלצה לעזוב את רפואת השיניים.

היא החליטה לחקור לעומק את הבעיות שלה ולהבין את מקורם. הנסיון הזה לבסוף הוביל את ד"ר אליסון ללמוד נטורופתיה. במהלך הלימודים שלה מצאה ד"ר אליסון דרך מוצא מהבעיות הקשות שתקפו אותה.

ד"ר אליסון הבינה שהבעיה העיקרית שלה היתה חשיפה לכספית, הן מהפה הפרטי שלה, והן מהעבודה בקליניקה לרפואת שיניים.

ד"ר אליסון גורסת כיום שהסיבה העיקרית לתסמונת התשישות הכרונית ופיברומיאלגיה היא חשיפה לכספית.

האתר שהקימה אליסון מביא חומר רב על החשיפה לכספית והשפעותיה.

כמו-כן היא פרסמה ספר על הנושא.

החלפת האמלגם = הסרת מחלות?

ארגון אמריקאי  שהחליט לפעול לסיום השימוש באמלגם (Consumers for Dental Choice) מרכז מחקרים על שורה עצומה של מחלות שנחלשו או נעלמו כליל לאחר החלפת האמלגם.

צ'ארלס בראון יועץ לארגון הנ"ל, מספר בראיון לאתר http://www.naturalnews.com שרפואת השיניים (שצמחה בשל השימוש באמלגם) מנותקת מהרפואה הכללית. הטענה הזו מאוד משמעותית. להדגמת הטענה נניח שהכספית המופרשת מהסתימות גורמת לדיכאון (מאחר והכספית יכולה לגרום לכל בעיה, במיוחד כשהמינונים הנובעים מסתימות עוברים לפחות חלק מהספים ה"בטוחים"). אם מגיע חולה לרופא המשפחה או לרופא מומחה ומתלונן על דיכאון, הרופא הכללי לא יבדוק אם זה נגרם כתוצאה מזליגה של כספית למוח. סביר שהחולה יקבל ציפרלקס וישוחרר לביתו. כשאותו חולה יסבול מריקבון בשיניו, ויגיע לרופא השיניים, הרופא לא ישאל אותו אם הוא סובל מדיכאון, ויתקין לו סתימת אמלגם נוספת. כעת החולה ישאר תלוי עד סוף ימיו ברפואה ה"קונבציונאלית" בחברת שלושת מחלותיו שכל אחת גורמת לבאה בתור זליגת כספית, דיכאון, וציפרלקס. את הציפרלקס גם רשמתי כמחלה, משום שההתערבות המתמדת בביוכימיה של המוח בעלת תופעות לוואי למשל מחשבות אובדניות. הסרת הגורם הראשוני תרפה את שלושת המחלות.

לפי מחקרים לאחר הסרת האמלגם רמת החשיפה בכספית עולה למשך כשבועיים (בתלות באמצעי ההגנה שננקטו, אבל בכל מקרה יש לצפות לעליה). בטווח הארוך יותר עומס הכספית יורד דרמטית ועצם הירידה יכולה להביא לשיפור במחלות. לאחר החלפת אמלגם, קלציה (ניקוי חלק\מרבית הכספית מהגוף) יכולה להביא לשיפור דרמטי נוסף ואף ריפוי מחלות רבות.

המחלות שיכולות להירפא\להיחלש לאחר החלפת האמלגם שרוכזו בידי הארגון הנ"ל (הסימוכין נמצאים בקישור זה וזה):

  • אובדן שיער (אלפוציה)
  • אובדן עצם (אוסטאופרזיס)
  • אי-פוריות
  • איידס
  • אלרגיות
  • אלצהיימר
  • אנדומטריוזיס
  • אסטמה
  • אפילפסיה
  • אקזמה
  • בחילות
  • בילבול ובעיות זיכרון
  • בעיות במערכת העיכול
  • בעיות בסינוסים
  • בעיות במערכת השתן והפרוסטטה
  • בעיות עור
  • בעיות שמיעה
  • דיכאון
  • דלקת מפרקים (אריטריטיס)
  • הרפס
  • התפרצויות זעם
  • הפרעות בראיה
  • זאבת
  • זיהומים, וזיהומים חסיני אנטיביוטיקה
  • טינטון
  • טעם מתכתי
  • טרומבוציטופניה
  • טרשת נפוצה
  • יבלות בפה (Oral lichenoid lesions)
  • ירידה בתפקוד המערכת החיסונית (זיהומים תכופים)
  • כאבי שרירים \ כאבי מפרקים
  • כאבי מחזור (PMS)
  • כאבי ראש
  • כלימידה טרכומטיס
  • כעס ועצבנות
  • לוקמיה
  • מגרנות
  • מחלות במערכת העיכול
  • מחלות לב
  • מחלת קרוהן
  • נדודי שינה
  • ניוון שרירים
  • סכרת
  • סרפדת (orticaria)
  • סחרחורות
  • סכיזופרניה
  • עייפות כרונית
  • עצבנות ובלבול
  • פיברומיאלגיה
  • פרקינסון
  • קנדידה
  • רגישות לחומרים כימיים
  • רעד
  • תחושת נימול הירדמות באיברים
  • ועוד מחלות…

יצוין שהכספית גורמת להתדלדלות מינרלים חשובים כמו מגנזיום, לפיכך כל הסימפטומים של מחסור במגנזיום עלולים להופיע בהרעלת כספית.

הסימפטומים הנפוצים יותר הנובעים מהרעלת כספית הם בעיות נפשיות למינהן. כולל בעיות שהן לא ממש נחשבות למחלה כמו רגזנות\עצבנות, אדישות, עייפות (כולל עייפות כרונית), בעיות ריכוז ובעיות זיכרון. כאבי ראש גם אופיניים. וכן בעיות בעור ובפה. הרפואה הקונבנציונאלית תעמוד בדר"כ חסרת אונים מול הבעיות האלה.  ומה סביר שיעשו הרופאים? כנראה ידחפו גלולה לטיפול סימפטומטי.  לעיתים הרופא יטען שהבעיה היא פסיכוסומטית. אני מציע לא לנסות להתמודד עם טענה כזו, פשוט לכו לרופא אחר. קשה להוכיח שהבעיה אינה פסיכוסומטית כשהרופא שלכם חושב שהיא כן כזו ולכן לא יעשה דבר על מנת לברר מה מקורה.

האמלגם אינו תמיד הסיבה להיווצרות המחלות הנ"ל, אולם לדעתי לפני שפונים לפתרונות סימפטומטיים, כדאי לבחון את האפשרות להחלפת האמלגם.

לסיום ארגון IAOMT אסף הצהרות של אזרחים ובעלי מקצוע בנושא האמלגם ותחלואיו על מנת לשכנע את ה-FDA לסווג את האמלגם כהתקן מסוכן. ניתן ללמוד הרבה מתוך סיפורי האנשים, לפעמים יותר מאשר לומדים ממחקרים. קישור להצהרות.

אפילפסיה