ארכיון תגית: טיפול שורש

ריפוי עששת ובעיות דנטליות – פוסט שני

בפוסט הראשון בנושא זה נתתי הקדמה קצרה לספר "רפא את ריקבון השן" של רמיאל נגל, שמספר שריפוי השיניים שלנו הוא אפשרי ומאוד כדאי. מי מאיתנו לא רוצה לחסוך את הקידוחים בשיניים והחומרים הדוחים שלאחר מכן מתקינים לנו בפה?

כמו במחלות רבות אחרות, גם במקרה של עששת המניעה הרבה יותר קלה מהריפוי. לשם כך רמיאל מספר על הסיבות לעששת – הסיבות הן לא קריוס ובקטוס שניזונים משאריות מזון וממתקים בפה. החיידקים הם רק סימפטום לבעיה אחרת.

בתוך השיניים קיים חומר שנקרא דנטין, הדנטין אומנם נראה קשה כמו סלע אבל הוא שונה מסלע באופן מהותי. בתוך הדנטין של כל שן ישנן אלפי תעלות זעירות (בעובי של 1.3 עד 4.5 מיקרון) המלאות בנוזל שדומה לנוזל המוחי – שדרתי (הנוזל שממלא את פנים עמוד השדרה, ובתוכו "צף" המוח שלנו). התעלות האלה יכולות להסיע חומרים להרבדה של השן, לגדילה של תאי שן ,עצבים, ורקמות חיבור.

הדנטין נוצר מתאים שנקראים Odontoblasts.התאים האלה מעבירים חומרים שמגיעים ממערכת הלימפה שבפה לצורך גידול של השן. לתאי Odontoblasts יש מעין משאבות זעירות שמזרימות את הנוזל לתוך תעלות הדנטין. כתוצאה ישנו לחץ בתוך השן כלפי חוץ. הלחץ הזה שוטף את החלקיקים הזרים אל מחוץ לשיניים.

ראלף סטיינמן (רופא שיניים) גילה שנוזל השן נשלט ע"י בלוטות הרוק, ואלה נשלטות מאות המגיע מההיפותאלמוס.

כל עוד האוכל והמשקאות שלנו מזינים ובריאים, שרשרת הבלוטות נותנת לתאי השן פקודה להזרים את הנוזל כלפי חוץ. כאשר אנחנו אוכלים אוכל ירוד, שרשרת הבלוטות תיתן אות שונה. בתעלות הדנטין יווצר תת לחץ, המזון והחיידקים ישאבו פנימה. התוצאה הרסנית, המזונות והחיידקים שנשאבים מתחילים לגרום לעששת.

השאלה הנשאלת היא מהו מזון בריא? לדוגמא האם דגנים מלאים בריאים?

רמיאל נגל נותן תשובה בספרו. חלק מהתשובה ידוע למי שמתעניין ברפואה אלטרנטיבית – הימנעות מסוכר לבן, מוצרי מזון מעובדים-תעשיתיים, חלב מפוסטר מרפתות תעשיתיות והימנעות מחיטה. חלק אחר אולי יפתיע חלק מהאנשים – אכילת בשר של צאן ובקר שרועים בשטחים פתוחים, מוצרי חלב לא מפוסטר מבקר שאוכל עשב טרי באחו, פירות ים, דגנים וזרעים שעברו תהליך התססה מיוחד!

לפי רמיאל רוב הדגנים (אפילו המלאים) וחלק מהירקות העשביים פשוט אינם מתאימים בצורתם הגולמית למערכת העיכול האנושית. עשבים ירוקים למשל יכולים להתאים לפרה שמעבירה אותם תהליך מיוחד של התססה לפני העיכול, אבל כשאדם יאכל אותם (גולמיים) הם יביאו לנזק.

אכילת מזונות מסוימים לא רק שאינה מועילה, היא גם עלולה להזיק בכך שתמנע ספיגת מינרלים, ויטמינים וחלבונים הנמצאים במזון.

חלק גדול מהספר מדבר על הכנת המזון (התססת דגנים לדוגמא) וסוגי המזון הרצויים  לשמירה על השיניים ואף הבראה של עששת, נסיגת חניכיים, ובעיות דנטליות נוספות.

