ארכיון הקטגוריה: בריאות וריפוי

אישה בתהליך ריפוי מסרטן בעזרת תזונה לאחר שהפסיקה כימותרפיה

בראיון אומרת האישה ש-6 שנים לאחר שהפסיקה את הכימותרפיה היא כבר אינה חולת סרטן, והגידול מתכווץ. הרופאים קצבו לה שנתיים בלבד בעת שהודיעה להם שהיא מפסיקה את הטיפולים הכימותרפיים.

בתוכניתו של גבי גזית "רדיו ללא הפסקה" 103FM (לחצו על התמונה כדי להגיע לתוכנית):

ראיון עם אשה שנרפאה מסרטן בעזרת תזונה ושיטות אלטרנטיביות אחרי שהרופאים קצבו לה שנתיים

 

 

חג החירות

חג החירות מתקרב. כולנו רוצים להיות בני-חורין, אבל לעיתים יש לנו הרושם שהמערכת שאנו נמצאים בה מאוד מגבילה. אילו רק היינו עושים כמה שינויים, משפרים את שירותי הבריאות, משפרים את התחבורה, את הממשל וכיו"ב, הייתה לנו חירות הרבה יותר גדולה.

הרושם הזה נכון ברמה מסוימת. אבל רק ברמה מסוימת. ברמה אחרת, אנחנו כבר ממילא חופשיים, לא חשוב באיזה מסגרת אנחנו חיים, הרוח האנושית חופשיה. אולם כדי לחוות את החופש הזה צריך לקחת אחריות. הדבר מתחדד בנושאי בריאות ורפואה.

כשאנחנו מתמודדים עם בעיה בריאותית, קשה לנו לחקור מאות ואלפי מחקרים כפי שנעשה באקדמיה. הרי הפרופסורים בודקים כל מולקולה בחלבון וההשפעות ההדדיות שלה. לכן יש נטייה ללכת למומחים שיגידו לנו מה לעשות. הנטייה הזו היא בעצם העברת האחריות על בריאותנו לאחרים. לעיתים רחוקות זה מעשה נכון להעביר את האחריות על גופנו למישהו אחר, בדר"כ אנחנו יכולים לקבל חוות דעות מרופאים שונים, לסקור שיטות שונות, ולהחליט החלטה מבוססת על ידע ואינטואיציה.

חג שמח לכולם!

ריפוי אלצהיימר, שמן קוקוס והשפעתו המיטיבה על המוח – פוסט שלישי

אלצהיימר היא המחלה שנחשבת ברפואה לחשוכת מרפא, כלומר במהלכה הסימפטומים רק הולכים ומחמירים. לכאורה גזירה משמיים. גזר דין למוות איטי תוך איבוד היכולות ואיבוד צלם אנוש.

אבל לא כל החולים באלצהיימר מקבלים את גזר הדין. חלק מהחולים מאמינים שיש להם בחירה. למעשה הם הגיעו לעולם הזה כדי לממש את הבחירה החופשית שלהם. גזר הדין שלהם לא נכתב בידי שמים, וגם לא ביד המקרה.

חלק מהחולים בוחרים להבריא מאלצהיימר, ולמרבה ההפתעה גם מבריאים מאלצהיימר.

בעבר הבאתי את המקרה של טום ווארן בשני פוסטים (להלן קישור לפוסט הראשון והשני). טום ווארן חלה באלצהיימר. כשתפקודי המוח שלו היו מדורדרים, הוא הצליח לזהות את הגורמים לאלצהיימר, ובמאמץ גדול להסיר את הגורמים ולהרפא, לגמרי.

במקרה אחר, בעלה של ד"ר ניופורט חלה באלצהיימר. התרופות לא סייעו לעצירת המחלה, והתדרדרות היתה מהירה. בעלה (סטיב) הפך לחולה במצב מדורדר. ד"ר ניופורט לא השלימה עם הפרוגנוזה, היא חקרה את המחלה. במחקר היא גילתה שתאי המוח של חולי אלצהיימר מאבדים את היכולת לעכל גלוקוז. ללא גלוקוז תאי המוח מפסיקים לתפקד ולמות.

