ארכיון תגית: חיטה

האם לחם מזון בריא? פרק 4 ואחרון על החיטה וקורותיה

File:Wheat close-up.JPG

טריטיקום איסטיבום -חיטה מודרנית. מקור וויקימדיה.

לאחר שסקרנו את הגנטיקה של החיטה המודרנית, ההבדלים בין החיטה המודרנית לחיטה בעת העתיקה, והאפקט ה"בריאותי" של החיטה,  נעבור לשלב האחרון – הלחם. הלחם הוא המוצר הנפוץ ביותר, המזון הבסיסי ביותר, מוצר שהוא למעשה סמל.

אז לאחר שהחיטה המודרנית עברה "התעללות" גנטית שקיצרה את קומתה, האריכה את מולקולות הגלוטן שלה, התאימה אותה לגידול בדשנים כימיים בלבד, ועוד מרעין בישין, נתאר מה עובר על החיטה מרגע שיווקה כזרע ועד שהיא מגיע לצלחת שלנו.

הגרעינים שמיוצרים היום ע"י חברות ענק, משווקים לחקלאים לאחר שקיבלו טיפול בחומרי הדברת חרקים, וחומרי הדברה לפטריות. חומרי הדברה לפטריות נחוצים על מנת שגרעיני החיטה לא יתקלקלו באחסון, וחומרי הדברת חרקים נחוצים למניעת אכילת הזרעים בשדה או בדרך לשם.

לאחר הנביטה ובעת הגדילה החיטה מקבלת מנות של חומרי הדברה נגד חרקים ונגד עשבים. החומרים המקובלים הם די-סיסטון, מתיל-פאראטיון, כלורפיריפוס, דימטואט, דיאמבה, גליפוסאט. החומרים האלה מותרים לשימוש, אבל השאריות שלהם מזיקות לאדם בהתאם לריכוז שלהם. חלקם מחקים הורמונים וגורמים לבלבול במערכות שמושפעות מהורמונים בגוף.

החיטה גדלה באדמות עניות במינרלים בשל החקלאות התעשייתית, דבר המחייב שימוש בדשנים כימיים.

לצורך וויסות ההנבטה והגידול לעיתים האיכרים מוסיפים לחיטה הורמונים.

החיטה גדלה ונקצרת, והגרעינים מועברים לאחסון בממגורות ענק. למניעת חרקים בעת האחסון, שוב מרססים את הגרעיניים בחומרים להדברת חרקים. בזמן מילוי הממגורות מוסיפים  חומרים נוספים נגד חרקים. ובשכבה העליונה של החיטה שמים חומר מיוחד כנגד עש – חומר שחודר כ- 10 ס"מ לתוך גרעיני החיטה. החומרים השונים המשמשים בעת אחסון החיטה הם: כלורפריפוס-מתיל, דיאטמקוס, בצילוס-טורינג'נסיס, סי-פלוטרין, מלתיון, פירטרינס.

בעת האחסון נבדקת המצאות חרקים, ואם נמצאים חרקים מיישמים שיטה של חיסול החרקים בגז (פומיגציה). הגז חודר לממגורה ולזרעים. החומרים שבשימוש הם – מתיל ברומיד, ופוספין-מגנזיום, פוספין-אלומיניום, או חומר אחר ממשפחת הפוספינים.

אחרי שהחיטה עברה את מסע הייסורים הנ"ל, האם היא מגיע למנוחה ולנחלה בבטן שלנו? אני מניח שניחשתם נכונה. הקטעים הקשים עוד לפניה.

ניתן לחלק את גרעין החיטה לשלושה חלקים – הקליפה, הנבט, והאנדוספרם. אני מניח שברור מהם הקליפה והנבט. מהו האנדוספרם? באופן גס, זהו מחסן האנרגיה ומזון של הנבט, הדרוש לנביטה. שלושת החלקים יחדיו נותנים ערך תזונתי שלם. אבל מאז המצאת המטחנות מתכת מהירות, מפרידים את הנבט והקליפה, וטוחנים רק את האנדוספרם. זהו הקמח הלבן המפורסם. אבל האנדוספרם מכיל רק חלק קטנטן מכלל המינרלים והויטמינים המצויים בגרעין המלא. גם הקמח המכונה מלא לא ממש  מלא. משום שכאשר הטחינה נעשית במטחנה חשמלית מהירה, הטמפרטורה מגיעה ל-204 מעלות!!! הטמפרטורה הזו חורכת את החיטה, מפרקת ומאדה חלק גדול מהויטמינים והחלבונים. מיותר לציין שהטמפרטורה הגבוהה משמידה חלק גדול מהויטמינים שנותרו באנדוספרם. כדרך אגב אפיית החיטה אינה כה הרסנית לויטמינים חלבונים ומינרלים, משום שאפיית החיטה נעשית בטמפ' של 180 עד 200 מעלות בחלל התנור, אבל הטמפרטורה בתוך הלחם נמוכה משמעותית, כך שתהליך האפייה אינו החלק הבעיייתי.