הספר נוגע גם בבעיות אורתודנטיות (יישור שייניים וכיו"ב). הדרך של משיכת השיניים לאחור לדוגמא פסולה לדעתו של רמיאל, במיוחד בגילאים מבוגרים. השן נתונה בתוך תושבת, וברגע שמושכים אותה היא מתחילה לנוע בתושבת, והתושבת מתחילה לשנות את צורתה. כמו ספינה בוקעת קרח, השן מבקיעה את התושבת מצד אחד, והתושבת מתמלאת בצד השני. התהליך הזה מזיק לשן ולשורש שלה, והנזק ארוך טווח – השן עלולה לפתח בעיות חניכיים, ואף אובדן מוקדם. רמיאל מציע הליך אחר עדין יותר כדי לשקם את הסגירה של הפה ולשנות את מיקום את הלסת התחתונה (ללא רסן). יצוין שהתורה בתחום זה עדיין אינה מגובשת לחלוטין, אולם ברור שהמצב הנוכחי בעייתי וכדאי לבדוק אלטרנטיבות לפני שמפעילים כח…

לסיכום הספר של רמיאל "רפא את ריקבון השיניים" של רמיאל נגל מבוסס על מחקר מעמיק, ומציע דרכים חדשות, לא פולשניות, זולות יחסית (לטיפולים הקיימים), לשיקום ומניעה של כמעט כל הבעיות הדנטליות שאנו נתקלים בהם בעולם המודרני בילדים ובמבוגרים. כולל טיפול במצבי חירום ובעיות דחופות.

לפני הקידוחים, העקירות, ניקוי השורש, התקנת התותבות למינהן, ועוד תהליכים פולשניים ואגרסיביים, בעלי השלכות מידיות וארוכות טווח, מומלץ ללמוד ולבדוק את הדרכים המוצעות בספר.

קישור לפוסט הבא באותו עניין: http://focus-il.org/amalgam/?p=2945

ריפוי אלצהיימר – פוסט שני

x`

טום ווארן מחבר הספר "לנצח את האלצהיימר" פרץ את הדרך עבור חולי האלצהיימר. הסימפטומים ותמונת הרנטגן של מוחו לא השאירו מקום לספק. הוא לקה באלצהיימר. זו גם היתה הדיאגנוזה של מיטב המומחים לעניין שטיפלו בו .

למרות המצב המנטלי המדורדר, בעיות הזיכרון, וחוסר היכולת להתרכז, העייפות, חוסר הידע שלו בעינייני רפואה (הוא היה בכלל סוכן ביטוח), והתחזית המדכאת של הרופאים ברי הסמכא, טום החליט שהוא יעשה כל מאמץ כדי להבריא מהמחלה הקשה הזו.

בתקופתו של טום לא היה תקדים לריפוי אלצהיימר. יתכן והתפילה של טום סייעה לו, יתכן שגישת הריפוי הרב-תחומית בה נקט, יתכן שאישתו המסורה סייעה לו, לא ברור כיצד טום הצליח במשימה האדירה שלקח על עצמו, אבל לאחר שנים של מאמץ – טום נרפא. גם בזה אין שום ספק. התסמינים המנטליים נעלמו יחד עם העייפות הבלבול והדיכאון, הוא חזר לעבוד במשנה מרץ, הזיכרון שב אליו, אפילו תמונת הרנטגן העידה על מוח שמתפקד בצורה תקינה.

כיצד נרפא טום? על כך הוא סיפר בספרו. יש שם תיאור מדויק של הליך ההרפאות שלו, באיזה אמצעים נקט, מה בדיוק הוא עשה, מה היה יעיל ומה לא. למרות מחלתו הצליח טום לבצע מחקר עצום ולגעת בנושאים רבים שגם היום – 21 שנים אחרי, לא ידועים למרבית האנשים. נושאים כגון פליאומורפיזם, אלרגיות לחיטה ומוצרי חלב, רעילות חומרי השחזור לשיניים (כספית, ניקל נחושת לדוגמא), הזרמים החשמליים שנוצרים בפה עקב שילוב של מתכות, הבעייתיות בטיפולי שורש ו- cavitation, הרעילות של חומרי הניקוי והקוסמטיקה, ועוד נושאים רבים שמשפיעים על חולי האלצהיימר. לצורך הריפוי נעזר טום במומחה לרפואת שיניים (ד"ר האל האגינס) שחקר את רעילות האמלגם ובעיות שיניים אחרות, השפעתן על בריאות הגוף, ודרכים לנטרל את ההשפעות השליליות. הוא נעזר בהומיאופט שסייע לו לשקם את בהירות המחשבה שלו. במומחים לתזונה, מומחים לאלרגיה ונטורופאתים.

