ארכיון תגית: רופאי שיניים

ריפוי עששת ובעיות דנטליות – פוסט שני

בפוסט הראשון בנושא זה נתתי הקדמה קצרה לספר "רפא את ריקבון השן" של רמיאל נגל, שמספר שריפוי השיניים שלנו הוא אפשרי ומאוד כדאי. מי מאיתנו לא רוצה לחסוך את הקידוחים בשיניים והחומרים הדוחים שלאחר מכן מתקינים לנו בפה?

כמו במחלות רבות אחרות, גם במקרה של עששת המניעה הרבה יותר קלה מהריפוי. לשם כך רמיאל מספר על הסיבות לעששת – הסיבות הן לא קריוס ובקטוס שניזונים משאריות מזון וממתקים בפה. החיידקים הם רק סימפטום לבעיה אחרת.

בתוך השיניים קיים חומר שנקרא דנטין, הדנטין אומנם נראה קשה כמו סלע אבל הוא שונה מסלע באופן מהותי. בתוך הדנטין של כל שן ישנן אלפי תעלות זעירות (בעובי של 1.3 עד 4.5 מיקרון) המלאות בנוזל שדומה לנוזל המוחי – שדרתי (הנוזל שממלא את פנים עמוד השדרה, ובתוכו "צף" המוח שלנו). התעלות האלה יכולות להסיע חומרים להרבדה של השן, לגדילה של תאי שן ,עצבים, ורקמות חיבור.

הדנטין נוצר מתאים שנקראים Odontoblasts.התאים האלה מעבירים חומרים שמגיעים ממערכת הלימפה שבפה לצורך גידול של השן. לתאי Odontoblasts יש מעין משאבות זעירות שמזרימות את הנוזל לתוך תעלות הדנטין. כתוצאה ישנו לחץ בתוך השן כלפי חוץ. הלחץ הזה שוטף את החלקיקים הזרים אל מחוץ לשיניים.

ראלף סטיינמן (רופא שיניים) גילה שנוזל השן נשלט ע"י בלוטות הרוק, ואלה נשלטות מאות המגיע מההיפותאלמוס.

כל עוד האוכל והמשקאות שלנו מזינים ובריאים, שרשרת הבלוטות נותנת לתאי השן פקודה להזרים את הנוזל כלפי חוץ. כאשר אנחנו אוכלים אוכל ירוד, שרשרת הבלוטות תיתן אות שונה. בתעלות הדנטין יווצר תת לחץ, המזון והחיידקים ישאבו פנימה. התוצאה הרסנית, המזונות והחיידקים שנשאבים מתחילים לגרום לעששת.

השאלה הנשאלת היא מהו מזון בריא? לדוגמא האם דגנים מלאים בריאים?

רמיאל נגל נותן תשובה בספרו. חלק מהתשובה ידוע למי שמתעניין ברפואה אלטרנטיבית – הימנעות מסוכר לבן, מוצרי מזון מעובדים-תעשיתיים, חלב מפוסטר מרפתות תעשיתיות והימנעות מחיטה. חלק אחר אולי יפתיע חלק מהאנשים – אכילת בשר של צאן ובקר שרועים בשטחים פתוחים, מוצרי חלב לא מפוסטר מבקר שאוכל עשב טרי באחו, פירות ים, דגנים וזרעים שעברו תהליך התססה מיוחד!

לפי רמיאל רוב הדגנים (אפילו המלאים) וחלק מהירקות העשביים פשוט אינם מתאימים בצורתם הגולמית למערכת העיכול האנושית. עשבים ירוקים למשל יכולים להתאים לפרה שמעבירה אותם תהליך מיוחד של התססה לפני העיכול, אבל כשאדם יאכל אותם (גולמיים) הם יביאו לנזק.

אכילת מזונות מסוימים לא רק שאינה מועילה, היא גם עלולה להזיק בכך שתמנע ספיגת מינרלים, ויטמינים וחלבונים הנמצאים במזון.

חלק גדול מהספר מדבר על הכנת המזון (התססת דגנים לדוגמא) וסוגי המזון הרצויים  לשמירה על השיניים ואף הבראה של עששת, נסיגת חניכיים, ובעיות דנטליות נוספות.

הספר נוגע גם בבעיות אורתודנטיות (יישור שייניים וכיו"ב). הדרך של משיכת השיניים לאחור לדוגמא פסולה לדעתו של רמיאל, במיוחד בגילאים מבוגרים. השן נתונה בתוך תושבת, וברגע שמושכים אותה היא מתחילה לנוע בתושבת, והתושבת מתחילה לשנות את צורתה. כמו ספינה בוקעת קרח, השן מבקיעה את התושבת מצד אחד, והתושבת מתמלאת בצד השני. התהליך הזה מזיק לשן ולשורש שלה, והנזק ארוך טווח – השן עלולה לפתח בעיות חניכיים, ואף אובדן מוקדם. רמיאל מציע הליך אחר עדין יותר כדי לשקם את הסגירה של הפה ולשנות את מיקום את הלסת התחתונה (ללא רסן). יצוין שהתורה בתחום זה עדיין אינה מגובשת לחלוטין, אולם ברור שהמצב הנוכחי בעייתי וכדאי לבדוק אלטרנטיבות לפני שמפעילים כח…

לסיכום הספר של רמיאל "רפא את ריקבון השיניים" של רמיאל נגל מבוסס על מחקר מעמיק, ומציע דרכים חדשות, לא פולשניות, זולות יחסית (לטיפולים הקיימים), לשיקום ומניעה של כמעט כל הבעיות הדנטליות שאנו נתקלים בהם בעולם המודרני בילדים ובמבוגרים. כולל טיפול במצבי חירום ובעיות דחופות.