קמח מגרעיני חיטה שנטחנים באבן רחיים, משמר את הויטמינים, חלבונים ומינרלים, ומתקלקל באותה מהירות שחלב טרי מתקלקל.

לאחר שהקמח נטחן בטמפרטורה גבוהה הצבע שלו לא כל כך אטרקטיבי. אז מה עושים? מלבינים אותו. מלבינים פניו ברבים… החומרים המשמשים להלבנה הם די חזקים ועלולים להזיק: תחמוצת חנקן, כלור, כלוריד, ניטרוסיל, בנזואיל פירוקסיד. חלק גדול מהשארית הדלה של הויטמינים והמינרלים ששרדו את הטחינה, יחסולו בהלבנה. אבל הצבע הלבן עלול לדהות עם הזמן, אז מוסיפים חומרים כגון: גיר, תרכובת של אשלגן עם אלומיניום, ותרכובת אמוניה-פחמן. החומרים האלה מעניקים לו צבע רענן…

אז קיבלנו קמח לבן סטרילי עם שלל כימיקלים, מה הלאה? מכינים לחם. אבל להכין לחם מקמח, מים, סוכר, שמרים,  ומלח זה לא משתלם. למה? זמן המדף קצר. אז מה עושים? מכניסים תוספים על ימין ושמאל. הסתכלו ברשימת התכולה של הלחמים, אומנם את שאריות חומרי ההדברה והשימור של גרעיני החיטה לא תמצאו, אבל לפחות תמצאו תוספי לחם פופולריים. רשימה די ארוכה, ובלחמים דיאטטיים\קלים הרשימה כפולה באורכה. חלק מהתוספים הפופולריים מזיקים במיוחד לילדים לדוגמא  E282 (קלציום פרופיונט).

התוסף הזה נמצא ברוב הלחמים הפרוסים. מדוע מכניסים אותו? על מנת למנוע עובש. למה צריך למנוע עובש? אולי משום שההגיינה במאפייה אינה טובה? אולי כדי להאריך חיי מדף? אולי משום שהאריזה של הלחם החם ולח בניילון יוצרת תנאים אידיאליים לצמיחת עובש.

לכימיקל הזה תופעות לוואי רבות, בין היתר – בעיות עיכול, כאבי ראש, עייפות, בעיות עור, חוסר ריכוז. אפרופו ריטאלין שנותנים לילדים מצד אחד, מצד שני במוסדות לימוד רבים נותנים להם לחם פרוס עם E282.

אז מסתבר שהמסע  של גרגר החיטה ממש טרגי. הוא מרוסס בקוטלי חרקים וקוטלי פטריות, שוב פעם בחומרי הדברה וקוטלי עשבים, לאחר מכן נותנים מנת הורמונים, לאחר מכן קוצרים, ולפני האחסון שוב פעם מרוסס. בעת המילוי של המכולה הוא.. שוב פעם מרוסס, ולעיתים גם מורעל בגז. לאחר תקופת שהייה משתנה בממגורות, הוא יוצא לטחינה. נתלשים מימנו הקליפה והנבט, מה שנשאר נטחן ב-204 מעלות צלזיוס, מולבן, ומוסיפים לו חומרי צביעה. לאחר מכן יוצרים מימנו בצק יחד עם חומרי שימור חדשים, וחומרי נגד עובש. ובסוף לעיתים מזומנות הוא נארז באריזת ניילון שמהווה חממה לעובש.

בקיצור מסע הייסורים של איוב המקראי נדמה כמו נופשון לאי יווני לעומת מסע הייסורים של גרגר החיטה.

הלחם המוכה והמבוייש נוחת על שולחננו. נזכר במסלול ההיסטורי של החיטה מימי קדם עד לחיטה "המודרנית", והשאלה משתנה, האם לחם כזה יכול להיות בריא?

לפוסטים נוספים באותו נושא:

1) הכלאה מסורתית, הכלאה מודרנית, והנדסה גנטית.

2) חיטה מודרנית.

3) האם חיטה  מזון בריא?

פרק 2: נדידת הקנדידה

File:Candida albicans PHIL 3192 lores.jpg

(תמונה של פטריית קנדידה על צלחת פטרי, עבודתו של וויליאם קפלן במסגרת ה-CDC באדיבות וויקימדיה).

