ארכיון הקטגוריה: שונות

האם ההפלרה עומדת לשוב?

578332_359455840836108_511771898_nההפלרה היא שיטה לפיה מוסיפים למים שפכים רעילים של תעשיית הפוספטים המכילים חומצה
פלואורוסיליצית (חומצה שמתפרקת במים ליונים של פלואוריד).
הרעיון הוא שהפלואוריד ייצר שכבת הגנה על השיניים וימנע עששת. אולם חוקרים גילו ששכבת הפלואוריד על השן היא ננומטרים ספורים… שכבה כה דקה מתפרקת במגע עם אוכל, שפשוף של הלשון, ואולי אפילו משקה.
מחקרים מראים שאין הבדל בעששת בין מדינות שמפלירות לכאלה שאינן מפלירות. לפיכך התועלת שבהפלרה מוטלת בספק.

הנזק שבהפלרה התגלה שוב ושוב במחקרים רבים. נוזל הפלרה מכיל רעלים כגון ארסן ועופרת וככל הנראה גם אורניום. אין פלא שד"ר דין בורק מצא שהפלואוריד מסרטן מובהק!

מחר וועדת הפנים והגנת הסביבה עומדת לדון בהחזרת ההפלרה. לא נותר אלא לקוות שהוועדה תיבחר במים נקיים ובריאים.

 

 

ויטמין סי ויתרונותיו המדהימים!

vitamincויטמין סי הכרחי לתפקוד הגוף. בשעת מחסור חמור בויטמין הרקמות החיבוריות מתפרקות1. אולם לעיתים קרובות יש מחסור שאינו חמור בויטמין סי בייחוד אצל בני אדם שאינם מסוגלים לייצרו בניגוד למרבית בעלי החיים.

ויטמין סי יכול לעזור להתגבר על מצבי חולי בעלי אופי קצר בדר"כ כמו דלקות זיהומים חידקיים וויראליים. כמו-כן הויטמין מצוין לסיוע במצבי חולי כרוניים כמו טרשת עורקים, בעיות עור, החלמת פצעים, דלקות פרקים, בעיות חניכיים, סרטן ועוד מצבים רבים.

הקצובה היומית המומלצת ע"י הרפואה המערבית היא קטנה ביותר. היא יכולה למנוע מחלה כמו צפדינה, אבל לא תסייע ברוב המצבים. כדי לקבל מלוא התועלת שבויטמין יש להעלות את המינון לגרמים ולעיתים לעשרות גרמים. בעולם הרפואה יש דוגמאות של עירוי עשרות גרמים לחולים שהבריאו בעקבות זאת.

ויטמין סי הוא זול וזמין, וגם המולקולה הסינטית בעלת ערך (חומצה אסקורבית טהורה). יש הטוענים שהערך של ויטמין סי סינטטי אינו נופל מויטמין סי שמתקבל מפירות וצמחים.

להרחבה:

רפואה כמוסה:הכוח האמיתי של ויטמין סי\דולב ראובן גלמור

כמה ויטמין סי לקחת? גדעון קינר מביא את שיטתו של רוברט קת'קרט למציאת המינון המתאים.

הערה: את המאמר הזה רשמתי בעקבות ניסיון אישי שלי עם הויטמין…. למה שרק אני אהנה…. נסו ותהנו.

  1. מצב זה מאובחן כמחלת הצפדינה. []

סלמון מהונדס גנטית אושר לשיווק ע"י ה-FDA

Ocean poutלאחר כמעט שני עשורים של נסיונות הצליחה חברת אקוואבאונטי לאשר סלמון מהונדס גנטית כמזון ע"י ה-FDA.

הסלמון המהונדס גדל במהירות כפולה מסוגי הסלמון שנבררו ע"י השבחה גנטית1 לצריכה אנושית. הוא מגיע לגודל שמתאים לשיווק תוך כשנה וחצי במקום שלוש שנים. הסלמון המהונדס גדל לכל אורך השנה במקום רק באביב ובקיץ. אגב, הסלמון הזה חלש יותר ושוחה לאט יותר מהסלמון האטלנטי, וצורך אנרגיה רבה יותר כדי לשחות. כנראה בגלל שסיבי השרירים שלו דקים יותר.

הפלא הביולוגי הזה הושג בעזרת הוספת 40000 גנים מזן אחר של סלמון ומסוג של יצור ימי בשם Ocean pout. יצור שדומה לנחש ים או תולעת (בתמונה למעלה). מניח שחלק גדול מהאנשים היו מוותרים על הנחש הזה. אבל לפי ה FDA הוא ינחת בקרוב בצלחתם של מיליוני אמריקאים.