לפני הקידוחים, העקירות, ניקוי השורש, התקנת התותבות למינהן, ועוד תהליכים פולשניים ואגרסיביים, בעלי השלכות מידיות וארוכות טווח, מומלץ ללמוד ולבדוק את הדרכים המוצעות בספר.

קישור לפוסט הבא באותו עניין: http://focus-il.org/amalgam/?p=2945

על עקירות שיניים ו-Cavitation.

לדעת מומחים ברפואת שיניים בעיית ה-Cavitation מאוד נפוצה, למרות זאת, לא הצלחתי למצוא מילה מקבילה בעיברית ל-Cavitation ולא בכדי. הבעיה כמעט ולא מוכרת בארץ. התרגום הכי מדויק ל-Cavitation שעולה בדעתי הוא חלל בעצם הלסת. אני מקווה שרופאי שיניים ורופאים כלליים יתעניינו בנושא ילמדו, ובסופו שלדבר גם יתחילו לטפל בבעייה זו.

התמונה מוויקימדיה

הפוסט הבא מתבסס על הסרטונים של ד"ר אליסון אדאמס. לדוברי אנגלית כדאי להקשיב לסרטונים עצמם:

Cavitations פרק 1

Cavitations פרק 2

שורשי השיניים נתונים בתוך עצם הלסת. אולם השורש אינו נוגע ישירות בעצם הלסת. השורש יושב בתוך מעין תושבת שעשויה מקרום, שמחברת בין עצם הלסת לשן. אנלוגיה (קצת מגושמת) לעניין היא בורג ודיבל (למי שהתקין בורג בקיר אי פעם). את הבורג לא ניתן להבריג לקיר, משום שהקיר יתפורר והבורג יפול. לעומת זאת אם נכניס דיבל שעשוי מחומר רך וגמיש לקיר, נוכל להבריג את הבורג לקיר בקלות, ואם שמרנו על המימדים הנכונים של החור, הדיבל, והבורג, הבורג יאחז בחוזקה. בדומה לכך, גם השן אינה "מוברגת" לעצם. ישנה "תושבת" שמאפשרת אחיזה חזקה של השן בלסת, וגם גמישות מסוימת, על מנת לא לסדוק את העצם כשאנו לועסים מזון קשה, וכדי שהשן לא תשתחרר מהמקום.

לאחר עקירת השן, הדרך האידאלית  להבראה, היא יצירת עצם לסת חדשה בחלל השורש שנותר לאחר העקירה, מעליה גודלת רקמת חניכיים. לשם כך דרושה אספקת דם לאיזור, ונדידה של תאי עצם לחלל השורש.לשם כך דרוש שיווצר קריש דם בחלל השן. לאחר מכן רקמת העצם משתקמת, והקריש מפנה את מקומו לכלי דם ותאי עצם חדשים. מעל העצם החדשה צומחת רקמת חניכיים חדשה.

אולם מספר גורמים עלולים להפריע לתהליך העדין של הריפוי:

1) קריש הדם אינו ממלא את חלל השורש בגלל שהוא לא נוצר, או הוסר. הקריש עלול שלא להיווצר כיאות בשל חומרים שעוצרים את זרימת הדם באיזור כגון: זריקת האלחוש  המקומית שעלולה להקטין את זרימת הדם, תרופות המכילות סטרואידים, תרופות לטיפול באוסטאופורוזיס, תרופות דמויות אסטרוגן. מחלות מסוימות כמו סכרת עלולות להקטין את זרימת הדם לאיזור כמו גם עישון, צריכת אלכוהול והריון. כספית מסתימות אמלגם מקטינות את יכולת הגוך לריפוי ה-Cavitation. חוסרי תזונה גם הם יכולים לעכב את הריפוי.

במידה ולא נוצר קריש הדם, נשאר חלל בלסת. החלל מתמלא בחיידקים שיוצרים דלקת. הדלקת עלולה להמית כחלק מעצם הלסת הסמוכה לחלל. במקרה כזה הפציינט יחוש כאב, והוא עלול לפתח חום. כמו-כן הדלקת עלולה לגרום לטעם וריח רעים. אם הפציינט יחזור לרופא השיניים, בחלק מהמקרים הרופא ינקה את המקום, וירשום אנטיביוטיקה. לאחר תקופה, חלל השורש יראה כאילו נרפא, אולם התחולל תהליך שונה. הרקמה החדשה נבנית מלמעלה ומהצדדים, במקום מהבסיס, והדבר יכול לגרום לריפוי איטי ביותר. בנוסף חלק מהעצם שמתה בשל הדלקת עלולה להישאר בחלל, וחלק מימנו גם מופרש לחלל הפה חודשים לאחר העקירה.

הלסת התחתונה עלולה לייצר Cavitations בסבירות גבוהה יותר בגלל שאספקת הדם פחות טובה.

2) הקרום של השן (ה"תושבת") לא נוקה לאחר העקירה. הוא משמש כמחסום לבניית העצם החדשה, ומהווה בעצמה ככר גידול לחיידקים.

שני הסיבוכים האלה יכולים לגרום לחיידקים להתרבות בחלל השורש, בו זרימת הדם חלשה יותר, ולפיכך הגישה של תאי החיסון לחלל מוגבלת. כשנוצר בסיס להתרבות החיידקים הם יכולים להמשיך לכיוון הלסת וליצר גם שם דלקת ונמק.