בידיעות אחרונות מפורסמת כתבה על קנדידה ואיך נפטרים מימנה. העצות שניתנו בכתבה מצוינות. אולם הכתבה מתעלמת מכמה נקודות בסיסיות בתופעת הקנדידה. במקרה (או שלא) כל הנקודות החשובות מהן מתעלמת הכתבה, אינן ידועות לרפואה "הקונבנציונאלית". לעיתים קרובות הרפואה "הקונבנציונאלית" אף גורמת ישירות לקנדידה. להשלמת התמונה, במידת האפשר, אני מביא את הפוסט הבא.

קנדידה היא פיטריה שנמצאת אצל כל אחד מאיתנו. כשאנחנו בריאים, הקנדידה פועלת במעיים על אש קטנה. החיידקים הטובים והקנדידה חולקים את המזון במעיים, ומתקיים שיווי משקל ללא תופעות לוואי מיוחדות.

לעיתים מופר שיווי המשקל, והקנדידה מתחילה להתפשט. הקנדידה גודלת על המזון שבמעיים, שולחת קורים לתוך דפנות המעי. הקורים האלה מערערים את דופן המעי, ותופעת המעי הדליף עלולה להתרחש. חלקי אוכל בלתי מעוכלים נכנסים למחזור הדם, מעסיקים את התאים הלבנים וגורמים לתופעות לוואי רבות: נפיחות, שלשול או עצירות, דיכאון, ערפול מנטלי, בעיות בזיכרון, שינוי מצב רוח, כאבי שרירים ופרקים, אלרגיות, אובדן שיער, דלקות בסינוסים ובאוזניים, פטרת בציפורניים, פטרת בעור, תשישות כרונית, שיעול, היפר-אקטיביות, צרבת, רגישויות לחומרים כימיים, תשוקה למזונות מסוימים כמו סוכר פחמימות (מאפים) או חומץ, שיעול מתמשך, בעיות בבלוטת התריס, ואפילו סרטן, ועוד..

ווינט פירסם עוד כתבות על הקנדידה, זו בהחלט התקדמות, משום שהרופאים בקופ"ח בקושי מכירים את הבעיה. מצד שני, אחד הדברים הבולטים שכמעט ולא נוגעים בכתבה, הוא מדוע הקנדידה פתאום משגשגת?

לקנדידה יכולות להיות סיבות רבות בינהן שלוש סיבות בולטות:

1) תזונה לקויה – מזון מעובד שטעון בסוכרים, פחמימות, שומנים מעובדים ותוספי מזון, מחליש מאוד את אוכלוסיית החיידקים הטובים, ומקשה על העיכול. המעי מתמלא במזון לא מעוכל, וזוהי בדיוק סביבת הגידול הרצויה של הקנדידה. הסוכרים הפשוטים משנים את סביבת המעי לחומצי והקנדידה מעדיפה סביבה חומצית. חיטה מודרנית, וחלב בעלי מולקולות ארוכות וקשות לפירוק (גלוטן וקזאין). לעיתים קרובות היכולת לפרק את המולקולות בעזרת מיצי העיכול מתנוונת (כספית יכולה לתרום לבעיה). המולקולות האלה ממשיכות במעי ומזינות את הקנדידה.

2) רעלים ומתכות – כספית מנטרלת חלק מהאנזימים במעיים שמתפקידם לפרק את האוכל. הקנדידה יכולה להתרבות בשל מזון לא מעוכל. הכספית נמצאת בשפע בסתימות אמלגם ומופרשת למערכת העיכול כל העת, האנזימים מוחלשים, והקנדידה יכולה לפרוח. הכספית והאלומיניום פוגעים במערכת החיסון כתוצאה הגוף מתקשה להתמודד עם הקנדידה.

3) אנטיביוטיקה – האנטיביוטיקה אינה פוגעת רק בחיידקים "הרעים" שגורמים לדלקת. אלא גם בחיידקים הטובים של המעי. כתוצאה לקנדידה אין "תחרות" והיא יכולה לפרוח ולשלוח קורים.

מעל כל אלה מתקיימים גורמים נפשיים שונים כגון טראומות, זכרונות קשים, התנהגות מעיקה, שמכוונים אותנו לתחלואה בקנדידה.

על פי מטפלים אלטרנטיביים הגורמים הנ"ל משחקים תפקיד חשוב, אם לא מרכזי, בהתפרצות הקנדידה. אבל משום מה, חלקם מוזכר בדרך אגב בווינט, וחלקם כלל לא מוזכר.

בכתבת המשך, אספר על שיטות לריפוי.