טום מביא את דימוי הגוף לדלי מים, ניתן לשפוך לדלי רעלים עד שהוא מתמלא, לאחר מכן הרעלים מתחילים לנזול החוצה בצורה של אלרגיות ורגישויות. חולי האלצהיימר שחקו את יכולת הגוף להתמודד עם שפע הרעלים לאורך השנים, ולפיכך מתחיל תהליך ניווני במוח.

טום מצא שאותן רפואות שפעלו עבור חולי האלצהיימר פעלו עבור חולי סכיזופרניה.

מספר ציטוטים מהספר (בתרגום שלי):

  • "אם יש לך רק חמש דקות של בהירות המחשבה, ניתן לרפא את האלצהיימר"ד"ר אברם הופר.
  • "ככל שאני מנסה לזכור את התגובה שלי לאבחון האלצהיימר… הרושם היחידי שזכור לי הוא הכאב שבידיעה, הפחד של חתול, והצער על האכזבה העצומה שהמחלה תגרום למשפחתי".
  • "התפללתי למותי, אולם הבנתי שאצטרך לעבור את כל הדרך, כולל השלבים הסופיים של המחלה. בוקר אחד, כשהרגשתי אומלל באופן מיוחד, ביקשתי מהאל שאם אצטרך למות בצורה כזו, שיעזור לי כך שהדרך שלי תעזור למצוא מרפא לאלצהיימר. בחסדו וחמלתו האינסופיים, האל ענה על בקשותי."
  • "חיפשתי דרך מגוון גדול של מומחים לרפואה. קראתי בשקיקה על הנושא, בלעתי ספרים, עלונים, ומחקרים, את רובם שכחתי מיד. אולם למרות שהמוח שלי תפקד בקושי, ואני שכחתי כמעט כל דבר שקראתי בתוך 30 שניות, איכשהוא הצלחתי לקלוט קטע קצרצר פה ועניין קטן שם. כשהיה לי רגש אינטואיטיבי או כששמעתי את לחישת התקווה, סימנתי את הספר, ודיברתי על כך עם לואיז (אישתו – המתרגם) כשהיא חזרה מעבודתה בבית המרקחת. הדבר החשוב ביותר שלמדתי הוא לקחת אחריות על הבריאות שלי – ללמוד, לקרוא, ולחשוב בעצמי. כל אדם שפגשתי ונרפא ממחלה כרונית היה שותף לאותה גישה."
  • "כשהבנתי לראשונה בכמה פעולות אצטרך לנקוט, כמה אינפורמיה אצטרך לספוג, כמה שינויים אצטרך לעשות בהרגלי החיים שלי, כדי להבריא הייתי המום, כמו כל חולי האלרגיות השפוגעות במוח.  יש כל כך הרבה הרגלים שצריך לשנות, ודברים שצריך לוותר עליהם. אולם, האמינו לי, באותה שנה תרגישו כזה שיפור כך שתתפלאו כיצד החשבתם את השינויים האלה לאתגר. פשוט עשו דבר אחד בזמנו, עדיף להתחיל בחדר נקי."
  • "זיכרו שהמילה פציינט היא תחליף נפוח למילה לקוח. המילה פציינט ולקוח הופכים את הרופא ובעלי מקצוע פארא-רפואי להישמע אציליים יותר. אולם אם תחשוב על עצמך כלקוח, אתה מקבל שליטה, על הרופא, על העו"ד, או על כל בעל מקצוע אחר – ספק שמשווק לך את שירותיו. לא משנה עד כמה מתוחכם ומקצועי נדמה הרופא, אתה שופט טוב יותר מה הדבר הטוב ביותר עבורך, ועד כמה טיפול מסוים יעיל, לא הרופא שלפניך."
  • "לפני שנים רבות, חבר על ערש דווי נתן לי עצה על רפואה שהיתה בעלת ערך רב עבורי. למעשה היא חסכה לי די הרבה הוצאות וכנראה הצילה את חיי. ועצתו? כאשר אתה מבין שהחלמה אינה מתרחשת לטובתך, זה הזמן לשנות רופאים וגישות."