בו בעת מעל איזור הדלקת, החניכיים נבנו מחדש, והאיזור יראה כבריא. הגוף  לא בהכרח ייצר חום גבוה, או נפיחות, כך שהחלל הדלקתי (Cavitation), יכול להמשיך ולזהם את הגוף מבלי שהחולה יהיה מודע למקור הבעיה.

החלל הדלקתי עלול להמשיך ולצמוח, ולפגוע במבנים סמוכים – שורשים,כלי דם, ועצבים. החיידקים שגרים ב-Cavitation מייצרים רעלים שעלולים לפגוע בחלקי גוף אחרים, וליצור דלקות כגון סינוסיטיס, וכאבים חוזרים ונשנים. יש הטוענים שהרעלים עלולים להיות גורם למחלות קשות כגון טרשת נפוצה ותסמונת התשישות הכרונית.

החייידקים מה-Cavitation נכנסים למחזור הדם, ועלולים לגרום לדלקות במקומות שונים.

מאחר והשיניים נמצאות בקצות קווי המרידיאנים בגוף, עלולים להיווצר השפעות שליליות על איברים אחרים, כולל איברים פנימיים. ההשפעה היא דו-כיוונית, חולשה באיבר עלול להשפיע על השן ולהוביל בסופו של דבר לעקירתה, אולם אז ה-Cavitation שיווצר עלול להשפיע חזרה לשלילה על האיבר שגרם לעקירתה.

לדעת מומחים הבעיה של Cavitation נרחבת ומשפיעה על כ-90% מהאוכלוסיה. ככל שהשן עמוק יותר בפה, כך הסיכוי גבוה יותר ליצירת Cavitation.

בעיות שנובעות מ-Cavitation ירפאו רק אם ה-Cavitation יטופל.

Cavitation קשים לזיהוי באמצעים רגילים של רפואת שיניים. אולם קיים אמצעי מיוחד לזיהוי Cavitation שנקרא Cvitate. באנגליה יש את המכשיר לרופאים מעטים. ישנה אפשרות להיעזר במכשיר שבודק את המרידיאנים, או בבדיקה גופנית של קינסיולוג.

האם ניתן לרפא Cavitation? ניתן לנקות את האיזור הנגוע בניתוח, ולהסיר את חלקי העצם המתה, את רקמת החיבור של השן, ואיזורים דלקתיים. לעיתים זה מספיק על מנת לרפא. אולם בפעמים אחרות נוצר Cavitation מחדש. כנראה בשל אספקת דם לקויה לאיזור.

רופא בעל מומחיות יכול לזהות Cavitation בצילום רנטגן של הלסת. אולם מרבית הרופאים ומפענחי הרנטגן אינם מודעים לבעיה.

בעיית ה-Cavitation זוהתה ע"י G.V Black (שנחשב אבי רפואת השיניים) לפני כ-150 שנים. אולם כיום רופאי שיניים רבים אינם מתייחסים לבעיה. בעיית ה-Cavitation לא נלמדת בבתי הספר לרפואת שיניים, לפיכך קשה למצוא רופא שיניים שמכיר בבעיה ויעזור לטפל בה. לעומת זאת רופאים כלליים כלל אינם בודקים את האפשרות הזו, משום שבעיות פה ולסת הם לא בתחום הטיפול שלהם. כך שמי שסובל מ-Cavitation כיום עלול לא לגלות את מקור הסבל לעולם.

לפני עקירת שן כדאי להיות מודע לבעיות הפוטנציאליות, ולוודא עם הרופא שהוא מתייחס לבעיות האפשריות, כדי למנוע בעיות גדולות הרבה יותר בהמשך. בייחוד כשמדובר על שיני בינה, יש להביא בחשבון את הנזקים הצפויים מעקירה כזו. שיני בינה נמצאות בקצה הפנימי של הלסת, והסיכוי ליצירת Cavitation כתוצאה מעקירתם גבוה ביותר.

למידע נוסף ניתן לפנות לאתר של אליסון:

http://www.thenaturalrecoveryplan.com

משחות שיניים ללא פלואוריד

פלואוריד = רעל

מאחר ורוב החברות מייצרות משחות שיניים עם פלואוריד, ועלולות לגרום לנזק חמור לילדים שלנו, אם הם בולעים את הפלואוריד בטעות, או אם יש להם רגישות לחומר.

מאחר שבעיית הפלואורוזיס שפוגעת בשיניים ונובעת ישירות מעודף פלואוריד די נפוצה.

מאחר שלהערכתי בעיית הפלואורוזיס היא רק ביטוי חיצוני לזיהום נרחב בגוף ונזקים פנימיים מפלואוריד.

החלטתי לפרסם משחות שיניים ללא פלואוריד. משחת שיניים שלא תכיל פלואוריד (ואדע עליה) תקבל פרסום חינם בעמוד זה. יצרנים שמצהירים שאין במשחה שלהם פלואוריד, והמוצרים שלהם נמצאים ביותר מחנות אחת ברחבי הארץ, ואינם מופיעים בדף מוזמנים ליצור איתי קשר ולהעביר את הפרטים.

גילוי נאות: אינני מקבל שום תמורה עבור הפרסום הזה. לא בדקתי את המשחות בעצמי.

וולדה – משחת שיניים לילדים 51 גרם. – משחת השיניים הזו די נפוצה בחנויות פארם.

וולדה – משחת שיניים מלחית 75 גרם – גם המשחה הזו די נפוצה בחנויות פארם.