סכרת סוג 2, מחלות לב ומגנזיום – הקשר הסודי

הפוסט הזה מבוסס על ספרה של קרוליין דין (ד"ר לרפואה ונטורופתית)

למעשה הייתי צריך לרשום כותרת אחרת: הקשר בין מגנזיום ל-:

אפילפסיה, סכרת סוג 1, 2 וסכרת הריונית, טרשת העורקים, מחלות במסתמי הלב, מיגרנות, שבץ מוחי, החלמה מפגיעות ראש, כולסטרול גבוה, לחץ דם גבוה, כאבים, השמנה ו-obesity, סנדרום X, תסמונת קדם ויסתית, כאבי מחזור, בעיות בביוץ, ציסטות בשחלות, בעיות פיריון לגברים ונשים, שיתוק מוחי בילדים, מוות בעריסה, לחץ דם גבוה במהלך ההריון, הפלה עצמונית(ספונטאנית), חרדה, דיכאון, עצבנות, אלצהיימר, שיגרון, אוטיזם, ADHD, מחלות אוטואימוניות, נדודי שינה, התכווצויות שרירים, אי סדירות בבלוטת התריס, הפרעות אכילה, עצירות,  אסטמה, תשישות כרונית.

אבל הכותרת הזו היתה ארוכה מדי. גם קשה לי במסגרת הזמן להרחיב על כל נושא. בדיוק בשל כך יש את הספר של קרוליין. לצערי רק באנגלית. כדרך אגב, הרשימה הזו מזכירה את רשימת הבעיות שנובעות מחשיפה לכספית. אכן הכספית מגדילה באופן דרסטי את איבוד הסידן והמגנזיום דרך השתן בשל פגיעה בתפקוד הכליות. זו גם הסיבה שחולים רבים בהרעלת כספית כרונית (כתוצאה מסתימות אמלגם) סובלים ממחסור במגנזיום.

הרעיון שבבסיס הספר פשוט מגנזיום הוא יסוד שדרוש לבנייה ותחזוקה של הגוף. בלעדיו הגוף לא יתקיים, כשהוא חסר יכולות להתפתח אין ספור מחלות.

בימינו הבעיה כפולה:

1) לאורך המאה ה-20, העיבוד התעשייתי של הקרקעות הוביל להתדלדלות משמעותית של המגנזיום במזוננו. מעבר לזה, תהליך העיבוד של האוכל מקטין עוד יותר את כמות המגנזיום.

2) הרופאים כלל אינם מודעים לחוסר במגנזיום וממהרים לתת תרופות לדיכוי הסימפטומים שנובעים מימנו.

הקשר בין מגנזיום לסכרת:

חולי סכרת רבים נוהגים בדיוק לפי מצוות הרופאים. הם אינם אוכלים דברים שמנים, נמנעים ממרגרינה, ממעיטים בסוכר, מבצעים פעילות גופנית מתונה, ובכל זאת מצבם מתדרדר. אז מצוות הרופאים מפספסת כמה נקודות חשובות. הפיספוס הראשון שדיברתי עליו הוא חיטה (ופחמימות) כפי שניתן לקרוא בקישור. פיספוס גדול נוסף הוא מגנזיום! המגנזיום נחוץ כדי לאפשר לאינסולין לחדור לתוך תאי הגוף. האינסולין דרוש כדי לפנות את הסוכר מהדם לתוך התאים ולהפוך אותם לשומן. כשחסר מגנזיום הסוכר נשאר בדם , הלבלב (שמתפקידו להפריש אינסולין) מתחיל לעבוד קשה יותר ומפריש יותר אינסולין במאמץ לפנות את הסוכר מהדם. מאמץ מוגבר וממושך של הלבלב מוביל לקריסת היכולת שלו להפיק אינסולין, דהיינו החולה נזקק להזרקת אינסולין כדי לשמור על רמות הסוכר התקינות.

כל עוד מנסים לטפל בסכרת מבלי לטפל בחוסר במגנזיום, סיכויי ההצלחה מועטים יותר.

הקשר בין מחלות לב למגנזיום:

המגנזיום השפעה רבה על בריאות הלב. המגנזיום נחוץ כדי למנוע קרישי דם בעורקים. המגנזיום נחוץ כדי לאפשר התרחבות כלי הדם בעת מאמץ, ומניעה של התכווצות העורקים – שעלולה להוביל לאנגינה או התקף לב. המגנזיום מונע רמות גבוהות מדי של סידן בדם. סידן עודף בדם שוקע בעורקים וגורם להתקשחות וסתימה שלהם. המגנזיום נחוץ לשמירה ותפקוד תקין של שכבת האלסטין בעורקים. האלסטין (כשמו) אחראי על האלסטיות של כלי הדם. מגנזיום פועל להורדת הכולסטרול משום שהוא משפיע האנזים שמבקר את יצור הכולסטרול (HMG-CoA). על אותו אנזים בדיוק פועלים הסטאטינים למינהם (לובאליפ, ליפידל, ליפיטור, סימבאקור, סימוביל, סימבאסטטין). המגנזיום מבקר את פעולת האנזים וממתן את יצור הכולסטרול, אולם הוא משתלב בתהליכים הטבעיים של הגוף ואינו גורם לשאר תופעות הלוואי של הסטטינים (פירוק שרירים, פגיעה בכבד ובכליות, פגיעה בייצור Q10 וכתוצאה פגיעה בתפקוד התאים בגוף כולו). לבסוף המגנזיום מאפשר תקשורת עצבית תקינה, ללא רמות מספיקות של מגנזיום התקשורת העצבית משתבשת. לפיכך המגנזיום נחוץ כדי לשמור על הקצב התקין של הלב.