בהמשך המחקר של ד"ר ניופורט, היא גילתה שלתאים יש מנגנון עוקף גלוקוז שמאפשר להם לאכול. התאים מסוגלים לאכול קטון (Ketone). בנוסף היא גילתה ששמן קוקוס מכיל שמן מסוג  MCT שעובר תהליך כימי בכבד שהופך אותו לקטון. הקטון יוכל להזין את תאי המוח במקום הגלוקוז.

מכאן ד"ר ניופורט חשבה לעצמה, מה כבר יש להפסיד,ניתן לבעלי (סטיב) שמן קוקוס.

התגובה של סטיב היתה מדהימה, תוך יום אחד השתפרו התפקודים שלו בצורה מדהימה. האישיות שלו חזרה. התפקודים הפיסיים חזרו במידה רבה. התפקודים המנטליים חזרו במידה רבה. מהנקודה בה סטיב היה זה שיפור מדהים.

ד"ר ניופורט המשיכה לחקור את שמן הקוקוס וגילתה שיש לו תכונות נפלאות והוא מרפא מחלות רבות ותורם לבריאות. שמן קוקוס מכיל שומן לאורי שהוא בעל תכונות אנטי-באקטיריאליות ואנטי ויראליות. השומנים בשמן קוקוס יכולים להאיץ את המטבוליזם ולהוביל לירידה במשקל. מחקרים גם מראים ששמן קוקוס מקטין את הסיכון ללקות בסוכרת, ומחלות לב ויתרונות רבים אחרים.

חולי אלצהיימר נוספים גילו את נפלאות שמן הקוקוס. חלק מהחולים שהתחילו את הטיפול בשמן קוקוס בתחילת ההתדרדרות נרפאו לחלוטין! להלן אנשים שנרפאו לאלצהיימר בעזרת שמן קוקוס ומפיצים את הבשורה:

יאן בלייר המילטון (Ian Blair Hamilton), תפס את המחלה בזמן ונרפא לחלוטין:

 

ברוס פלינט מעיד כיצד שמן קוקוס עוזר לו להתגבר על דימנציה. הוא גם מציין ששמן קוקוס לא משפר את המצב בכל המקרים, בכמחצית מהמקרים, אין שיפור:

 

ג'יים מספר כיצד המצב המנטלי שלו התדרדר, הוא התחיל להרגיש בלבול וההכרה שלו התערפלה. כעבור מספר ימים של שימוש בשמן קוקוס המצב המנטלי שלו השתפר פלאים:

אלן ק. גולדן נעזר בשמן קוקוס כדי לרפא את עצמו מאלצהיימר, ואפילו כתב על זה ספר:

 

יצוין ששמן הקוקוס המדובר הוא אורגני, כתית (כלומר הופק בכבישה קרה – ללא חימום או כימיקלים).

מקורות נוספים:

http://www.naturalnews.com/036156_Coconut_oil_superfood_healing.html

 

ריפוי אלצהיימר – פוסט שני

x`

טום ווארן מחבר הספר "לנצח את האלצהיימר" פרץ את הדרך עבור חולי האלצהיימר. הסימפטומים ותמונת הרנטגן של מוחו לא השאירו מקום לספק. הוא לקה באלצהיימר. זו גם היתה הדיאגנוזה של מיטב המומחים לעניין שטיפלו בו .

למרות המצב המנטלי המדורדר, בעיות הזיכרון, וחוסר היכולת להתרכז, העייפות, חוסר הידע שלו בעינייני רפואה (הוא היה בכלל סוכן ביטוח), והתחזית המדכאת של הרופאים ברי הסמכא, טום החליט שהוא יעשה כל מאמץ כדי להבריא מהמחלה הקשה הזו.

בתקופתו של טום לא היה תקדים לריפוי אלצהיימר. יתכן והתפילה של טום סייעה לו, יתכן שגישת הריפוי הרב-תחומית בה נקט, יתכן שאישתו המסורה סייעה לו, לא ברור כיצד טום הצליח במשימה האדירה שלקח על עצמו, אבל לאחר שנים של מאמץ – טום נרפא. גם בזה אין שום ספק. התסמינים המנטליים נעלמו יחד עם העייפות הבלבול והדיכאון, הוא חזר לעבוד במשנה מרץ, הזיכרון שב אליו, אפילו תמונת הרנטגן העידה על מוח שמתפקד בצורה תקינה.