טיפולי שורש = שורש המחלה?

טיפול שורש באדיבות Jeremy Kemp דרך וויקימדיה.

האל האגינס, רופא שיניים וותיק, ובעל תואר שני בתחום רפואת השיניים. למעשה את התואר השני הוא עשה על רעילות האמלגם. ה-FDA הטריד את האל האגינס לאורך השנים, על כך שהוא טען שסתימות אמלגם רעילות. אבל את החוויות של האל האגינס הקשורות לעינייני האמלגם נשאיר לפעם אחרת. הפעם נתמקד בדעתו על טיפולי שורש. אתמקד על תובנות נוספות שהאל מביא מעבר לאלה שסקרתי בפוסטים הקודמים.

לדברי האל, היום, בבדיקות מוצאים בשיניים שעברו טיפול שורש כ-63 סוגים שונים של חיידקים!

28 סוגי חיידקים מתוך ה-63 מעורבים ישירות במחלות לב. חיידקים אחרים מהקבוצה יוצרים קרישי דם. יחד עם מתכות כבדות שמוכנסות בסתימות ומבנים בשיניים, טיפול השורש יוצר שילוב הרסני שבא לידי ביטוי במחלות שלא נודעו לפני 200 שנים ויותר. האגינס מעריך שטיפולי שורש תורמים למחלות רבות שנחשבות חשוכות מרפא כגון: ניוון שרירים (ALS), טרשת נפוצה (MS), זאבת , לוקמיה, סוכרת, שיגרון, ומחלות אוטו-אימוניות.

לאחר עקירת השן הבעייתית והסרת החומרים הרעילים בשיניים (כספית ומתכות נוספות) נצפה שיפור בבריאות החולים וכן באינדיקטורים בדם החולה.

ד"ר האל האגינס טוען שהפרדת רפואת השיניים מהרפואה הכללית בעוכרי הפציינטים שבסופו של יום נופלים בין הכסאות, משום שרופאי השיניים אינם מטפלים במחלות הנובעות מהשיניים, והרופאים הכלליים לא מחפשים את הבעיה בשיניים.

בנוסף ד"ר האגינס טוען שישנו בארה"ב מסע הפחדה ואיומים בביטול הרישיון כלפי רופאי שיניים שטוענים שטיפולי שורש מסוכנים לבריאות. לדבריו הסיבה שאיגוד רופאי השיניים האמריקאי (ADA) תומך ומקדם טיפולי שורש, היא לא בריאותית או מדעית אלא כספית. לראיה אין מחקרים התומכים בעמדת האיגוד.

"תעשיית" טיפולי השורש נרחבת ביותר בארה"ב – 60 מיליון טיפולי שורש נעשים בארה"ב בשנה. מדובר על ביזנס של מיליארדי דולרים!!!

המומחה לטיפולי שורש טוען שהם גורמים למחלות רבות

באדיבות Thomas Wohlgemuth דרך וויקימדיה

ד"ר ג'ורג' מייניג, רופא שיניים מוסמך, ממייסדי האגודה של המומחים לטיפולי שורש, ביצע במשך עשרות שנים טיפולי שורש, ולימד במשך שנים רבות דורות של מומחים כיצד לבצע טיפולי השורש. אין ספק שמדובר בבר-סמכה בתחום.

לאחר 47 שנים שד"ר מייניג עסק בתחום, הוא נתקל במחקר של ד"ר ווסטון א. פרייס, שחקר במשך 25 שנים את רפואת הפה וספציפית טיפולי שיניים.