משחת שיניים ללא פלואוריד באתר "עד מאה ועשרים"

תוציאו את הפלואוריד מהמשחה ותקבלו פרסום חינם באתר הצנוע הזה!

בברכת שיניים לבנות ובריאות.

מתי באמת צריך טיפול שורש?

לטיפול שורש עלולות להיות השלכות רבות על הבריאות. למרות נראה לנו שהעניין נגמר בשן עצמה, לעיתים ההשלכות מתפרשות על הגוף כולו.

יש לכך כמה סיבות. למרות שהן נראות לנו דוממות, השיניים שלנו הן חלק חי וגדל בגוף. הן אומנם לא מתארכות כמו אצל חיות צמחוניות, אבל תאי שן גדלים כל הזמן מבסיס השן כלפי חוץ. השן מוזנת בכלי דם שמביאים מזון והגנה מפני טפילים. לשן מגיעים עצבים שקשורים לשאר העצבים בגוף ומגיעים למוח. לפי שיטות רפואה אלטרנטיביות בשיניים עוברים קווי אנרגיה (מרידיאנים) שקשורים לכל התפקודים  של הגוף. לעיתים פגיעה בשן מובילה למחלה במקום אחר לגמרי, לדוגמא בעיות לב.

כפי שתארתי בפוסט הקודם, טיפול שורש הוא אקט דרסטי ביחס לשן, והוא משבש את הסיגנל העצבי מהשן, את קווי האנרגיה, והשן עלולה להפיץ רעלנים, חיידקים ופטריות לשאר הגוף. בנוסף חיי השן יתקצרו דרסטית לאחר טיפול שורש משום שהיא מפסיקה לגדול  – השן אינה מוזנת בחומרי הבניין והיא מתחילה להתפורר.

האבחון של טיפול שורש אינו דבר מתמטי. כשלדעת הרופא הריקבון הגיע עמוק מדי, כלומר הסתימה כבר תשפיע על העצב ויגרמו כאבים – דרוש טיפול שורש. אבל מה זה "עמוק מדי"? מסתבר שהדבר משתנה מרופא לרופא. כבר ראיתי בחיי מספר מקרים בהם רופא אחד חשב שצריך טיפול שורש, ורופא אחר פתר את הבעיה ללא טיפול שורש.

צריך גם לזכור שיש אינטרס כספי בכל הסיפור הזה, טיפול שורש עולה פי כמה מסתימה רגילה. אני לא טוען שהרופאים מנסים לעשות קופה על חשבון הבריאות שלנו. אבל צריך לזכור שלכולנו קשה להימנע משיקולים כספיים בהחלטות שלנו, גם אם ההשפעה תת מודעת.

נקודה חשובה נוספת – מרגע שבוצע טיפול השורש כבר לא ניתן לבקר את עבודת רופא השיניים. מחילות השורש נוקו ונסתמו, והכתר הולבש. הראיות נעלמו. אם לרגע אלבש את גלימת הקטגור, ניתן לאמר שמדובר ברשלנות שאינה מותירה עקבות. יחד עם השיקולים הכספיים, הכף יכולה לנטות לביצוע הטיפול גם אם הצורך בו מוטל בספק.

אז מה לעשות? כשרופא השיניים שלכם מגיע למסקנה שדרוש טיפול שורש, תגידו עצור! אני רוצה לקבל חוות דעת נוספת. נוכחתי לא פעם שגם הרופאים הטובים ביותר בעלי הכוונות הנעלות ביותר שוגים. אפילו אם זה רופא שמטפל לכם בפה כבר 10 שנים לשביעות רצונכם. טיפול שורש הוא צעד דרסטי שעלול להשפיע על הבריאות שלכם באופן בלתי צפוי. גשו לעוד רופאים שלמו 200-300 ש"ח לבדיקה וקבלו חוות דעת נוספת, אם גם הרופא השני ממליץ על טיפול שורש, כדאי לגשת לעוד רופא. נסו להגיע לרופאים הטובים ביותר כשהשיקול המנחה אתכם הוא לא כספי אלא הטיפול הטוב ביותר. אם תצילחו לחסוך מעצמכם את טיפול השורש במקרים רבים מאוד חסכתם מעצמכם הרבה סבל וממון בהמשך הדרך.

שורש החולי – הצד האפל של טיפול שורש

טיפולי שורש הם פרוצידורה מקובלת ברפואה המערבית. למעשה הפרוצידורה הזו הופכת לנפוצה יותר יותר ברפואת השיניים. ב-1960 בוצעו 3 מיליון טיפולי שורש בארה"ב, ב-1990 בוצעו 40 מיליון טיפולי שורש בארה"ב, ב-2002 בוצעו 50 מיליון טיפולי שורש בארה"ב. גידול מדהים.

האגודה האמריקאית למומחים לטפולי שורש (AAE) טוענת שטיפולי השורש אפקטיביים ובטוחים. אולם כיצד יודעים המומחים לטיפולי שורש מה הנזק הנובע משן מטופלת לשאר הגוף? כלומר גם אם השן נראית טוב ללא סימני זיהום או דלקת, האם יתכן שעדיין נובע מימנה נזק לשאר הגוף. האם יתכן שבדומה להכנסת הכספית לשיניים (שגורמת במקרים רבים לנזק עצום בגוף), גם טיפולי השורש ברבות השנים יגרמו לנזק הולך וגדל? האם זה המקרה הקלאסי שרופאי השיניים אינם מודעים לנזק שהן יוצרים משום שהם אינם מטפלים בו, והרופאים שמטפלים בנזק אינם מודעים למקור הנזק (השן) משום שאינם מבינים בתחום?