כיצד נרפא טום? על כך הוא סיפר בספרו. יש שם תיאור מדויק של הליך ההרפאות שלו, באיזה אמצעים נקט, מה בדיוק הוא עשה, מה היה יעיל ומה לא. למרות מחלתו הצליח טום לבצע מחקר עצום ולגעת בנושאים רבים שגם היום – 21 שנים אחרי, לא ידועים למרבית האנשים. נושאים כגון פליאומורפיזם, אלרגיות לחיטה ומוצרי חלב, רעילות חומרי השחזור לשיניים (כספית, ניקל נחושת לדוגמא), הזרמים החשמליים שנוצרים בפה עקב שילוב של מתכות, הבעייתיות בטיפולי שורש ו- cavitation, הרעילות של חומרי הניקוי והקוסמטיקה, ועוד נושאים רבים שמשפיעים על חולי האלצהיימר. לצורך הריפוי נעזר טום במומחה לרפואת שיניים (ד"ר האל האגינס) שחקר את רעילות האמלגם ובעיות שיניים אחרות, השפעתן על בריאות הגוף, ודרכים לנטרל את ההשפעות השליליות. הוא נעזר בהומיאופט שסייע לו לשקם את בהירות המחשבה שלו. במומחים לתזונה, מומחים לאלרגיה ונטורופאתים.

טום מביא את דימוי הגוף לדלי מים, ניתן לשפוך לדלי רעלים עד שהוא מתמלא, לאחר מכן הרעלים מתחילים לנזול החוצה בצורה של אלרגיות ורגישויות. חולי האלצהיימר שחקו את יכולת הגוף להתמודד עם שפע הרעלים לאורך השנים, ולפיכך מתחיל תהליך ניווני במוח.

טום מצא שאותן רפואות שפעלו עבור חולי האלצהיימר פעלו עבור חולי סכיזופרניה.

מספר ציטוטים מהספר (בתרגום שלי):

  • "אם יש לך רק חמש דקות של בהירות המחשבה, ניתן לרפא את האלצהיימר"ד"ר אברם הופר.
  • "ככל שאני מנסה לזכור את התגובה שלי לאבחון האלצהיימר… הרושם היחידי שזכור לי הוא הכאב שבידיעה, הפחד של חתול, והצער על האכזבה העצומה שהמחלה תגרום למשפחתי".
  • "התפללתי למותי, אולם הבנתי שאצטרך לעבור את כל הדרך, כולל השלבים הסופיים של המחלה. בוקר אחד, כשהרגשתי אומלל באופן מיוחד, ביקשתי מהאל שאם אצטרך למות בצורה כזו, שיעזור לי כך שהדרך שלי תעזור למצוא מרפא לאלצהיימר. בחסדו וחמלתו האינסופיים, האל ענה על בקשותי."
  • "חיפשתי דרך מגוון גדול של מומחים לרפואה. קראתי בשקיקה על הנושא, בלעתי ספרים, עלונים, ומחקרים, את רובם שכחתי מיד. אולם למרות שהמוח שלי תפקד בקושי, ואני שכחתי כמעט כל דבר שקראתי בתוך 30 שניות, איכשהוא הצלחתי לקלוט קטע קצרצר פה ועניין קטן שם. כשהיה לי רגש אינטואיטיבי או כששמעתי את לחישת התקווה, סימנתי את הספר, ודיברתי על כך עם לואיז (אישתו – המתרגם) כשהיא חזרה מעבודתה בבית המרקחת. הדבר החשוב ביותר שלמדתי הוא לקחת אחריות על הבריאות שלי – ללמוד, לקרוא, ולחשוב בעצמי. כל אדם שפגשתי ונרפא ממחלה כרונית היה שותף לאותה גישה."
  • "כשהבנתי לראשונה בכמה פעולות אצטרך לנקוט, כמה אינפורמיה אצטרך לספוג, כמה שינויים אצטרך לעשות בהרגלי החיים שלי, כדי להבריא הייתי המום, כמו כל חולי האלרגיות השפוגעות במוח.  יש כל כך הרבה הרגלים שצריך לשנות, ודברים שצריך לוותר עליהם. אולם, האמינו לי, באותה שנה תרגישו כזה שיפור כך שתתפלאו כיצד החשבתם את השינויים האלה לאתגר. פשוט עשו דבר אחד בזמנו, עדיף להתחיל בחדר נקי."
  • "זיכרו שהמילה פציינט היא תחליף נפוח למילה לקוח. המילה פציינט ולקוח הופכים את הרופא ובעלי מקצוע פארא-רפואי להישמע אציליים יותר. אולם אם תחשוב על עצמך כלקוח, אתה מקבל שליטה, על הרופא, על העו"ד, או על כל בעל מקצוע אחר – ספק שמשווק לך את שירותיו. לא משנה עד כמה מתוחכם ומקצועי נדמה הרופא, אתה שופט טוב יותר מה הדבר הטוב ביותר עבורך, ועד כמה טיפול מסוים יעיל, לא הרופא שלפניך."
  • "לפני שנים רבות, חבר על ערש דווי נתן לי עצה על רפואה שהיתה בעלת ערך רב עבורי. למעשה היא חסכה לי די הרבה הוצאות וכנראה הצילה את חיי. ועצתו? כאשר אתה מבין שהחלמה אינה מתרחשת לטובתך, זה הזמן לשנות רופאים וגישות."

