איך הכספית מגיע לטונה? איזה סוג כספית קיימת בדגי הטונה? כמה כספית יש בטונה שאנו אוכלים? מעל לכל האם זה מסוכן? מה עם נשים בהריון?

כל אלה שאלות שהציקו לי זמן רב, לפיכך החלטתי לחקור את הנושא קצת יותר לעומקו ולהביא לכם את מימצאי.

איך הכספית מגיע לטונה? הכספית נמצאת באוקינוסים באופן טבעי, וכתוצר לוואי לתהליכים מלאכותיים שונים. ישנו וויכוח האם הכספית בדגי הים הינה בעיקר תוצר של פעילות אנושית או תהליך טבעי. מחקרים מראים שכמות הכספית בים עלתה ב-30% ב-20 השנים האחרונות. כמו-כן ריכוז הכספית בים ליד שפכי תעשייה לעיתים גבוה ביותר וגורמת להרעלת שרשרת המזון.

איזה סוג כספית קיימת בטונה? בטונה קיימת כספית בתרכובת – מתיל-מרקורי. הנוסחא הכימית היא +[CH₃Hg], כלומר מתיל (אטום פחמן הקשור לשלושה אטומי מימן) מתקשר לאטום אחד של כספית ויחד הם יוצרים מולקולה בעלת מטען חיובי (קטיון). ביצורים ימיים מתיל-מרקורי נוצר בתהליך מתילציה מכספית אנאורגנית (כספית בתרכובת כדוגמת כספית וכלור). המתיל-מרקורי מיוצר ע"י בקטריות הסופגות כספית מחומצנת. לאחר מכן, המתיל-מרקורי עולה בשרשרת המזון עד לטונה, שהוא דג טורף. לטונה אין מנגנונים להיפטר מהמתיל-מרקורי. לפיכך המתיל -מרקורי שנספג בגופו נשאר שם, וכך ריכוזי הכספית עולים ועולים ככל שגדל הדג. מאחר והדג מאריך חיים הריכוזים של הכספית בו משמעותיים.

כמה מתיל-מרקורי יש בטונה שאנו אוכלים?

זה תלוי בגורמים רבים: סוג הדג, איזור הגידול והזיהום בו, גיל הדג. לפי הדו"ח המקושר ניתן לראות שכמות המתיל-מרקורי בטונה משתנה באופן קיצוני בין 0.02 ל-1.5 PPM. לפי הערכות בין 6 ל-10 אחוזים מכלל הטונה בקופסאות חורגים מהגבול של 1PPM.

כמה מתיל-מרקורי בדגים מאשרים גופי הבריאות הלאומיים?

• ה-FDA  מאשר עד 1PPM בדגים
• משרד הבריאות הקנדי עד 0.5PPM
• משרד הבריאות היפני עד 0.3PPM

בארץ צועדים בעקבות עקב בעקבות אגודל אחרי ה-FDA עם 1PPM.

לאחרונה משרד הבריאות הישראלי ממליץ לנשים הרות להימנע לחלוטין מאכילת טונה. ההמלצה נכונה, מאחר והכספית עוברת בחבל הטבור לעובר בזמן קריטי בהתפתחותו.

אם אתם ממש מתעקשים ה-FDA נותן כללים לאכילת דגים בתלות בריכוז המתיל-מרקורי בקישור הבא. אני חושב שזה ממש מיותר.

ה- EPA (המשרד לאיכות הסביבה של הממשלה הפדרלית האמריקאית), קובע שחשיפה של עד ל-0.1 מיקרוגרם לק"ג משקל ליום נחשבת בטוחה. בחישוב קצר לילד שמשקלו 20 ק"ג מותר לצרוך עד 2 מיקרוגרם מתילרקורי. מצד שני ניקח דג עם ריכוז של  1PPM מתיל-מרקורי (ריכוז מקסימלי שעומד בתקן של ה-FDA), ונקבל שלילד החביב מותר לצרוך עד 20 גרם ביום מדג זה.

בקיצור, ישנם שלל ספים, לעיתים סותרים האחד את השני, וכמות הכספית משתנה מאוד מדג לדג. כיצד תדעו האם הטונה שאתם אוכלים ראויה לאכילה? כנראה שלא תדעו. בקופסא אחת כבר בביס הראשון תעברו את הכמות המותרת לאותו היום לפי ה-EPA. כשתאכלו סוג אחר של טונה אחרת תוכלו לאכול 5 קופסאות בלי לעבור אף סף. כלומר זהו הימור. אין אפשרות פרקטית לבדוק כמה מתיל-מרקורי יש בכל קופסת טונה,  ואנחנו לוקחים הימור על הבריאות שלנו. מעבר לזה אופן קביעת הספים נראה לי מאוד בעייתי. שכן האפקט של הכספית על הגוף תלוי בהמון גורמים. הביאו בחשבון שמידת היכולת לפינוי כספית מהגוף משתנה באופן קיצוני מאדם לאדם. אותה כמות של טונה יכולה לגרום לבעיות רבות אצל אדם אחד בעוד שאחר לא ירגיש בעיה.

לפיכך המסקנה האישית שלי המנעו לחלוטין מטונה ומדגי ים מהסיבות הבאות:

1) סביר להניח שרמת הכספית בדג שאתם אוכלים כלל לא נבדקה.

2) בדגים שכן נבדקו לעיתים נמצאת כמות כספית שעולה על כל ספי הבטיחות.

3) ספי הבטיחות משתנים דרמטית מארגון לארגון.

4) רגישות לכספית משתנה דרמטית בין אדם לאדם (גם אצל אנשים בריאים).

5) במידה ואתם רגישים, ו\או שנפלתם על דג מזוהם, התוצאות יכולות להיות חמורות.

יתכן ויהיו קוראים שיגידו לעצמם, בשיטת האלימינציה נבטל את כל המזונות כי היום כל המזון מורעל במידה זו או אחרת, ונמות מרעב. אני מסכים שכל המזונות היום מכילים רעלים במידה כזו או אחרת, אבל כספית היא אחד הרעלים הגרועים ביותר שנטועה היטב בשרשרת המזון הימי.

הערה שלא קשורה ישירות: ככל הנראה כמויות גדולות של פלוטוניום, אורניום, צזיום, סטרונטיום ויוד רדיואקטיבי, נכנסים לשרשרת המזון הגלובלית בימים אלה, באדיבות ממשלת יפן, וממשלות העולם שלא עשו עד כה דבר על מנת לעצור את הדליפה הרדיואקטיבית הכי חמורה שנרשמה בהיסטוריה האנושית שלנו.