זהו, פורסם הקשר הסודי. פציינטים שסובלים מסכרת, בעיות לב, ובעיות אחרות שהוזכרו, מוזמנים לקרוא את הספר. הניחו לרופאים שמייעצים לכם אחרת, בדקו בעצמכם. ישנם מטפלים אלטרנטיביים שיעזרו לכם להחליט על סוג המגנזיום והמינונים הדרושים, תגובות בין תרופתיות וכיו"ב.

דבר אחרון – אני עדיין מתנגד להוספת מגנזיום למי ברז. מסיבות רבות. העיקריות שבהם – המינון של המגנזיום כלל אינו נשלט באופן זה. ישנם סוגים רבים של מגנזיום ולכל אחד מתאים סוג אחר. סיבה אחרונה שאזכיר – לא כדאי לכם לשתות מים ישר מהברז. בגלל שני הרעלים העיקריים במי הברז שמוספים באופן מלאכותי – פלואוריד וכלור.

בריאות לכולם!

האם חיטה היא מזון בריא?

ד"ר מייקל דייויס (קרדיולוג בהכשרתו) פרסם ספר שלם על הנושא הזה בדיוק.

קשה לסכם את הספר בפוסט הזה משום שהוא מכיל עובדות רבות וחשובות ואני לא בטוח מה כדאי לסנן. אבל בכל זאת חשוב שאתן סקירה קצרצרה על הספר, משום שהוא מכיל עובדות שהופכות את כל מה שחשבנו על החיטה ותרומתה לבריאות.

בדומה לדבריו של ד"ר דייויס באחד הראיונות, גם לי נדמה שהחיטה כאילו הומצאה כדי לקצר את ימיו של האדם ולגרום לו לחלות במגוון גדול של מחלות.

התגובה שלי לכזו הצהרה (לפני שקראתי את הספר) – חיטה? אתה בטוח? הרי זה מזון צמחוני לבני אדם שמשמש מזה אלפי שנים. הוא מכיל חלבונים, פחמימות, ושומן, כל אבות המזון. מה כבר יכול להיות רע בחיטה?

אז מסתבר שחייתי באשליה, החיטה של היום היא לא החיטה של פעם. למעשה היא שונה מאוד מהחיטה של פעם. בהיבט הגנטי החיטה של היום מכילה רק 14 כרומוזומים מהחיטה של אבות אבותינו. שאר הכרומוזומים (28) שייכים בכלל לעשבים אחרים. כלומר החיטה היא יותר עשבים אחרים מאשר חיטה (בהיבט הגנטי). נכון שמבחינה חיצונית יש לה קווי דימיון לחיטה ההיסטורית, אבל מה קורה מעבר לקליפה? החלבונים אחרים, הפחמימות אחרות, אפילו המבנה של זרעי החיטה שונה. זה צמח אחר. שונה באופן מהותי. אפילו 14 הכרומוזומים שלכאורה נבעו מהאיינקורן עברו מניפולציה גנטית דרך הכלאות עם זן אחר של חיטה. בכל הכלאה של שני זנים נוצרים חלבונים חדשים (שלא היו בשני הזנים המקוריים) בעלי השפעות שעלולות להיות מזיקות. מה השפעת החלבונים החדשים שנוצרו בחיטה שהוכלאה פעמים רבות עם זנים שונים? אין שום גוף שמחויב לבדוק. אם זה טעים ולא הורג באופן מידי מותר לשווק את זה.

אבל חיטה לא עברה הנדסה גנטית נכון? נכון, אבל ההגדרה של הנדסה גנטית מאוד מצומצמת, הקרנת הזרעים בקרני – X, והשרייתם בסודיום אזיד (כימיקל מאוד רעיל) לא יחשבו להנדסה גנטית אלא לשיטת הכלאה מסורתית. שיטות אלה במידה רבה גרועות יותר מהנדסה גנטית מבחינת הנזק הבלתי ידוע שנוצר לצמח.

השינויים לחיטה סוכמו בקיצור בפוסט הקודם (ושוב אני מפנה לספרו של ד"ר דייויס להרחבה).

אז מה כל כך גרוע בחיטה?