פיתרון פשוט לבעיה מסובכת

עקב אורח החיים "המתקדם" שלנו, לעיתים קרובות בלוטת התריס יוצאת מאיזון בכיוון של יתר-פעילות או תת-פעילות.

ישנם טיפולים רבים שמקובלים ברפואה המודרנית, אף אחד מהם לא מטפל בסיבה, אלא רק בסימפמטום, כך שהבעיה עצמה צפויה להחמיר. מעבר לזה גם הטיפול אינו חסר סיכונים מאחר ומדובר בתרופות פטנט בעלי הרכב חסוי או מסובך שלעיתים גם נגרמים בעטיים תקלות חמורות כמו שערוריית האלטרוקסין. לדעתי התקלות האלה צריכות לסמן לנו לקחת את העניינים בידיים, להבין מה נותנים לנו ולמה.

דולב ראובן גילמור מציע טיפול פשוט וזול שמאפשר לבלוטה לאזן את עצמה.

מומלץ לקרוא את שלושת המאמרים כדי להבין את העניין:

יוד – התרופה הדחויה – חלק א': קצת היסטוריה

יוד – חלק ב' – תופעות לוואי

פעילות יתר של בלוטת התריס (יתר תריסיות)

פליאומורפיזם – הלכה למעשה

File:Borrelia dark field.jpg

תרבית חיידקי בורילה במקרוסקופ שדה אפל, באדיבות Journal of Neuroinflammation 2008, דרך וויקימדיה.

פלאומורפיזם - תאוריה מהפכנית בביולוגיה שנשכחה בדפי ההיסטוריה המצהיבים. נשאלה השאלה מדוע התאוריה נשכחה? שכן לפי התאוריה הזו ניתן היה להשיג בריאות טובה, זמינה, יעילה, ובזול.

קירה קצרצרה על עקרונות הבריאות לפי הפליאורמופיזם:

1) נשימה תאית – בתאים ישנם שני תהליכים מחוללי מולקולת ATP (יחידת האנרגיה הבסיסית בתאים) – נשימה ותסיסה. הנשימה הרבה יותר יעילה מבחינה אנרגטית, פועלת בעזרת חמצן,  ומנצלת את החומרים המשתתפים בתהליך בצורה יעילה. התסיסה מאוד לא יעילה מבחינה אנרגטית, אינה דורשת חמצן, ויוצרת פסולת רבה. נשימה תאית היא מפתח לבריאות, לשם כך צריך שפע חמצן לתאים.

2) שמירה על סביבה בסיסית בגוף (PH גבוה) – הסביבה הבסיסית מעודדת את החלקיקים הקולואידיים לבנות את הגוף ותאיו.

לעומת זאת סביבה חומצית גורמת לחלקיקים הקולואידיים ליצור פתוגנים (וירוסים בקטריות ופטריות). אין צורך להידבק, המחלה נוצרת בפנים.

