תביעה ייצוגית נגד מקורות על הטעיית הציבור באשר להפלרה

fluoride

מתקן לבקרת ריכוז פלואוריד

בחודש אפריל 2013, מר יעקב גורמן הגיש תובענה יצוגית נגד חברת "מקורות" ועיקרה – חברת "מקורות" מטעה את ציבור לקוחותיה באשר לאיכות המים המסופקים להם בשל ההפלרה ואופן ביצועה. סכום התביעה המוערך עבור כלל האזרחים הוא 4 מיליארד שקל, 500 ש"ח עבור כל אזרח. להלן קישור לתביעה.
בכתב התביעה נטען שהחברה מציגה ללקוחותיה שהיא עושה את מירב המאמצים כדי לספק מים באיכות גבוהה, בעוד שלמעשה היא מוסיפה רעלים מסוכנים יחד עם נוזל ההפלרה שהוא חומצה פלואורוסיליצית.

להלן תמצית הטענות כנגד "מקורות" בכתב התביעה:
* "מקורות" טוענת שהיא מוסיפה פלואוריד בעוד שהיא מוסיפה נוזל המכיל חומצה מסוכנת (חומצה פלאורוסיליצית – נוזל ההפלרה) אליו מתלווים חומרים מסוכנים לבריאות כגון ארסן ועופרת. למרות זאת, מקורות טוענת שאיכות המים היא שיקול מרכזי בפעילותה.
* "מקורות" טוענת שהיא מבקרת את איכות המים, בעוד שזוהי הטעיה משום ש"מקורות" בודקת את איכות המים ביציאה מהצינורות שבבעלותה. איכות המים בברז בבית (האיכות שרלבנטית לצרכן), כלל אינה נבדקת. בנוסף התביעה מביאה עדות של מהנדס הפלרה ותיק (אינג' אהוד לשם), שנוזל ההפלרה הוא חומצה מאכלת המגבירה את שחיקת הצנרת, והפרשת חומרים רעילים למים, בצנרת העירונית והביתית אותה "מקורות" כלל אינה בודקת.
* "מקורות" טוענת שמי השתייה מופלרים לרמה שלכאורה מיטבית, בעוד שגם רוב המים לחקלאות מופלרים כך שכמויות הפלואוריד שסופגים הצרכנים מהמים ומוצרי החקלאות גדולה מהכמות המיטבית.
* "מקורות" בודקת את ריכוז החומצה הפלואורסיליצית אותה היא מוסיפה, אולם אינה בודקת את הריכוז של מזהמים מסוכנים בנוזל ההפלרה, לכל אורך צנרת ההולכה. כך שלמקורות אין כלל אפשרות לבקר את ריכוז המזהמים שהיא מכניסה למים, והיא נסמכת על רצונו הטוב של יצרן ומשווק החומצה.
* החומצה הפלואורוסילצית היא פסולת תעשייתית ויש לטפל בה בהתאם לפי החוק (הטמנה וכו').

התביעה הוגשה לבית המשפט המחוזי בלוד. בתגובה השיבה "מקורות" שיש לדחות את התביעה על הסף, ולהלן תמצית תשובתה:
* התביעה חסרת בסיס, והתובע מבקש "לגזור קופון" אישי, הטענות – מקורן בבורות, והתובע לא הביא ראיות שנפגע מהליך ההפלרה. מעבר לזה המים שמגיעים לביתו התובע אינם מופלרים.
* התביעה חסרה בסיס עובדתי, והוספת החומצה הפלואורוסיליצית היא דרך נכונה, מקובלת ואף מצוינת בתקנים, להעלאת ריכוז הפלואוריד במים. עצם היות החומצה חומר מסוכן אינו פוסל את השימוש בחומצה לצורך הפלרה.
* "מקורות" פועלת על פי תקנות בריאות העם ועובדה זו שומטת את בסיס התביעה.
* תהליך ההפלרה והבקרה על איכות המים נעשה על פי התקנות ודרישות משרד הבריאות. ההפלרה היא חובתה החוקית של "מקורות".
* נוזל ההפלרה נרכש מיצרנים מאושרים ע"י משרד הבריאות ומכון התקנים והם עומדים בכל דרישות התקן. השימוש בחומצה הפלואורוסיליצית אינו מוסיף חומרים מסוכנים למים. התובע לא הביא ראיות שנוזל ההפלרה מכיל רעלים מסוכנים.
* נוזל ההפלרה אינו גורם להפרשת חומרים מסוכנים מצנרת ההולכה של המים והתובע לא הביא ראיות לכך.
* אין ולא כלום בטענה כלפי "מקורות" שהפירות והירקות מופלרים וכתוצאה מנת הפלואוריד אינה מיטבית, משום שהליך ההפלרה נעשה על פי התקנות וההנחיות של משרדי הממשלה וריכוז הפלואור הובא בחשבון בעת קביעת התקן. "מקורות" מחויבת להפליר את המים, והטענה על הפלרת הקרקע צריכה להיות מופנית לממשלה.
* אין ולא כלום בטענה ש"מקורות" אינה בודקת את ריכוז המזהמים בנוזל ההפלרה, מאחר ו"מקורות" בודקת את המים ע"י עובדים מיומנים ובהתאם לנהלים סדורים.
* התביעה היא בגדר ניסיון עצירה של תהליך ההפלרה בעקיפין.