אז התשובה של מומחים שלמדו את הנושא היא – כן. בכל המקרים שמבוצע טיפול שורש נוצר מצב של חולי בשן המטופלת שמביא לזיהום מתמיד של הגוף כולו. לעיתים הגוף מסוגל להתמודד עם הזיהום בהצלחה יחסית ואז לא יראו סימפטומים מיוחדים, ולעיתים הגוף לא מסוגל להתמודד עם הזיהום ועלולות להיווצר מחלות קשות כגון דלקת פרקים, מחלות לב, סרטן, ועוד.

אז מה הוביל את המומחים האלה למסקנה הזו?

בטיפול שורש למעשה ממיתים את שורש השן, מנתקים את כלי הדם שמובילים דם לשן, מנקים את תעלות השורש, אוטמים את התעלות ומלבישים על השן תותב במקום החלק שנהרס בתהליך הניקוי. למעשה משאירים בפה שן מתה.

אני קורא למה שנשאר בפה שן מתה משום שכל רופא שיניים יספר לכם שהשיניים שלכם חיות. הם אומנם נראות נוקשות ודוממות, אבל הן מלאות חיים. ישנם כלי דם שמזינים את השן, ישנם עצבים בשיניים, ישנם תאי שן שגודלים ללא הרף מבסיס השן, וישנם אלפי תעלות זעירות שמובילות חומרי הזנה לתאי השן. אם ניקח את התעלות הזעירות בשן טוחנת ונחברם זו לזו נקבל תעלה באורך של כ-18 ק"מ. מדהים מה יש בשן שלנו.

טיפול שורש לכאורה מציל את השן, אבל רק לכאורה. משום שהוא מציל את "גווית" השן ולא את השן החיה. והגוויה נשארת בפה לאחר חיטוי.

עכשיו השאלה מה קורה לגוויות? הן מתחילות להירקב. גם השן שלנו מתחילה להירקב. במערכת התעלות המסועפת מפסיק לזרום דם, התאים שנלחמים בחיידקים פולשים אינם יכולים להיכנס. מצד שני מספיק נבג אחד של חיידק או פטרייה והריקבון מתחיל להתעורר. החיידק מתעורר ומגלה סביבה נטולת חמצן (אנ-אירובית). אבל לחיידקים יש מנגנוני הסתגלות מופלאים, והם יכולים להסתגל לסביבה אנ-אירובית ולייצר אנרגיה בהתססה. הרשת הארוכה של התעלות בשן מהווה מצע נהדר לחיידקים שהסתגלו והם מסוגלים להתרבות ללא הפרעה מצד המערכת החיסונית.

לאחר תקופה של התרבות החיידקים ברשת התעלות יכולים לנסות ולצאת מהמבוך בשן ולהקים מושבות בנקודות אחרות בגוף. כשהם יוצאים מהשן המערכת החיסונית תתקוף את החיידקים\פטריות ותשמיד אותם. אולם מאחר ולחיידקים\פטריות שגדלים בשן יש מבצר בלתי חדיר עם מלאי מזון כמעט אינסופי (מולקולות של סוכרים\פחמימות\חלבונים שמסתננות לתעלות השן מהאוכל שלנו), הם יכולים להמשיך ולשלוח שליחים לשאר הגוף, עד שיום אחד הם יתפסו את המערכת החיסונית בלתי מוכנה (בשל מחלה אחרת או טראומה), ואז הם יכולים להקים את המושבה במקום אחר בגוף.

בנוסף לשליחים של מושבות החיידקים בשיניים המתות, החיידקים שמייצרים אנרגיה ללא חמצן פולטים רעלים חזקים ביותר, כתוצר לוואי של התהליכים האנ-אירוביים. ד"ר בויד היילי (לשעבר ראש מחלקת הכימיה של אוניברסיטת קנטאקי) הראה שהרעלים שמיוצרים בשן שעברה טיפול שורש חזקים יותר מבוטוליזם.

כלומר בסיום טיפול השורש הגוף יכול להימצא במתקפה מתמדת של חיידקים פטריות ורעלנים.

הרצון של הפציינטים והרופאים "להציל" את השן, מסתיים בהתקנת "גופה" מרקיבה בפה. אומנם ניתן לאכול על השן, אבל האם זה משתלם בחשבון הכללי? לפי הבנתי היום כלל לא עושים את החשבון, ולפציינט עם מחלת לב או בעיות עיכול, אין מושג שהשן היא מקור הבעיה.

הביאו בחשבון שגם אם החלטת לוותר על השן, להשתלת שן או גשר יכולים להיות בעיות אחרות, לעיתים אף יותר חמורות.

אז מה עושים? אין תשובת בית ספר, לכל אדם יש רגישויות שונות ובעיות אחרות. אז מה בכל זאת אני מציע? התייעצו עם בעלי מקצוע שמודעים לנזקים שעלולים להיגרם ממתכות לא מתאימות בפה, טיפולי שורש, ועקירות. התעלמות מהבעיות הפוטנציאליות לא מעלימה אותן.

מומלץ בחום לצפות בסרטון של ד"ר מרקולה. ד"ר מרקולה מדבר על החלופות:

http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=oYbOvx54OOs#!

(מי שיתרגם את הסרטון יבורך!!!)

והרשו לי להוסיף לסרטון הנ"ל, שלמרות שהרופא גוזר טיפול שורש, הוא לא תמיד באמת נחוץ. קראו את הפוסט הבא.