3) מניעת רעלים. כאן נמצא העוקץ. העולם שלנו מורעל, האוכל שלנו עבר התעללות גנטית (לאו דווקא בהנדסה גנטית אלא גם "הכלאות"). דרך הייצור של המזון התעשייתי גורם להכנסת עשרות כימיקלים רעילים לתוכו. המים שלנו מורעלים בכלור, פלואוריד, כימיקלים שנלווים לשני הרעלים האלה, ומתכות כבדות מהצנרת. הרפואה שלנו מסוכנת ומרעילה, ובייחוד רפואת השיניים חוללה נזק גדול. הרעלים מדכאים את פעולת הגוף ישירות ובאופן עקיף גורמים לסביבה התאית להתדלדל בחמצן ולהפוך לחומצית.

אז מה עושים?

את זה כבר רשמתי ברשימה קודמת.

חכמי הרפואה שחיו לפנינו (וחלק מהם חיים עימנו) עשו עבודה מדהימה בתחום, והתוו את הדרך לבריאות.

 

המומחה לטיפולי שורש טוען שהם גורמים למחלות רבות

באדיבות Thomas Wohlgemuth דרך וויקימדיה

ד"ר ג'ורג' מייניג, רופא שיניים מוסמך, ממייסדי האגודה של המומחים לטיפולי שורש, ביצע במשך עשרות שנים טיפולי שורש, ולימד במשך שנים רבות דורות של מומחים כיצד לבצע טיפולי השורש. אין ספק שמדובר בבר-סמכה בתחום.

לאחר 47 שנים שד"ר מייניג עסק בתחום, הוא נתקל במחקר של ד"ר ווסטון א. פרייס, שחקר במשך 25 שנים את רפואת הפה וספציפית טיפולי שיניים.

ד"ר פרייס חקר את טיפולי השורש בבעלי חיים ובבני אדם בצורה מאוד יסודית, והוא הסיק שאפילו אם השן עברה טיפול הכי יסודי והמעולה ביותר שניתן, ואפילו אם לאחר הטיפול השן נראית מצוין, ואין סימפטומים של דלקת, עדיין השן דלקתית. הדלקת תמיד התגלתה בדנטין. שן שעברה טיפול שורש תמיד תאכלס חיידקים.

מבחינת ד"ר ג'ורג' מייניג  היתה זו הפתעה לא קטנה. משום שהדנטין עושה רושם של אבן קשה, שאינה חדירה לחיידקים. אולם הדנטין עשוי מאלפי תעלות קטנטנות.  בעת עששת שמגיעה עד לשורש, החיידקים מתפשטים לכל התעלות.

טיפול השורש – החיטוי והסתימה של תעלות השורש, אינן משמידות את החיידקים האלה. לאחר הסתימה של התעלה, נוצר להם מבצר קטן. שום תא דם, נוגדן, או אנטיביוטיקה מסוגלים לחדור ולהשמיד אותם.

גם אם ההחיטוי והסתימה היו יעילים ב-100% בזמן הטיפול, לאחר הטיפול החומר הסותם מתכווץ במידה זעירה. אולם הרווח הקטנטנן מאפשר לחיידקים להסתנן לתוך תעלות הדנטין. משום שהחיידקים יכולים לעבור שינוי, להצטמצם במימדים, וליצור אנרגיה ללא חמצן.

לאחר מכן החיידקים עלולים להתפשט לתושבת של השן, ומשם לחלל של שורש השן בעצם הלסת, ומשם דרך זרם הדם הם יכולים להגיע לגוף כולו.

המערכת החיסונית מסוגלת להתמודד עם הזיהום פעמים רבות. אולם, ד"ר פרייס מצא שבעת שהגוף מותקף במחלה אחרת, במצב נפשי קשה, תאונת דרכים, או סיבה אחרת, החיידקים מהשן עלולים להשתכן במקום חדש, כגון הלב הכבד או הכליות, בלוטה, ולגרום לחולי כרוני.

עבור ד"ר מייניג הספר של ד"ר פרייס גרם לשוק, כל הפרקטיקה המקצועית שלו הועמדה באור שלילי. אולם במקום להתעלם ולהמשיך הלאה, הוא שינה את דרך הטיפול בפציינטים. הוא שכנע חולים שסבלו מבעיות כרוניות לעקור את טיפולי השורש. העקירה לוותה בהסרת התושבת של השן, משום שהתושבת של השן תמיד מזוהמת בחיידקים. ד"ר מייניג מעריך גם שהשיניים אכן מהוות את קצה מסלול המרידיאנים בגוף, ובצורה כזו הם משפיעים על איברים רבים אחרים.