אינדקס גליקמי גבוה – גבוה יותר מסוכר לבן, גם בחיטה מלאה (למעשה האינדקס הגליקמי של קמח מחיטה מלאה גבוה יותר מקמח לבן). האינדקס הגליקמי  עומד בקורלציה למהירות עליית רמת הסוכר בדם. האינדקס הגליקמי הגבוה נובע מפחמימה דומיננטית בחיטה שנקראת אמילוצפטין איי, הפחמימה הזו מתפרקת במהירות וגורמת לעלייה חדה של הסוכר בדם. ד"ר דייויס קורא לפחמימה הזו סופר-פחמימה בשל המהירות בה היא מתפרקת.

הסוכר בדם עולה מהר, הגוף מכניס לפעולה מנגנונים לשיכוך רמת הסוכר המזיקה – הפרשת אינסולין. הגוף מפנה את הסוכר מהדם והופך אותו לשומן. שומן שמתרכז בעיקר בבטן ובאברים הפנימיים. השומן הזה גורם לתגובה דלקתית והפרשה של הורמונים וחומרים שגורמים למחלות. ההפרשה החוזרת ונשנית של האינסולין מהלבלב  גורמת לבסוף להחלשותו, ולסכרת. ד"ר דייויס מגנה את הנטייה להעביר את חולי הסכרת לדיאטת דלת שומן ועתירת פחמימות (חיטה מלאה..). הוא טוען שדיאטה כזו מחסלת את מה שעדיין מתפקד בלבלב המוכה.

לאנשים רבים יש אי סבילות למרכיבים של החיטה כגון לגלוטן. כתוצאה נגרמת מחלת הצליאק. הצליאק לדברי ד"ר דייויס היא לא מחלה נדירה ואינה קלה לזיהוי. הסמנים הגנטיים לא תמיד קיימים גם כשחולים בצליאק. כמו-כן הביטוי של הצליאק אינו בהכרח רק במערכת העיכול. במקרים מסוים החולה מגלה אי-סבילות לאבני הבניין של הגלוטן (כשהוא מתפרק במערכת העיכול), כך שבדיקת אלרגייה לגלוטן לא תגלה דבר. אי סבילות לגלוטן יכולה להתבטא באופן נוירולוגי, לדוגמא בעיות שיווי משקל, ודמנציה. כמו-כן העור, הפרקים, השרירים, כולם יכולים לסבול מתופעות לוואי הנובעות מחיטה.

אכילת החיטה והתופעות הנלוות כגון השמנה, יכולים לגרום לטרשת העורקים אצל אנשים רבים, ולבעיות לב.

למעשה החיטה הנוכחית רעילה, מומלץ לכל אחד שסובל מבעיה רצינית לבחון את האפשרות שהבעיה נובעת מחיטה. אולם ישנן 3 בעיות שמונעות מאיתנו לבדוק את הקשר של המחלות לחיטה:

1) ההשלכות בדר"כ אינן מיידיות. ההשפעות מצטברות לאורך שנים רבות ובגילאים מתקדמים יותר מתגלת מחלה. קשה לשייך אותה לטוסט שאנחנו אוכלים כל בוקר מזשה שלושים שנים.

2) מערכת הבריאות הנוכחית שוטפת אותנו בפרסומים על חיטה מלאה ובריאה, מלאה בויטמינים ומינרלים. אומנם לחיטה המלאה יש ויטמינים ומינרלים רבים. אבל יש בה עוד מרכיבים מאוד בעיתיים בשפע לדוגמא גלוטן, ואמילוצפטין איי.

3) כשמתגלת המחלה, כיום הרופאים אינה מקשרים אותה לחיטה.

לפיכך הקשר בין המחלות לחיטה נסתר מעיננו ואנחנו ממשיכים עם מחלות כרוניות.

אני בכלל הייתי מציע לקרוא לחיטה בשם אחר. בהשראת השמות שנותנים הבוטנאים בישראל לצמחים הייתי קורא לחיטה – "בן חיטה גמדי" (משום שחיטה המקורית היתה פי 2 בגובה), או "עשב דמוי חיטה", או משהו אחר. כל דבר שיסיר את האשליה שאנחנו אוכלים את אותה חיטה שהיתה חברה בשבעת המינים, החיטה מהפסוק "ארץ חיטה ושעורה גפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש".

אנחנו אוכלים משהו אחר לגמרי.

קישורים לפוסטים הקודמים באותו נושא:

1)הכלאה מסורתית, הכלאה מודרנית, והנדסה גנטית.

2) חיטה מודרנית

לפוסט הבא בנושא:

האם לחם מזון בריא? פרק 4 ואחרון על החיטה וקורותיה

http://focus-il.org/amalgam/wp-admin/post.php?post=1108&action=edit

חיטה "מודרנית"

בימי קדם האדם גידל שני זני חיטה איינקורן(האב הקדום של החיטה), ואמר (החדש יותר). אולם זנים אלה כמעט ולא בשימוש כיום. היום ישנה חיטה מודרנית שיש לה דימיון לזנים הקדומים של החיטה, אבל גם שוני רב מאוד.