מקורות:

http://naturalrecoveryplan.blogspot.com/2011/08/book-review-roots-of-disease.html#more

http://www.thenaturalrecoveryplan.com/docs/research_docs/2010.07.28.03.30_Root_canal.pdf

http://www.naturalnews.com/025412.html

http://www.notdoctors.com/crci3.html

http://rheumatic.org/teeth.htm

http://www.wholeapproach.com/newsletter/archives/2006/08_August.html

http://www.amazon.com/Roots-Disease-Connecting-Dentistry-Medicine/dp/1401048943

http://www.amazon.com/Root-Canal-Cover-George-Meinig/dp/0916764095/ref=pd_sim_b1

אמלגם ותסמונת התשישות הכרונית

ד"ר אליסון אדמס עבדה במשך 20 שנה כרופאת שיניים – עם אמלגם כמובן. במהלך השנים סבלה מבעיות בריאות רבות, עד שבעיות הבריאות הכריעו אותה והיא נאלצה לעזוב את רפואת השיניים.

היא החליטה לחקור לעומק את הבעיות שלה ולהבין את מקורם. הנסיון הזה לבסוף הוביל את ד"ר אליסון ללמוד נטורופתיה. במהלך הלימודים שלה מצאה ד"ר אליסון דרך מוצא מהבעיות הקשות שתקפו אותה.

ד"ר אליסון הבינה שהבעיה העיקרית שלה היתה חשיפה לכספית, הן מהפה הפרטי שלה, והן מהעבודה בקליניקה לרפואת שיניים.

ד"ר אליסון גורסת כיום שהסיבה העיקרית לתסמונת התשישות הכרונית ופיברומיאלגיה היא חשיפה לכספית.

האתר שהקימה אליסון מביא חומר רב על החשיפה לכספית והשפעותיה.

כמו-כן היא פרסמה ספר על הנושא.

אני מצטרף למחאת הרופאים!

אני מזדהה עם חלק מהמסרים של הרופאים:

ד"ר רומן סקורז'ינסקי, גם הוא רופא משפחה, הוסיף: "תנאי העבודה של הרופאים נהיו בלתי נסבלים. הרופאים משתדלים לתת את הטיפול הטוב ביותר למטופלים אבל בזמן המועט שאפשר להקדיש לכל מטופל זה בלתי אפשרי".

שלטי הרופאים המפגינים:"עשר דקות = רפואה שלמה"

נציגות הרופאים הצעירים הגיבה בחריפות על מכתבו של גמזו: "מנכ"ל משרד הבריאות פרופסור רוני גמזו התגלה כלא פחות מ'בריון הכפר' המאיים בכוחנות על הרופאים הצעירים במערכת", נמסר בהודעה מטעם המתמחים. "אינך מאיים עלינו".

ד"ר דנה קנטרל, רופאת משפחה בשכונת קריית משה ברחובות, סיפרה לכתבים כי במרפאה שבה היא מועסקת מטפלות שלוש רופאות משפחה ורופאת ילדים אחת בלבד, המועסקת בחצי משרה, ב-6,000 מטופלים.

הרופאים נשאו שלטים רבים בהם נכתב בין היתר: "הזמן קצר והרפואה מרובה", "5 דקות? אני רופא, לא קוסם"

"פרופ' גמזו, אתה לא מאייים עלינו! האיום הכי גדול עלינו הוא שבתנאים הקיימים איננו יכולים לתת טיפול ראוי לחולים שלנו", אמרו המתמחים.

"זו מערכת שעובדת באי ספיקה. אנחנו עובדים בשעות לא הגיוניות, בעומסים אדירים, בלי מנוחה" – כך אמר היום (שלישי) מתמחה בבית החולים תל השומר

 

הרעלת כספית ואמלגם

הרעלת כספית היא מצב מוכר ברפואה, הביטויים של הרעלת כספית הם מגוונים, רבים מאוד, ומשתנים מאדם לאדם.

הרעלת כספית כתוצאה מסתימות אמלגם לעומת זאת, זהו נושא השנוי במחלוקת עזה. אני מניח שאפילו היום רוב רופאי המשפחה לא יודעים על האפשרות הזו. השורש למחלוקת נובע כנראה מכך שהכרה בבעיה היא למעשה הפניית אצבע מאשימה כלפי המימסד הרפואי אשר הכניס ומכניס סתימות אמלגם מדי יום למיליוני אנשים. די להזכיר שבארה"ב עד לפני מספר שנים רופא שיניים שהכריז שמרפאתו נקייה מכספית, הסתכן בביטול רישיון רפואת השיניים שלו!!!

עם זאת הגוף שלנו לא מתחשב במחלוקות "פוליטיות", ואם הוא מורעל מאמלגם עדיין הוא יראה את הסימפטומים האופיניים – אפילו אם מרבית רופאי המשפחה, וכל רופאי השיניים לא יכירו באפשרות זאת. לשמחתי הגוף לא קורא ז'ורנלים רפואיים כמו לנצט, ולא תמיד מתפקד לפי ציפיות הרופאים – אילו הדבר התרחש, תוך זמן קצר, לא היה נשאר אדם אחד על כדור הארץ.

האם קיימים רופאים שמנסים לברר אפשרות של הרעלת כספית לפני שהם מתחילים להפציץ את הגוף בכימיקלים לטיפול בסימפטומים? אולי, אבל לבטח הם נדירים (זן נדיר ומיוחד שיש לטפח).