ד"ר פרייס חקר את טיפולי השורש בבעלי חיים ובבני אדם בצורה מאוד יסודית, והוא הסיק שאפילו אם השן עברה טיפול הכי יסודי והמעולה ביותר שניתן, ואפילו אם לאחר הטיפול השן נראית מצוין, ואין סימפטומים של דלקת, עדיין השן דלקתית. הדלקת תמיד התגלתה בדנטין. שן שעברה טיפול שורש תמיד תאכלס חיידקים.

מבחינת ד"ר ג'ורג' מייניג  היתה זו הפתעה לא קטנה. משום שהדנטין עושה רושם של אבן קשה, שאינה חדירה לחיידקים. אולם הדנטין עשוי מאלפי תעלות קטנטנות.  בעת עששת שמגיעה עד לשורש, החיידקים מתפשטים לכל התעלות.

טיפול השורש – החיטוי והסתימה של תעלות השורש, אינן משמידות את החיידקים האלה. לאחר הסתימה של התעלה, נוצר להם מבצר קטן. שום תא דם, נוגדן, או אנטיביוטיקה מסוגלים לחדור ולהשמיד אותם.

גם אם ההחיטוי והסתימה היו יעילים ב-100% בזמן הטיפול, לאחר הטיפול החומר הסותם מתכווץ במידה זעירה. אולם הרווח הקטנטנן מאפשר לחיידקים להסתנן לתוך תעלות הדנטין. משום שהחיידקים יכולים לעבור שינוי, להצטמצם במימדים, וליצור אנרגיה ללא חמצן.

לאחר מכן החיידקים עלולים להתפשט לתושבת של השן, ומשם לחלל של שורש השן בעצם הלסת, ומשם דרך זרם הדם הם יכולים להגיע לגוף כולו.

המערכת החיסונית מסוגלת להתמודד עם הזיהום פעמים רבות. אולם, ד"ר פרייס מצא שבעת שהגוף מותקף במחלה אחרת, במצב נפשי קשה, תאונת דרכים, או סיבה אחרת, החיידקים מהשן עלולים להשתכן במקום חדש, כגון הלב הכבד או הכליות, בלוטה, ולגרום לחולי כרוני.

עבור ד"ר מייניג הספר של ד"ר פרייס גרם לשוק, כל הפרקטיקה המקצועית שלו הועמדה באור שלילי. אולם במקום להתעלם ולהמשיך הלאה, הוא שינה את דרך הטיפול בפציינטים. הוא שכנע חולים שסבלו מבעיות כרוניות לעקור את טיפולי השורש. העקירה לוותה בהסרת התושבת של השן, משום שהתושבת של השן תמיד מזוהמת בחיידקים. ד"ר מייניג מעריך גם שהשיניים אכן מהוות את קצה מסלול המרידיאנים בגוף, ובצורה כזו הם משפיעים על איברים רבים אחרים.

מה העצה של ד"ר מיינינג למניעת עששת ובעיות שיניים? דיאטה בריאה ומאוזנת. ד"ר פרייס בדק קהילות רבות של שבטים מבודדים וגילה שיניים בריאות אצל כולם למרות שהם לא צחצחו שיניים, לא השתמשו במשחת שיניים בעלת שלוש צבעים,  ולא העבירו חוט דנטלי. מה היה הסוד שלהם? הם אכלו מזון לא מעובד ישירות מהטבע. במיוחד הם נמנעו מסוכר לבן וקמח לבן. ברגע שהאדם "המודרני" מביא את המזון שלו לשבטים האלה, המחלות המודרניות מופיעות, כולל מחלות שיניים.

ברוב המקרים ההטבה במצב החולה שעקר את טיפול השורש היתה מיידית. לעיתים לקח זמן רב יותר עד שהאיזור התנקה, ולעיתים חלק מהזיהום נותר. ד"ר מייניג החליט לחשוף את העניין, הוא מתראיין ומספר את הסיפור האישי שלו בכלי תקשורת רבים.

מקורות:

לורה לי מראיינת את ד"ר ג'ורג' מייניג

ד"ר ג'וזף מרקולה מראיין את ד"ר ג'ורג' מייניג

עוד על טיפולי שורש בבלוג.