מה העצה של ד"ר מיינינג למניעת עששת ובעיות שיניים? דיאטה בריאה ומאוזנת. ד"ר פרייס בדק קהילות רבות של שבטים מבודדים וגילה שיניים בריאות אצל כולם למרות שהם לא צחצחו שיניים, לא השתמשו במשחת שיניים בעלת שלוש צבעים,  ולא העבירו חוט דנטלי. מה היה הסוד שלהם? הם אכלו מזון לא מעובד ישירות מהטבע. במיוחד הם נמנעו מסוכר לבן וקמח לבן. ברגע שהאדם "המודרני" מביא את המזון שלו לשבטים האלה, המחלות המודרניות מופיעות, כולל מחלות שיניים.

ברוב המקרים ההטבה במצב החולה שעקר את טיפול השורש היתה מיידית. לעיתים לקח זמן רב יותר עד שהאיזור התנקה, ולעיתים חלק מהזיהום נותר. ד"ר מייניג החליט לחשוף את העניין, הוא מתראיין ומספר את הסיפור האישי שלו בכלי תקשורת רבים.

מקורות:

לורה לי מראיינת את ד"ר ג'ורג' מייניג

ד"ר ג'וזף מרקולה מראיין את ד"ר ג'ורג' מייניג

עוד על טיפולי שורש בבלוג.

שבועת היפוקרטס

היפוקרטס כפי שפוסל ע"י פיטר פול רובינס (באדיבות וויקימדיה)

היפוקרטס (‏460 – 377 לפנה"ס) – אחד מהרופאים הנודעים בהיסטוריה האנושית. בעל תרומה גדולה להתפתחות המתודה הרפואית, וגם תרם להבנת מחלות באופן מעשי. אולם בעיני התרומה הגדולה ביותר של היפוקרטס היא השבועה בה השביע את רופאיו.

היפוקרטס ידע שהרפואה יכולה להגיע למחוזות לא רצויים, ולהחמיץ את המטרה לשמה קמה. לפיכך החליט היפוקרטס לחייב את הרופאים שלו בשבועה.

בעיני החלק החשוב ביותר בשבועה הוא לעולם לא להזיק – "never do harm to anyone".

העיקרון הזה מאוד חשוב. אבל הוא אלסטי. ניתן למתוח אותו לכל מיני כיוונים.

אז מה עושים? הולדה קלארק מציעה תחליף נהדר – כל דבר שהרופא מציע לחולה, עליו לתרגל על עצמו. כלומר אם הרופא מציע שהחולה יקח אקמול, הרופא צריך לפחות פעם אחת לקחת אקמול באותה מידה שרשם לחולה. אם הרופא מציע לחולה לקבל הקרנות או כימותרפיה, הרופא צריך לקבל פעם אחת הקרנות וכימותרפיה באותה מידה שרשם לחולה.

 

מדעני הפליאומורפיזם – גינתאר אנדרליין

File:Pleomorphism.jpg

תיעוד תהליכים פליאומורפיים ע"י רוברט או. יאנג באדיבות וויקימדיה.

גינתאר אנדרליין ( 1968- 1872), זאולוג, מומחה לחרקים, וממציא תרופות.

גינתאר הוא פרופסור לזאולוגיה שפעל בגרמניה. הוא עבד במוזיאון הגרמני להיסטוריית הטבע כעוזר. במלחמת העולם הראשונה הוא שימש כמנתח ראשי למרות היותו ביולוג, בשל המחסור ברופאים.

ב-1933 הוא שימש כמנהל יצור במפעל תרופות קטן בשם Sanum.

גינתאר צבר מוניטין רב כזואולוג, וגילה מינים רבים של חרקים שעד היום נקראים על שמו. אולם להשקפתי גולת הכותרת של העבודה שלו היא פיתוח תיאוריית הפליאומורפיזם.