אני חושב שאין להסתפק בטיפולים הסימפטומטים שמציע הרפואה המערבית. לדוגמא: ציפרלקס היא לא תרופה לעצבנות, זהו סם שמפחית סימפטומים מסוימים ומעצים אחרים. סימבקור זו לא תרופה למניעת התקפי לב, זהו כימיקל שמנמיך את רמת הכולסטרול, תוך שהוא משנה את פעילות הכבד והכליות, ולפיכך עלול לגרום נזק, בעוד שהתועלת שלו שנויה במחלוקת. כשאתם נתקלים בסימפטומי הכספית, הטיפול הסימפטומטי של הרפואה המערבית, בטווח הארוך יבוסס אותכם עמוק יותר בבוץ. אם אתם רוצים לפתור את הבעיה תצטרכו להפשיל שרוולים ולעבוד.

נקודת התחלה מצוינת היא ספרו של פרופ' אנדי קטלר, שמציע שיטה מעשית לאבחון הרעלת כספית. הוא גם מפרט דרכים לטיפול בבעיה ולניקוי הגוף מהכספית, כשהתהליך דרוש.

אנדי קטלר כדרך אגב מעריך את כמות האנשים שנפגעו מכספית בארה"ב בכ- 1-5%, הוא מציין שהערכה אינה מדעית ונועדה בעיקר ליצור מוטיבציה לטיפול בבעיה ומניעתה.

לפי ההתרשמות הלא מדעית שלי – ההערכה של אנדי קטלר נמוכה מדי.

הספיגה של כספית (כ-10 מיקרוגרם ביום במקרה ממוצע), ויכולה לעלות עד לעשרות מיקרוגרמים ביום (ואפילו 100 מיקרוגרם) כשיש בעיות ספציפיות כגון סתימות סמוכות מחומר שונה, סתימה מתפרקת, גשר ליישור שניים שנוגע בסתימת אמלגם, כתר שנוגע באמלגם, או סתם לעיסת מסטיק ממושכת במשך שבועות כפי שקורה לחלק מאיתנו כשאנחנו בתקופה של קושי נפשי, ועוד נסיבות ראו בפוסטים קודמים.

לפיכך ההערכה שלי, גם אנשים המפנים את הכספית ביעילות מגופם, נפגעו בצורות שונות ומשונות מהאמלגם, וטווח הסיפמטומים עצום – מגרנות, כאבי ראש, עצבנות, אפטיות, דיכאון, יובש בעור, רעד בידיים, ביישנות, חוסר ריכוז, ועוד מאות סימפטומים אפשריים.

לא ניתן להדגיש זאת מספיק, הכספית היא רעל רב עוצמה, לפיכך לעניות דעתי כדאי להוציאה מהגוף  אולם לדעתי חובה לנקוט אמצעי זהירות בעת החלפת סתימות האמלגם וכן ללוות את התהליך ביעוץ מקצועי של מומחה להרעלות כספית.בתחום של בטיחות בהחלפת הסתימות ויעוץ מקצועי הרחבתי בפוסט המקושר. אם קראתם עד כאן, לטובתכם קראו את הפוסט המקושר.

הוראות הפעלה

כשאתם קונים מדיח חדש או מכונת כביסה, אתם מקבלים חוברת קטנה, שם כתובות הוראות ההפעלה ואזהרות שונות – לדוגמא להקפיד למלא מלח במיכל, לא להעמיס יותר מדי, לדאוג שהצנורות אינם סתומים וכיו"ב.

אם לגוף האנושי היתה חוברת הפעלה – אחת האזהרות הבולטות ביותר היתה

לא להכניס כספית בשום צורה בכל הנסיבות!!!

והנה למרבה ההפתעה אנחנו מכניסים כספית מרצוננו, לעצמנו, לילדנו, ובכמויות גדולות, לאורך כל ימי חיינו.

נניח שחייזר נוחת על כדור הארץ. לחרדתו הוא שם לב שבפיהם של רוב האנשים יש סגסוגת אפורה שמשחררת מנות גדולות של כספית כל הזמן. לאחר חקירה קצרה הוא היה מגיע לקליניקה לרפואת שיניים ומגלה כיצד בני האדם מכניסים כספית לפיהם באופן פרמננטי. הוא היה תולש את שערותיו (אם יש לו) ומיד רץ לאחראים על התחזוקה – הרופאים, קופות חולים, פקולטות לרפואה באוניברסיטאות, משרדי הבריאות למיניהם. ושם מה הוא רואה – הוראות ההפעלה אומרות שזה בטוח לגמרי, אין שום תופעות לוואי, הכל בסדר.

משם החייזר רץ לחללית שלו מפעיל את המנועים ובורח כל עוד נפשו בו, תוך שהוא רואה את בתי החולים המלאים בבני אדם מסכנים שלא מבינים מה נפל עליהם.

ביומנו הוא רושם – כדור הארץ מאכלס מיליארדי משוגעים, בעלי נטיות הרס עצמי והכחשה עצמית.

סוף דיווח

קפטן קירק

3.2.2010

החלפת האמלגם = הסרת מחלות?

ארגון אמריקאי  שהחליט לפעול לסיום השימוש באמלגם (Consumers for Dental Choice) מרכז מחקרים על שורה עצומה של מחלות שנחלשו או נעלמו כליל לאחר החלפת האמלגם.