ברנארד ווינדהאם מעיד על רעילות האמלגם לפני וועידה של ה-FDA

ברנרד ווינדהאם, מהנדס כימיה, חוקר רפואי של רעלים. ברנרד ווינדהאם חלה בשנות ה-90. מצבו התדרדר והוא בקושי הלך, ולא היה מסוגל לנהוג.  ברנרד אובחן כחולה בטרשת נפוצה. בבדיקות שנערכו לו הוא נמצא כבעל בעיות רבות, אחת מהן – הרעלת כספית. ההרעלה הפתיעה אותו משום שהוא חקר את הכספית עבור סוכנות מדינה.

בחקירה שערך, הוא מצא שהמקור העיקרי לכספית בגופו, הם כתרים וסתימות בשיניים שלו. הוא הסיר אותם ואט אט נרפא מהמחלות שלו לחלוטין.

בהמשך הוא חקר את הנושא ומצא עד כמה הנושא הסתימות רעילות, לא רק לאדם שנושא אותו, אלא גם לסביבה.

ה-FDA כיום אינו מסווג את האמלגם כחומר רעיל. למרות שהרעילות שלו ברורה. ברנארד העיד בוועדה על מנת לשנות את סיווג האמלגם.

מתי באמת צריך טיפול שורש?

לטיפול שורש עלולות להיות השלכות רבות על הבריאות. למרות נראה לנו שהעניין נגמר בשן עצמה, לעיתים ההשלכות מתפרשות על הגוף כולו.

יש לכך כמה סיבות. למרות שהן נראות לנו דוממות, השיניים שלנו הן חלק חי וגדל בגוף. הן אומנם לא מתארכות כמו אצל חיות צמחוניות, אבל תאי שן גדלים כל הזמן מבסיס השן כלפי חוץ. השן מוזנת בכלי דם שמביאים מזון והגנה מפני טפילים. לשן מגיעים עצבים שקשורים לשאר העצבים בגוף ומגיעים למוח. לפי שיטות רפואה אלטרנטיביות בשיניים עוברים קווי אנרגיה (מרידיאנים) שקשורים לכל התפקודים  של הגוף. לעיתים פגיעה בשן מובילה למחלה במקום אחר לגמרי, לדוגמא בעיות לב.

כפי שתארתי בפוסט הקודם, טיפול שורש הוא אקט דרסטי ביחס לשן, והוא משבש את הסיגנל העצבי מהשן, את קווי האנרגיה, והשן עלולה להפיץ רעלנים, חיידקים ופטריות לשאר הגוף. בנוסף חיי השן יתקצרו דרסטית לאחר טיפול שורש משום שהיא מפסיקה לגדול  – השן אינה מוזנת בחומרי הבניין והיא מתחילה להתפורר.

האבחון של טיפול שורש אינו דבר מתמטי. כשלדעת הרופא הריקבון הגיע עמוק מדי, כלומר הסתימה כבר תשפיע על העצב ויגרמו כאבים – דרוש טיפול שורש. אבל מה זה "עמוק מדי"? מסתבר שהדבר משתנה מרופא לרופא. כבר ראיתי בחיי מספר מקרים בהם רופא אחד חשב שצריך טיפול שורש, ורופא אחר פתר את הבעיה ללא טיפול שורש.

צריך גם לזכור שיש אינטרס כספי בכל הסיפור הזה, טיפול שורש עולה פי כמה מסתימה רגילה. אני לא טוען שהרופאים מנסים לעשות קופה על חשבון הבריאות שלנו. אבל צריך לזכור שלכולנו קשה להימנע משיקולים כספיים בהחלטות שלנו, גם אם ההשפעה תת מודעת.

נקודה חשובה נוספת – מרגע שבוצע טיפול השורש כבר לא ניתן לבקר את עבודת רופא השיניים. מחילות השורש נוקו ונסתמו, והכתר הולבש. הראיות נעלמו. אם לרגע אלבש את גלימת הקטגור, ניתן לאמר שמדובר ברשלנות שאינה מותירה עקבות. יחד עם השיקולים הכספיים, הכף יכולה לנטות לביצוע הטיפול גם אם הצורך בו מוטל בספק.