בתקופתו של גינתאר תיאורית הפליאומורפיזם כבר פותחה ע"י ביצ'אמפ. אולם נותר עבודה רבה בהמשך החקירה והרתימה של התיאוריה ליצירת אורח חיים בריא, ולריפוי מחלות. גינתאר חקר במשך שנים ארוכות את התהליך הפליאומורפי. לצורך חקירותיו (ומשום שחסרו לו מונחים בסיסיים לתיאור המימצאים) הוא המציא טרמינולוגיה שלמה ומורכבת. בפוסט הזה ניסיתי להימנע מהטרמינולוגיה המורכבת, משום שקל לאבד בה את הידיים והרגליים. את החלקיקים הבסיסיים שמהווים אבני ביניין לאורגניזמים מפותחים יותר כיניתי חלקיקים קולואידיים. יש בזה חטא לתורה של אנרדליין משום שלחלקיקים שאני קראתי קולואידיים יש מספר שמות שונים שמדברים על דרגות שונות של התפתחות.

מימצאיו של גינתאר מהפכניים בעולם הביולוגיה ומשנים לחלוטין את ההסתכלות על עולם החיידקים והפטריות:

1) חיידקים ללא גרעין יכולים לפתח גרעין, והפוך. (טרנספורמציה בין יוקריוטי לפרוקריוטי). מימצא זה עומד בניגוד מוחלט לדעה הרווחת לפיה שתי משפחות החיידקים נפרדו זו מזו לפני זמן רב.  יתירה מכך, אנדרליין טען שהוא הצליח ליצור מקבוצה של 10 חיידקים  כל פתוגן ידוע, או לפחות ליצור פתוגן שמחקה בדיוק את התנהגות הפתוגן (שהוא ניסה ליצור). כלומר, מקורו של כל חיידק הוא החלקיקים קולואידיים. גינתאר למעשה ראה תחת מקרוסקופ שדה אפל, כיצד החלקיקים הקולואידיים מסתדרים כספירה שמהווה את הקרום של התא, ובהמשך יוצרים תא-חיידק מחלקיקים יסודיים יותר. אין מדובר על חלוקה תא (מיטוזה), אלא ממש יצירה של תא מחלקיקים אלמנטריים.

2) החלקיקים הקולואידיים יכולים לתרום להתפתחות וקיום הגוף ע"י היטמעות במבני הגוף, לדוגמא במקרה של קרישה (בפצעים), החלקיקים הקולואידיים תורמים לקרישה, לבניית השלד ורקמות החיבור. מצד שני אותם חלקיקים יכולים להתפתח לפתוגנים מזיקים כגון חיידקים ופטריות. כלומר בגופנו מתקיימת סוג של אבולוציה המושפעת מהתנאים השוררים בגוף. כאשר  החלקיקים הקולואידיים מתפתחים לפתוגנים, הם משתמשים בחלבונים, חומצות אמינו ושאר המרכיבים של תאי הגוף לבניית הפתוגנים. (הערה שלי – זה נראה כאילו החלקיקים הקולואידיים הם שירות ניקיון built in שנמצא בגוף שלנו ונכנס לפעולה כשהתנאים מעידים שבריאות הגוף מתחילה להתערער).

3) THE ANARTATIC LAW – גינתאר גילה שרמת החומציות של הדם משפיעה על מסלול ההתפתחות של החלקיקים הקולואידיים. חומציות יתר גורמת להתפתחות של פתוגנים, בעוד שבסיסיות דרושה להתפתחות תקינה של הרקמות והדם. אנדרליין מצא בתצפיות שלו שזהו חוק יסוד וכינה אותו הכלל האנארטטיק (THE ANARTATIC LAW). נקודה מעניינת בחוק הזה שיצירת חומציות מלאכותית ע"י הוספת חומצה לתמיסה אינה מעודדת היווצרות פתוגנים. רק עלייית חומציות הנובעת מההפרשות החומציות של הפתוגנים המתפתחים מעודדת את המשך התפתחותם.  מצד שני העלאת ה-PH (אלקילאציה של התמיסה), גורמת לשינוי מידי בפתוגנים והם מתחילים את ההתפרקות לחלקיקים קולואידיים. הערה – ואולי זה הסוד של מספר שיטות של ריפוי סרטן.

4) אנדרליין מצא קורלציה בין דרגת ההתפתחות של החלקיקים הקולואידיים בדם של חולים (לחלקיקים היו שלבים רבים של התפתחות בעלי מבנה מרחבי שונה), לבין חומרת המחלה.