צ'ארלס בראון יועץ לארגון הנ"ל, מספר בראיון לאתר http://www.naturalnews.com שרפואת השיניים (שצמחה בשל השימוש באמלגם) מנותקת מהרפואה הכללית. הטענה הזו מאוד משמעותית. להדגמת הטענה נניח שהכספית המופרשת מהסתימות גורמת לדיכאון (מאחר והכספית יכולה לגרום לכל בעיה, במיוחד כשהמינונים הנובעים מסתימות עוברים לפחות חלק מהספים ה"בטוחים"). אם מגיע חולה לרופא המשפחה או לרופא מומחה ומתלונן על דיכאון, הרופא הכללי לא יבדוק אם זה נגרם כתוצאה מזליגה של כספית למוח. סביר שהחולה יקבל ציפרלקס וישוחרר לביתו. כשאותו חולה יסבול מריקבון בשיניו, ויגיע לרופא השיניים, הרופא לא ישאל אותו אם הוא סובל מדיכאון, ויתקין לו סתימת אמלגם נוספת. כעת החולה ישאר תלוי עד סוף ימיו ברפואה ה"קונבציונאלית" בחברת שלושת מחלותיו שכל אחת גורמת לבאה בתור זליגת כספית, דיכאון, וציפרלקס. את הציפרלקס גם רשמתי כמחלה, משום שההתערבות המתמדת בביוכימיה של המוח בעלת תופעות לוואי למשל מחשבות אובדניות. הסרת הגורם הראשוני תרפה את שלושת המחלות.

לפי מחקרים לאחר הסרת האמלגם רמת החשיפה בכספית עולה למשך כשבועיים (בתלות באמצעי ההגנה שננקטו, אבל בכל מקרה יש לצפות לעליה). בטווח הארוך יותר עומס הכספית יורד דרמטית ועצם הירידה יכולה להביא לשיפור במחלות. לאחר החלפת אמלגם, קלציה (ניקוי חלק\מרבית הכספית מהגוף) יכולה להביא לשיפור דרמטי נוסף ואף ריפוי מחלות רבות.

המחלות שיכולות להירפא\להיחלש לאחר החלפת האמלגם שרוכזו בידי הארגון הנ"ל (הסימוכין נמצאים בקישור זה וזה):

  • אובדן שיער (אלפוציה)
  • אובדן עצם (אוסטאופרזיס)
  • אי-פוריות
  • איידס
  • אלרגיות
  • אלצהיימר
  • אנדומטריוזיס
  • אסטמה
  • אפילפסיה
  • אקזמה
  • בחילות
  • בילבול ובעיות זיכרון
  • בעיות במערכת העיכול
  • בעיות בסינוסים
  • בעיות במערכת השתן והפרוסטטה
  • בעיות עור
  • בעיות שמיעה
  • דיכאון
  • דלקת מפרקים (אריטריטיס)
  • הרפס
  • התפרצויות זעם
  • הפרעות בראיה
  • זאבת
  • זיהומים, וזיהומים חסיני אנטיביוטיקה
  • טינטון
  • טעם מתכתי
  • טרומבוציטופניה
  • טרשת נפוצה
  • יבלות בפה (Oral lichenoid lesions)
  • ירידה בתפקוד המערכת החיסונית (זיהומים תכופים)
  • כאבי שרירים \ כאבי מפרקים
  • כאבי מחזור (PMS)
  • כאבי ראש
  • כלימידה טרכומטיס
  • כעס ועצבנות
  • לוקמיה
  • מגרנות
  • מחלות במערכת העיכול
  • מחלות לב
  • מחלת קרוהן
  • נדודי שינה
  • ניוון שרירים
  • סכרת
  • סרפדת (orticaria)
  • סחרחורות
  • סכיזופרניה
  • עייפות כרונית
  • עצבנות ובלבול
  • פיברומיאלגיה
  • פרקינסון
  • קנדידה
  • רגישות לחומרים כימיים
  • רעד
  • תחושת נימול הירדמות באיברים
  • ועוד מחלות…

יצוין שהכספית גורמת להתדלדלות מינרלים חשובים כמו מגנזיום, לפיכך כל הסימפטומים של מחסור במגנזיום עלולים להופיע בהרעלת כספית.

הסימפטומים הנפוצים יותר הנובעים מהרעלת כספית הם בעיות נפשיות למינהן. כולל בעיות שהן לא ממש נחשבות למחלה כמו רגזנות\עצבנות, אדישות, עייפות (כולל עייפות כרונית), בעיות ריכוז ובעיות זיכרון. כאבי ראש גם אופיניים. וכן בעיות בעור ובפה. הרפואה הקונבנציונאלית תעמוד בדר"כ חסרת אונים מול הבעיות האלה.  ומה סביר שיעשו הרופאים? כנראה ידחפו גלולה לטיפול סימפטומטי.  לעיתים הרופא יטען שהבעיה היא פסיכוסומטית. אני מציע לא לנסות להתמודד עם טענה כזו, פשוט לכו לרופא אחר. קשה להוכיח שהבעיה אינה פסיכוסומטית כשהרופא שלכם חושב שהיא כן כזו ולכן לא יעשה דבר על מנת לברר מה מקורה.

האמלגם אינו תמיד הסיבה להיווצרות המחלות הנ"ל, אולם לדעתי לפני שפונים לפתרונות סימפטומטיים, כדאי לבחון את האפשרות להחלפת האמלגם.

לסיום ארגון IAOMT אסף הצהרות של אזרחים ובעלי מקצוע בנושא האמלגם ותחלואיו על מנת לשכנע את ה-FDA לסווג את האמלגם כהתקן מסוכן. ניתן ללמוד הרבה מתוך סיפורי האנשים, לפעמים יותר מאשר לומדים ממחקרים. קישור להצהרות.

אפילפסיה