אז מה לעשות? כשרופא השיניים שלכם מגיע למסקנה שדרוש טיפול שורש, תגידו עצור! אני רוצה לקבל חוות דעת נוספת. נוכחתי לא פעם שגם הרופאים הטובים ביותר בעלי הכוונות הנעלות ביותר שוגים. אפילו אם זה רופא שמטפל לכם בפה כבר 10 שנים לשביעות רצונכם. טיפול שורש הוא צעד דרסטי שעלול להשפיע על הבריאות שלכם באופן בלתי צפוי. גשו לעוד רופאים שלמו 200-300 ש"ח לבדיקה וקבלו חוות דעת נוספת, אם גם הרופא השני ממליץ על טיפול שורש, כדאי לגשת לעוד רופא. נסו להגיע לרופאים הטובים ביותר כשהשיקול המנחה אתכם הוא לא כספי אלא הטיפול הטוב ביותר. אם תצילחו לחסוך מעצמכם את טיפול השורש במקרים רבים מאוד חסכתם מעצמכם הרבה סבל וממון בהמשך הדרך.

שורש החולי – הצד האפל של טיפול שורש

טיפולי שורש הם פרוצידורה מקובלת ברפואה המערבית. למעשה הפרוצידורה הזו הופכת לנפוצה יותר יותר ברפואת השיניים. ב-1960 בוצעו 3 מיליון טיפולי שורש בארה"ב, ב-1990 בוצעו 40 מיליון טיפולי שורש בארה"ב, ב-2002 בוצעו 50 מיליון טיפולי שורש בארה"ב. גידול מדהים.

האגודה האמריקאית למומחים לטפולי שורש (AAE) טוענת שטיפולי השורש אפקטיביים ובטוחים. אולם כיצד יודעים המומחים לטיפולי שורש מה הנזק הנובע משן מטופלת לשאר הגוף? כלומר גם אם השן נראית טוב ללא סימני זיהום או דלקת, האם יתכן שעדיין נובע מימנה נזק לשאר הגוף. האם יתכן שבדומה להכנסת הכספית לשיניים (שגורמת במקרים רבים לנזק עצום בגוף), גם טיפולי השורש ברבות השנים יגרמו לנזק הולך וגדל? האם זה המקרה הקלאסי שרופאי השיניים אינם מודעים לנזק שהן יוצרים משום שהם אינם מטפלים בו, והרופאים שמטפלים בנזק אינם מודעים למקור הנזק (השן) משום שאינם מבינים בתחום?

אז התשובה של מומחים שלמדו את הנושא היא – כן. בכל המקרים שמבוצע טיפול שורש נוצר מצב של חולי בשן המטופלת שמביא לזיהום מתמיד של הגוף כולו. לעיתים הגוף מסוגל להתמודד עם הזיהום בהצלחה יחסית ואז לא יראו סימפטומים מיוחדים, ולעיתים הגוף לא מסוגל להתמודד עם הזיהום ועלולות להיווצר מחלות קשות כגון דלקת פרקים, מחלות לב, סרטן, ועוד.

אז מה הוביל את המומחים האלה למסקנה הזו?

בטיפול שורש למעשה ממיתים את שורש השן, מנתקים את כלי הדם שמובילים דם לשן, מנקים את תעלות השורש, אוטמים את התעלות ומלבישים על השן תותב במקום החלק שנהרס בתהליך הניקוי. למעשה משאירים בפה שן מתה.

אני קורא למה שנשאר בפה שן מתה משום שכל רופא שיניים יספר לכם שהשיניים שלכם חיות. הם אומנם נראות נוקשות ודוממות, אבל הן מלאות חיים. ישנם כלי דם שמזינים את השן, ישנם עצבים בשיניים, ישנם תאי שן שגודלים ללא הרף מבסיס השן, וישנם אלפי תעלות זעירות שמובילות חומרי הזנה לתאי השן. אם ניקח את התעלות הזעירות בשן טוחנת ונחברם זו לזו נקבל תעלה באורך של כ-18 ק"מ. מדהים מה יש בשן שלנו.

טיפול שורש לכאורה מציל את השן, אבל רק לכאורה. משום שהוא מציל את "גווית" השן ולא את השן החיה. והגוויה נשארת בפה לאחר חיטוי.