לחיטה המודרנית (מכונה בשם Triticum aestivum) צופן גנטי בעל 6 סטים של כרומוזומים, לפי התיאוריה המקובלת: 2 סטים מהאיינקורן, 2 סטים מהצמח בן חיטה קטוע, ו-2 סטים מהעשב בן-חיטה גלילני (עשב זה משמש למאכל בקר ומקנה. הגנים מעשב זה היקנו לחיטה חסינות בפני קור). סה"כ לחיטה המודרנית קיימים 42 כרומוזומים לעומת 14 כרומוזומים לאיינקורן (האב הקדום).

בנוסף האגרונום נורמן בורלאוג שילב בחיטה המודרנית גנים מהחיטה מזן נורין 10, גנים אלה קיצרו את גובה החיטה במחצית (לכ-60 ס"מ). הנמכה זו היקנתה לחיטה חסינות בפני רוחות, והגדילה את תנובת החיטה המודרנית באופן משמעותי. בנוסף קיצור קומת החיטה המודרנית איפשר שימוש בדשנים כימיים שגורמים לחיטה לצמוח לגובה רב יותר מהרגיל, דבר שגרם לשבירת הקנה בזנים הקודמים.

ההכלאות הובילו לזן חיטה ששונה לחלוטין מהזן שאבותינו אכלו. מעבר לשינויים שהוזכרו:

1) גרעין החיטה ניתק בקלות מהגיבעול בחיטה המודרנית, לעומת גרעין שצמוד היטב בזני האיינקורן והאמר.

2) הקמח מהחיטה המודרנית הרבה יותר גמיש ואלסטי. ניתן ליצור מימנו צורות בקלות רבה יותר.

3) הבצק של חיטה מודרנית תופח לגובה רב יותר.

4) בחיטה המודרנית ישנם 70% פחמימות, 10% עד 15% סיבים וחלבונים, והשאר שומן. בחיטה מזן אמר ישנם 28% חלבון.

5) תנובת החיטה המודרנית יכולה להגיע לפי 8 מאשר בזנים העתיקים.

6) מולקולת גלוטן בחיטה המודרנית ארוכה פי 2 ממולקולת גלוטן בזנים הקדומים של החיטה. לכן הגלוטן "המודרני" קשה יותר לעיכול.

רבים מהשינויים הדרסטיים שחלו בחיטה הם פרי מאמץ של ה-50 שנה האחרונים. השינויים כה גדולים עד שקשה לגדל חיטה מודרנית ללא דשנים כימיים.

השיקול העיקרי בשינויים לחיטה היה מקסימום רווח. בחינת השינויים תראה איך כמעט כל אחד מהם הוביל לשיפור השורה התחתונה.

מה שהוזנח בשינויים האלה הוא הבריאות. כלומר אם נוצר זן רעיל שפוגע באופן מיידי בחלק גדול מהסועדים, כנראה שזן זה יזנח. אבל מה קורה כאשר נוצר זן שפוגע בטווח הארוך אבל בטווח הקצר משפר את הרווחיות? כנראה שזן זה ישאר איתנו.

ד"ר ויליאם דייויס הגיע למסקנה שהחיטה המודרנית פוגעת בנו, בכל אחד מאיתנו בצורה זו או אחרת. לעיתים פגיעה אנושה, ולעיתים פגיעה קלה יותר.

ד"ר דייויס נפגע בעצמו מסגנון החיים שכלל חיטה עד שחקר את הנושא ומצא את הפושע. מאז לדבריו עברו מאות חולים במרפאתו שנרפאו מתחלואים שונים ע"י הוצאת החיטה מהתפריט.

עוד על החיטה ואיך היא פוגעת בנו בפוסט עתידי.

להרחבה קיראו את ספרו של ד"ר דייויס.

לפוסט הבא בנושא: האם חיטה היא מזון בריא?

לפוסט האחרון בנושא: האם לחם מזון בריא? פרק 4 ואחרון על החיטה וקורותיה

לפוסט הקודם בנושא: הכלאה מסורתית, הכלאה מודרנית, והנדסה גנטית.

הכלאה מסורתית, הכלאה מודרנית, והנדסה גנטית.

שרשרת המזון שלנו עוברת שינויים מואצים. נכון שמדברים על הנדסה גנטית כעל תקווה גדולה לחיסול הרעב, התגברות על מזיקים בחקלאות, ריפוי מחלות ואפילו ייצור איברים להשתלה. אבל בסופו של דבר המחקר לשם קידום המטרות הנ"ל מהווה חלק קטנטן. עיקר המחקר נתון בידי תאגידים למטרת רווח. רווח אינו עולה בקנה אחד עם ריפוי מחלות. עבור תאגידי תרופות רווח משמעו גרימת חולי.

