הפוסט הזה מבוסס על ספרה של קרוליין דין (ד"ר לרפואה ונטורופתית)
למעשה הייתי צריך לרשום כותרת אחרת: הקשר בין מגנזיום ל-:
אפילפסיה, סכרת סוג 1, 2 וסכרת הריונית, טרשת העורקים, מחלות במסתמי הלב, מיגרנות, שבץ מוחי, החלמה מפגיעות ראש, כולסטרול גבוה, לחץ דם גבוה, כאבים, השמנה ו-obesity, סנדרום X, תסמונת קדם ויסתית, כאבי מחזור, בעיות בביוץ, ציסטות בשחלות, בעיות פיריון לגברים ונשים, שיתוק מוחי בילדים, מוות בעריסה, לחץ דם גבוה במהלך ההריון, הפלה עצמונית(ספונטאנית), חרדה, דיכאון, עצבנות, אלצהיימר, שיגרון, אוטיזם, ADHD, מחלות אוטואימוניות, נדודי שינה, התכווצויות שרירים, אי סדירות בבלוטת התריס, הפרעות אכילה, עצירות, אסטמה, תשישות כרונית.
אבל הכותרת הזו היתה ארוכה מדי. גם קשה לי במסגרת הזמן להרחיב על כל נושא. בדיוק בשל כך יש את הספר של קרוליין. לצערי רק באנגלית. כדרך אגב, הרשימה הזו מזכירה את רשימת הבעיות שנובעות מחשיפה לכספית. אכן הכספית מגדילה באופן דרסטי את איבוד הסידן והמגנזיום דרך השתן בשל פגיעה בתפקוד הכליות. זו גם הסיבה שחולים רבים בהרעלת כספית כרונית (כתוצאה מסתימות אמלגם) סובלים ממחסור במגנזיום.
הרעיון שבבסיס הספר פשוט מגנזיום הוא יסוד שדרוש לבנייה ותחזוקה של הגוף. בלעדיו הגוף לא יתקיים, כשהוא חסר יכולות להתפתח אין ספור מחלות.
בימינו הבעיה כפולה:
1) לאורך המאה ה-20, העיבוד התעשייתי של הקרקעות הוביל להתדלדלות משמעותית של המגנזיום במזוננו. מעבר לזה, תהליך העיבוד של האוכל מקטין עוד יותר את כמות המגנזיום.
2) הרופאים כלל אינם מודעים לחוסר במגנזיום וממהרים לתת תרופות לדיכוי הסימפטומים שנובעים מימנו.
הקשר בין מגנזיום לסכרת:
חולי סכרת רבים נוהגים בדיוק לפי מצוות הרופאים. הם אינם אוכלים דברים שמנים, נמנעים ממרגרינה, ממעיטים בסוכר, מבצעים פעילות גופנית מתונה, ובכל זאת מצבם מתדרדר. אז מצוות הרופאים מפספסת כמה נקודות חשובות. הפיספוס הראשון שדיברתי עליו הוא חיטה (ופחמימות) כפי שניתן לקרוא בקישור. פיספוס גדול נוסף הוא מגנזיום! המגנזיום נחוץ כדי לאפשר לאינסולין לחדור לתוך תאי הגוף. האינסולין דרוש כדי לפנות את הסוכר מהדם לתוך התאים ולהפוך אותם לשומן. כשחסר מגנזיום הסוכר נשאר בדם , הלבלב (שמתפקידו להפריש אינסולין) מתחיל לעבוד קשה יותר ומפריש יותר אינסולין במאמץ לפנות את הסוכר מהדם. מאמץ מוגבר וממושך של הלבלב מוביל לקריסת היכולת שלו להפיק אינסולין, דהיינו החולה נזקק להזרקת אינסולין כדי לשמור על רמות הסוכר התקינות.
כל עוד מנסים לטפל בסכרת מבלי לטפל בחוסר במגנזיום, סיכויי ההצלחה מועטים יותר.
הקשר בין מחלות לב למגנזיום:
המגנזיום השפעה רבה על בריאות הלב. המגנזיום נחוץ כדי למנוע קרישי דם בעורקים. המגנזיום נחוץ כדי לאפשר התרחבות כלי הדם בעת מאמץ, ומניעה של התכווצות העורקים – שעלולה להוביל לאנגינה או התקף לב. המגנזיום מונע רמות גבוהות מדי של סידן בדם. סידן עודף בדם שוקע בעורקים וגורם להתקשחות וסתימה שלהם. המגנזיום נחוץ לשמירה ותפקוד תקין של שכבת האלסטין בעורקים. האלסטין (כשמו) אחראי על האלסטיות של כלי הדם. מגנזיום פועל להורדת הכולסטרול משום שהוא משפיע האנזים שמבקר את יצור הכולסטרול (HMG-CoA). על אותו אנזים בדיוק פועלים הסטאטינים למינהם (לובאליפ, ליפידל, ליפיטור, סימבאקור, סימוביל, סימבאסטטין). המגנזיום מבקר את פעולת האנזים וממתן את יצור הכולסטרול, אולם הוא משתלב בתהליכים הטבעיים של הגוף ואינו גורם לשאר תופעות הלוואי של הסטטינים (פירוק שרירים, פגיעה בכבד ובכליות, פגיעה בייצור Q10 וכתוצאה פגיעה בתפקוד התאים בגוף כולו). לבסוף המגנזיום מאפשר תקשורת עצבית תקינה, ללא רמות מספיקות של מגנזיום התקשורת העצבית משתבשת. לפיכך המגנזיום נחוץ כדי לשמור על הקצב התקין של הלב.
זהו, פורסם הקשר הסודי. פציינטים שסובלים מסכרת, בעיות לב, ובעיות אחרות שהוזכרו, מוזמנים לקרוא את הספר. הניחו לרופאים שמייעצים לכם אחרת, בדקו בעצמכם. ישנם מטפלים אלטרנטיביים שיעזרו לכם להחליט על סוג המגנזיום והמינונים הדרושים, תגובות בין תרופתיות וכיו"ב.
דבר אחרון – אני עדיין מתנגד להוספת מגנזיום למי ברז. מסיבות רבות. העיקריות שבהם – המינון של המגנזיום כלל אינו נשלט באופן זה. ישנם סוגים רבים של מגנזיום ולכל אחד מתאים סוג אחר. סיבה אחרונה שאזכיר – לא כדאי לכם לשתות מים ישר מהברז. בגלל שני הרעלים העיקריים במי הברז שמוספים באופן מלאכותי – פלואוריד וכלור.
בריאות לכולם!