עכשיו השאלה מה קורה לגוויות? הן מתחילות להירקב. גם השן שלנו מתחילה להירקב. במערכת התעלות המסועפת מפסיק לזרום דם, התאים שנלחמים בחיידקים פולשים אינם יכולים להיכנס. מצד שני מספיק נבג אחד של חיידק או פטרייה והריקבון מתחיל להתעורר. החיידק מתעורר ומגלה סביבה נטולת חמצן (אנ-אירובית). אבל לחיידקים יש מנגנוני הסתגלות מופלאים, והם יכולים להסתגל לסביבה אנ-אירובית ולייצר אנרגיה בהתססה. הרשת הארוכה של התעלות בשן מהווה מצע נהדר לחיידקים שהסתגלו והם מסוגלים להתרבות ללא הפרעה מצד המערכת החיסונית.

לאחר תקופה של התרבות החיידקים ברשת התעלות יכולים לנסות ולצאת מהמבוך בשן ולהקים מושבות בנקודות אחרות בגוף. כשהם יוצאים מהשן המערכת החיסונית תתקוף את החיידקים\פטריות ותשמיד אותם. אולם מאחר ולחיידקים\פטריות שגדלים בשן יש מבצר בלתי חדיר עם מלאי מזון כמעט אינסופי (מולקולות של סוכרים\פחמימות\חלבונים שמסתננות לתעלות השן מהאוכל שלנו), הם יכולים להמשיך ולשלוח שליחים לשאר הגוף, עד שיום אחד הם יתפסו את המערכת החיסונית בלתי מוכנה (בשל מחלה אחרת או טראומה), ואז הם יכולים להקים את המושבה במקום אחר בגוף.

בנוסף לשליחים של מושבות החיידקים בשיניים המתות, החיידקים שמייצרים אנרגיה ללא חמצן פולטים רעלים חזקים ביותר, כתוצר לוואי של התהליכים האנ-אירוביים. ד"ר בויד היילי (לשעבר ראש מחלקת הכימיה של אוניברסיטת קנטאקי) הראה שהרעלים שמיוצרים בשן שעברה טיפול שורש חזקים יותר מבוטוליזם.

כלומר בסיום טיפול השורש הגוף יכול להימצא במתקפה מתמדת של חיידקים פטריות ורעלנים.

הרצון של הפציינטים והרופאים "להציל" את השן, מסתיים בהתקנת "גופה" מרקיבה בפה. אומנם ניתן לאכול על השן, אבל האם זה משתלם בחשבון הכללי? לפי הבנתי היום כלל לא עושים את החשבון, ולפציינט עם מחלת לב או בעיות עיכול, אין מושג שהשן היא מקור הבעיה.

הביאו בחשבון שגם אם החלטת לוותר על השן, להשתלת שן או גשר יכולים להיות בעיות אחרות, לעיתים אף יותר חמורות.

אז מה עושים? אין תשובת בית ספר, לכל אדם יש רגישויות שונות ובעיות אחרות. אז מה בכל זאת אני מציע? התייעצו עם בעלי מקצוע שמודעים לנזקים שעלולים להיגרם ממתכות לא מתאימות בפה, טיפולי שורש, ועקירות. התעלמות מהבעיות הפוטנציאליות לא מעלימה אותן.

מומלץ בחום לצפות בסרטון של ד"ר מרקולה. ד"ר מרקולה מדבר על החלופות:

http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=oYbOvx54OOs#!

(מי שיתרגם את הסרטון יבורך!!!)

והרשו לי להוסיף לסרטון הנ"ל, שלמרות שהרופא גוזר טיפול שורש, הוא לא תמיד באמת נחוץ. קראו את הפוסט הבא.

מקורות:

http://naturalrecoveryplan.blogspot.com/2011/08/book-review-roots-of-disease.html#more

http://www.thenaturalrecoveryplan.com/docs/research_docs/2010.07.28.03.30_Root_canal.pdf

http://www.naturalnews.com/025412.html

http://www.notdoctors.com/crci3.html

http://rheumatic.org/teeth.htm

http://www.wholeapproach.com/newsletter/archives/2006/08_August.html

http://www.amazon.com/Roots-Disease-Connecting-Dentistry-Medicine/dp/1401048943

http://www.amazon.com/Root-Canal-Cover-George-Meinig/dp/0916764095/ref=pd_sim_b1