5) אנדרליין תעד את מנגנוני הבקרה וההכוונה של התפתחות החלקיקים הקולאודיים. הוא קרא למערכת זו רגרסיה איזופטית. למעשה מעבר למילים המפחידות מסתתר תהליך סקסואלי הפוך לתהליך שאנו מכירים. חלקיקים קולואידיים מרכיבים פתוגנים מורכבים (חיידק או בקטריה). לאחר מכן חלקיקים קולואידיים אחרים מרכיבים "משהו" (זה לא תא ולא וירוס), שאנדרליין קרא לו ספארמיט מלשון ספארם – זרע. לספארמיט יש שוטון כמו לזרע. הספארמיט נצמד לפתוגן (כמו זרע לביצית) וכעבור זמן מה הפתוגן מתפרק ונעלם! אנרדרליין פיתח תרופות על סמך התכונה הזו, המנסות לבודד את הספארמיטים ולגרום להיווצרותם אצל החולה.

העולם הזעיר שגילה אנדרליין לפני 100 שנים בעזרת מיקרוסקופ שדה-אפל, מדהים ופותח שאלות רבות: אם החלקיקים הקולואידיים בונים צורות חיים מורכבות כגון חיידקים ופטריות, היכן מצויה תוכנית הבנייה וההרכבה (באנגלית the blue print)? באיזה תהליכים משתמש תהליך הבנייה? האם התהליכים האלה דומים לבנייה של תא רגיל? כיצד נבנה הדי.נ.א.? היכן מצויים חלקיקים קולואידיים? האם ישנם כמה סוגם של חלקיקים? האם קיים חלקיק קולואידי יסודי זעיר אחד שמרכיב את שאר החלקיקים? או אולי ישנה סדרה של חלקיקי יסוד? ואולי  כל חלקיק הקולואידי בנוי מחלקיקים קטנים יותר, כך שהשרשרת נמשכת ללא סוף?

אין ספק שיש פה כר מאוד פורה למחקר.

מקורות:

http://www.pnf.org/compendium/An_Open_Letter_On_Pleomorphic_Microbiology.pdf

http://findarticles.com/p/articles/mi_m0ISW/is_2003_May/ai_100767864/

http://www.life-enthusiast.com/index/Articles/Myers/Gunther_Enderlein

חומרים שמכניסים לנו לפה.

אולף בנגטסון חיבר מסמך מרתק (הכתובת להורדת המסמך www.gbg.bonet.se/bwf/art/radio.doc במידה והוא לו נפתח מהקישור), שנותן אינדיקציות שחלק מהתקני השיניים ששווקו במשך עשרות שנים הכילו אורניום ותוריום!!! (שני יסודות רדיואקטיביים בעלי רעילות גבוהה). יתירה מכך היסודות האלה נכללו בהתקנים בכוונת תחילה (בין היתר בהתקני פורצלאן וסתימות קומפוסיט).

ובכן נשאלת השאלה – למה לעזאזל יצרניות ההתקנים יכלילו אורניום ותוריום בהתקני השיניים? הסיבות נראות קצת מוזרות, אבל עד כה לא נמצאו אחרות:

1) כדי לתת לשיניים מלאכותיות ברק דומה לשיניים טבעיות.

2) כדי שסתימות קומפוסיט יזוהו בצילומי רנטגן (כפי שמזהים סתימות אמלגם).

הדרך בה אולף הגיע למסקנות שלו מעניינת. הוא לא יכל לגשת לתוית של התקני השיניים ולראות את החומרים הנכללים בהתקן משום שתאמינו או לא… המרכיבים לא תמיד רשומים בתווית. היצרנים מחשיבים את הרכב החומרים כסוד תעשייתי, והם לא מחויבים לחשוף מה הם מכניסים לנו לפה. הוא נאלץ לחטט באינדיקציות עקיפות כמו פטנטים ומאמרים.

במהלך השנים הולדה קלארק, הגיע למסקנה שיש אורניום בפיות רבות, הוא מתפרק לפולוניום, והפולוניום מהווה מרכיב מרכזי בגידולים סרטניים. מהבדיקות שהיא ערכה עולה גם שכמחצית מסתימות האמלגם מזוהמות באורניום.