  1. השבחה גנטית היא שיטה לפיתוח זנים בעזרת הרבייה של פרטים בעלי תכונות רצויות. בשונה מהנדסה גנטית בה מוכנסים גנים ספיציפיים לנקודות ספציפיות בקוד הגנטי של המין המהונדס []

משרד הבריאות מקטין מינון קנאביס לחולים קשים

לאחרונה מתרבים המקרים של חולים במחלות שונות שנעזרו בקנאביס רפואי שהביא להקלה משמעותית במחלתם, ונאלצים להתמודד עם הקטנה דרסטית של מינון הקנאביס.קנאביס

החולים מבקשים את עזרת הציבור בהפעלת לחץ על משרד הבריאות על מנת שיוכלו להמשיך ולקבל קנאביס רפואי שגרם לשיפור עצום במצבם.

מדובר על חולים שנאלצו לחשוף את מחלתם ברבים עקב מצוקתם הקשה אליה נקלעו לאחר צמצום המינון. הפניות הרבות שלהם למערכת הבריאות ולרופאים השונים לא נענו.

להן 2 מקרים (נדרש חשבון פייסבוק כדי לראות את הפרופיל של החולים):

שני אסטרחן כותב:

"שמי שני ואני בן 23. אני סובל מכמה פריצות דיסק וממחלת הפיברומיאלגיה מילדות. הן גורמות לי לכאבים כרוניים בלתי נסבלים, עייפות קשה, קשיי שינה, בעיות בריכוז ובזיכרון ומיגרנות. לאורך השנים ניסיתי עשרות רבות של טיפולים מהרפואה המשלימה והקונבנציונלית ללא הועיל. כבר חשבתי שהמילה איכות חיים היא מילה גסה בחיים שלי… ויתרתי על עצמי בתוך המסלול הזה. נואשתי.

ואז מצאתי את התרופה שלי – הקנאביס הרפואי ששינה את חיי ללא היכר. הוא השיב לי תקווה, מזור והעלה אותי בחזרה למסלול של תפקוד, ואיכות חיים.

בפברואר השנה קבלתי אישור לשימוש בקנאביס רפואי ומאז הכאבים פחתו משמעותית, חזרתי לישון לילות מלאים, התמלאתי אנרגיה, חזרה השמחה והתיאבון, המיגרנות הצטמצמו משמעותית ובנוסף לאחרונה הצלחתי לסיים שנה ראשונה באוניברסיטה הפתוחה בלימודי כלכלה ומנהל עסקים, בזכות הקנאביס.

בתחילת החודש (6/8) הגשתי, יחד עם הרופא המטפל שחשב כי זהו צעד נחוץ, בקשה להגדלה של המינון. השבוע (16/8) נדהמתי לגלות כי ללא כי ללא סיבה רפואית ברורה רישיוני בוטל!…."

בן לביא כותב:
"אני זקוק לעזרתכם, חברים יקרים…

החיים שלי בסכנה. מצבי הרפואי מתדרדר בקצב מסחרר, וכל יום שעובר – מקטין את הסיכויים שאצליח לחזור לבריאות תקינה ואיתנה.

חלק מכם יודעים מדוע "נעלמתי" בתקופה האחרונה, וחלק מכם קוראים את הסיפור בפעם הראשונה. אני כותב את הפוסט הזה ומתפלל שתסכימו להירתם למשימה – שום דבר לא הועיל עד-כה, וזו זעקה נואשת לעזרה. אודה לכם מקרב לב על כל רגע שתקדישו – בקריאת ההודעה, או בנסיון להציע תמיכה. אתם תקוותי האחרונה.

לפני חמש שנים, שקלתי פחות מ 39 קילוגרמים בגובה של 186 סנטימטרים – בעקבות התקף מסובך של מחלת-מעי דלקתית בשם קרוהן. רזיתי בעל-כרחי – לאחר שהטיפולים הקונבנציונליים כשלו בהקלה על התסמינים איתם התמודדתי, וגרמו לתופעות לוואי קשות. נהרסו לי המפרקים בכל הגוף, סבלתי מחסימות מעיים ממושכות – ולא הצלחתי להכניס דבר לפי במשך שבועות.

הרופאים היו אובדי עצות – וחששו מהאפשרות שאגיע לקריסת מערכות. ניסינו להקל על המצב באמצעות קנאביס רפואי, ובאופן מיידי – ניכר היה כי חל שיפור משמעותי בתפקוד מערכת העיכול. נכון להיום עברתי כמעט חמש שנות טיפול, במהלכן הרחבתי את ההיצע התזונתי שלי – ועליתי במשקל עד ל55 ק”ג. התחלתי לנהל אורח חיים, ובשנה שעברה התקבלתי לאוניברסיטת בן-גוריון – ועמדתי להשתתף בלימודים.