הנתבעת הביאה את ד"ר שלמה אלמוג והד"ר ברכה לימוני-רליס כעדים מומחים.

בתגובה הגיש התובע את הטענות הבאות:

* האמירות כלפי מגיש התביעה משוללות יסוד. לדוגמא לאמירה שהתובע לא ניזוק כי אינו גר באיזור מופלר, אין בסיס משום שהוא עבר לגור באיזור זה לפני זמן קצר. מעבר לכך התובע מקבל מים מופלרים בהיותו מחוץ לבית ודרך מוצרי החקלאות ומשקאות.
* לגבי איכול הצנרת כתוצאה מההפלרה – התובע הביא עד מומחה בעל ניסיון רב בהנדסת ההפלרה בארץ והוא קבע שנוזל ההפלרה מאכל את הצנרת. בנוסף התובע הביא בדיקות המראות שההפלרה גורמת לאיכול הצנרת. הנתבעת לא הפריכה את הנתונים האלה.
* לגבי הטענה שריכוז הפלואור בתוצרי החקלאות הובא בחשבון בתקן, התובע טוען שהתקן כלל לא הביא בחשבון טיהור מי ביוב וכתוצאה השקיית תוצרי החקלאות במים מופלרים כפי שנעשה בארץ. אי לכך הטענה שריכוז הפלואוריד מיטבי – מטעה.
* לגבי הטענה שנוזל ההפלרה על שלל מרכיביו עומדים בתקן, התובע טוען שישנם חומרים נלווים לחומצה הפלואורוסיליצית שהתקן שלהם הוא אפס – לדוגמא ארסן. אם "מקורות" מוסיפה ארסן למים היא צריכה לציין זאת בגילוי נאות לצרכנים.
* לגבי הטענה שמקורות מפקחת על נוזל ההפלרה בהתאם לנדרש, טוען התובע שבתשובתה חיזקה "מקורות " את הטענה שהנוזל אינו מפוקח על ידה משום שהיא הביאה את תעודות היצרן בלבד כביסוס.
* לגבי הצורך לנהוג בנוזל ההפלרה כחומר מסוכן – טוען התובע שאכן הוא חומר מסוכן ואין לו פטור מהחוק.
* לגבי הטענה שהחומצה הפלואורוסיליצית היא חומר מקובל להפלרת מים טוען התובע שההפלרה הופסקה במרבית חלקי העולם, על כן הטענה על מקובלות אינה נכונה.

התובע הביא את אינג' אהוד לשם, פרופ' פול קונט, פרופ' דקלאן ווג, ופרופ' האנס מולברג כעדים מומחים.

לסיכום הביניים, נראה כי מתנהל משפט מורכב בין "מקורות" לתובע ועורכי הדין (הטובים) משני הצדדים. עם זאת לטענה העיקרית כנגד "מקורות" – על הטעייה באשר לאיכות המים ובקרת האיכות על המים, אין ל"מקורות" מענה. "מקורות" מודה שהיא מוסיפה חומרים רעילים שלחלק מהם אין סף בטיחות (לפי ה-EPA) ופשוט אסור שיהיו שם. כמו-כן נראה ש"מקורות" לא הפריכה את העדות שנוזל ההפלרה שוחק את הצנרת מעבר לשחיקה הנגרמת במים ללא נוזל ההפלרה – תוצרי השחיקה הם חומרים רעילים, דהיינו "מקורות" גורמת לתוספת של רעלים בבית הלקוח, ובכך מציגה מצג שווא שכביכול איכות המים עומדת בראש מעייניה, בעוד שהיא מוסיפה רעלים למים כתוצר לוואי של הליך ההפלרה. אומנם הליך ההפלרה נכפה על "מקורות" בחוק, אבל מן ההוגנות ש"מקורות" תפרסם לקהל לקוחותיה גילוי נאות על הוספת רעלים למים בפרוט. מרגע שלא פרסמה "מקורות" גילוי נאות, הרי שהיא נושאת באחריות למצג שווא.

פורסם בקטגוריה שונות, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

מטרת השאלה