בהנדסה גנטית המדענים מבצעים מניפולציה על הדי.נ.א. ישירות ומכניסים גנים שמעולם לא היו שם לתוך השרשרת, או מכבים גנים אחרים. באופן זה יכולים המדענים להביא לתוצאות מוזרות כמו כלבים שזוהרים בחשיכה, וכרוב שמכיל את רעל העקרב.

למרות שאיני נלהב לאכול מזון שהונדס גנטית, ובכל זאת אני אוכל עושה זאת. משום שבהמון מוצרים יש רכיבים מהונדסים גנטית, כגון שמן סויה (רוב הסויה מהונדסת גנטית) ותירס מהונדס שנמצא באין ספור מוצרים. כדרך אגב, גם אין חובת סימון בארץ על מוצרים מהונדסים גנטית.

אחד השימושים הנפוצים בהנדסה גנטית, הוא השתלת גן המקנה לצמח עמידות כנגד חומרי הדברה ספיציפיים. כך שהחברה שמייצרת את חומר ההדברה גם מייצרת את הזרעים העמידים, וכך היא מרוויחה פעמיים. הבטיחות של מזון כזה אינה ברורה. ד"ר הובר מאוניברסיטת פודרו באינדיאינה מצא פתוגן פטרייתי שמצוי בעיקר שמזןו מהונדס גנטית. הפתוגן חשוד כגורם להפלות בבעלי חיים.

אבל לא בהנדסה גנטית רציתי להתמקד, אלא בהכלאות. אולי חלק מאיתנו זוכרים את חוקי התורשה שגילה יוהן גרגור מנדל באפונים. כשמדברים על הכלאה מייד אצלי בכל אופן מייד מתעוררת התמונה של האפונים המוכלאים ע"י האבקה של מין אחד את מין אחר מאותה משפחה. אבל התמונה הזו כבר לא מתאימה לימינו.

לאחר הגילויים של מנדל גילו שיטות חדשות לעידוד המוטציות הגנטיות המתרחשות בהכלאה. לדוגמא: הקרנת הצמחים בקרינת רנטגן, קרינת גמא, ושימוש בכימיקל סודיום-אזיד. כל אלה יוצרים מוטציות גנטיות שלא היו מתרחשות באופן טבעי, וגורמים לשינויים רבים בדי.נ.א. חלק מהשינויים עולה בקנה אחד עם האינטרס הכספי של החברות המפתחות זרעים, ואותם זרעים (עם המוטציה המבוקשת) משווקים. לדוגמא זירעי חיטה בעלת עמידות כנגד חומר הדברה, את שניהם משווקת אותה החברה. מה הסיכוי שהחברה היתה משיגה כזה זרע חיטה בשיטות ההכלאה של מנדל? כנראה אפס. מה הקשר בין שיטות ההכלאה של מנדל לבין יצירת מוטציות עם סודיום אזיד? אין קשר. אבל עדיין כיום זה נחשב בארה"ב לשיטת הכלאה מסורתית שלא דורשת בדיקות מיוחדות. אני מרגיש צורך לחזור על כך שוב, הקרנה בקרני רנטגן\גמא, ושימוש בכימיקל הרעיל סודיום-אזיד לעירור המוטציות הגנטיות נחשבים לשיטות הכלאה מסורתיות "traditional breeding techniques". הצרכנים בארה"ב מקיימים מאבק כנגד הנדסה גנטית, ובצדק. אבל יש לזכור שבהנדסה גנטית מחדירים גן למיקום מדויק. ואילו בשיטות הקרנה ושיבוש הדי.נ.א. הנ"ל עלולים לגרום לנזק במוקדים רבים. לא כולם ניכרים בטעם או במבנה הצמח.

אחד המזונות שנחשבים לעמוד תווך של הדיאטה שלנו הוא חיטה. החיטה שמגודלת היום לכאורה לא עברה הנדסה גנטית, ולכן נחשבת למזון בטוח. אולם ד"ר דייויס גילה שהחיטה עברה כל כך הרבה שינויים בעזרת שיטות "הכלאה" מודרניות, עד שהיום היא מוצר שונה לחלוטין מהחיטה שסבים שלנו אכלו עד לפני 60 שנים. החיטה של היום עלולה לגרום לאלרגיות, השמנה, סכרת, צליאק, אי סבילות לגלוטן, וכל זאת בשל מוטציות גנטיות רבות ובלתי מבוקרות שהתווספו עם השנים.

עוד על החיטה בפוסטים הבאים:

חיטה "מודרנית"

האם החיטה מזון בריא

האם לחם מזון בריא? פרק 4 ואחרון על החיטה וקורותיה