לפני הקנאביס, הדבר היחיד שיכולתי "לאכול" היה תוסף תזונה רפואי, ומספר לגימות ממרק עוף, למשל – היו עלולות להציב אותי בפני איום קיומי. התקשתי להתנייד בכוחות עצמי, ובמשך ימים שלמים – כמעט שלא יצאתי מהמיטה.

בשנה שעברה, לעומת זאת, עסקתי מדי-יום בפעילויות ספורט – לרבות תרגילי עליות מתח ושכיבות שמיכה. התפריט שלי הורכב ממאכלים כמו קוסקוס, לחמים מקמח מלא – וקציצות ירק שעשויות מתרד וכרישה. מזונות עתירי סיבים, שהיו מובילים אותי לאבדון לפני חמש שנים.

לצערי, בנקודה מסויימת נתקלנו בהתנגדות מצד היחידה לקנאביס רפואי – ומגמת העלייה במשקל התהפכה לחלוטין. כיום אני שוקל 50 קילוגרמים, בסופו של דבר לא התחלתי בלימודים, ורשלנות מקצועית – גרמה לכך ששוב נשקפת לי סכנה ממשית…"

עדויות נוספות בדף הפייסבוק הזה.

הפגנה למען מים נקיים!

היום (חמישי) בשעה 20:00 ברחבת הסינמטק ת"א, תערך הפגנה בעד מים נקיים. water

ההפגנה נערכת בעקבות ההכנות לחידוש ההפלרה.

נוזל ההפלרה הוא חומצה פלואורוסיליצית בריכוז של 20-30% ושפכים של תעשיית הפוספטים המכילים מזהמים מסוכנים (ארסן, עופרת, ומזהמים נוספים וכנראה כולל אורניום!).

לאחר ששרת הבריאות לשעבר יעל גרמן הצליחה להפסיק את ההפלרה, סגן השר יעקב ליצמן החליט לשפוך למי השתייה רעלים בטענה שזה ישפר את בריאות השן.
יצוין שהשיטה הזו מצויה במחלוקת עמוקה ורוב העולם הנאור אינו מפליר את מי השתייה.

לפי נתוני של משרד הבריאות העולמי אין יתרון במניעת עששת במדינות מפלירות.

מעבר לבעיות הבריאות ההפלרה מציבה שורה של שאלות אתיות קשות. למעשה זוהי תרופה בכפייה, ומשרד הבריאות נוטל לעצמו חירות לשפוך רעלים מסוכנים למים ללא הסכמת התושבים.

ישנם עוד סימני שאלה רבים מאוד בנוגע להפלרה: אם זה מסייע לציפוי השן מדוע לבלוע? ואיך קובעים מינון? ו98% מהמים בכלל לא משמשים לשתייה.

בקיצור השיטה הזו מזהמת מזיקה ומסוכנת לבריאות.

לוביסט טען שניתן לשתות ראונד אפ – מה קרה כשהציעו לו לשתות?

ד"ר פטריק מור לוביסט של חברת מונסנטו, בעברו מומחה לאקולוגיה ואף בכיר בארגון גרין פיס, התראיין לתוכנית תיעודית בערוץ קאנאל+ הצרפתית.

בראיון טען ד"ר מור שניתן לשתות בערך ליטר של ראונד אפ (חומר הדברה שחברת מונסנטו מייצרת) מבלי שזה יפגע.

המראיין הציע לו לשתות קצת ראונד אפ, ד"ר פטריק הגיב בזעם והפסיק את הראיון….

 

לא כל רופאי השיניים תומכים בהפלרת המים!

בימים אלה גורמים שונים מנסים לקדם את החזרת ההפלרה של מי השתייה.

בניגוד לרושם שמנסים לצייר לא כל רופאי השיניים תומכים בהפלרה.

להלן ד"ר גרשון הורוביץ מסביר מדוע הוא מתנגד להפלרה(באדיבות עמותת "איזון חוזר"):

תעלומת האיידס – פוסט שני

בפוסט הקודם על האיידס, סקרתי בקצרה קולות אחרים בעניין אופן הריפוי מאיידס והקשר בין איידס ל-HIV.

בפוסט הנוכחי אסקור בקצרה את העבודה של פרופ' פיטר דוסברג בעניין האיידס.

פרופ' דוסברג מומחה לביולוגיה מולקולרית וכן ביולוגיית התא באונ' ברקלי בקליפורניה. פרופ' דוסברג מוערך בתחום מחקרו וזוכה פרסים והכרה בינלאומית. תחום מחקרו באופן ספציפי רלבנטי לנגיף האיידס ואופן התפשטותו.

פרופ' דוסברג הוציא ספר ששמו – "ממציאים את וירוס האיידס", וכן הוציא מספר מאמרים לאורך השנים בהם הוא מעלה תהיות קשות על וירוס האיידס.

אסקור מקצת מהתהיות שפרופ' דוסברג העלה כבר ב-1991:

1) הסיכון לחלות באיידס עבור נשאי HIV, משתנה ממדינה למדינה בצורה דרסטית. לנשא HIV בארה"ב יש סיכוי של 10% לפתח תסמיני איידס, בעוד שלנשא באוגנדה יש סיכוי של 0.8% לחלות באיידס. במילים אחרות עדיף לנשא איידס שגר בארה"ב להגר לאוגנדה כדי לא לחלות….

2) הסיכון לחלות באיידס עבור נשאים משתנה בצורה דרסטית בהתאם למין הנשא. לגברים יש סיכון גדול פי 10 לחלות באיידס מאשר נשים. התנהגות חריגה לכל וירוס.

3) פרופ' דוסברג טוען שבאותה מידה שטוענים שנגיף ה HIV גורם לתסמינים מסוימים שנחשבים לאיידס, ניתן לטעון שסיכון מסוים גורם לתסמיני האיידס, לדוגמא שימוש בסמים מסוימים. כדי לקבוע שהתסמינים המיוחסים לאיידס נובעים מנגיף ה HIV צריך לבדוק את התרחשות התסמינים באוכלוסיה נשאית HIV שאינה בקבוצת סיכון לאיידס, לעומת קבוצה שאינה נשאית באוכלוסייה שאינה בקבוצת סיכון. בדיקה כזו לא נעשתה.
במילים אחרות, כל תסמיני האיידס יכולים להיות מיוחסים ישירות לאורח חיים וגורמי סיכון באותה מידה שמייחסים אותם לאיידס היום. אין שום אינדיקציה שהתסמינים נובעים באיידס.

4) תסמיני האיידס מופיעים באוכלוסיה שאינה נושאת את נגיף האיידס. חלק משמעותי מחולי האיידס כלל אינם נשאי HIV.

5) המחלות הנחשבות לתסמיני איידס בעלות הסתברות שווה להופעה אצל נשים וגברים, אולם כאשר התסמינים נספרים כתוצאה מ- HIV השכיחות אצל הגברים בארה"ב קופצת פי 10 מאשר אצל נשים…. אולם, באפריקה שכיחות תסמיני האיידס אצל נשאי דומה בשני המינים.

6) תקופת דגירה של 10 שנים של האיידס אינה אופיינית לוירוסים מסוג רטרו (המחדירים את המטען הגנטי שלהם לדי.נ.א. של התא).

7) תסמיני האיידס שמפתחים הנשאים משתנה מקבוצת סיכון לקבוצת סיכון. למשל, נשאי HIV אמריקאים יפתחו בהסתברות גבוהה דלקת ריאות, ואילו נשאי HIV אפריקאים יפתחו שלשולים. דוגמא נוספת, נשאי איידס הומוסקסואליים יפתחו סרקומת קפוצ'י בהסתברות גבוהה פי-20 מאשר נשאי איידס מכורים לסמים וחולי המופיליה.

8) איידס אינו מתפשט באופן אקספוננציאלי כמו מחלות מדבקות.

 

מהמאמר של דוסברג מצטייר שמחלת האיידס היא אינה מחלה אלא המצאה. אוסף של תסמינים שנקראים איידס. התסמינים האלה מתרחשים כתוצאה מסיכון מסוים. כל תסמין מתרחש בהתאם לסיכון הספציפי שאופייני לו. הקשר בין HIV לתסמינים מומצא ואין לו אחיזה במציאות.

תביעה ייצוגית נגד מקורות על הטעיית הציבור באשר להפלרה

fluoride

מתקן לבקרת ריכוז פלואוריד

בחודש אפריל 2013, מר יעקב גורמן הגיש תובענה יצוגית נגד חברת "מקורות" ועיקרה – חברת "מקורות" מטעה את ציבור לקוחותיה באשר לאיכות המים המסופקים להם בשל ההפלרה ואופן ביצועה. סכום התביעה המוערך עבור כלל האזרחים הוא 4 מיליארד שקל, 500 ש"ח עבור כל אזרח. להלן קישור לתביעה.
בכתב התביעה נטען שהחברה מציגה ללקוחותיה שהיא עושה את מירב המאמצים כדי לספק מים באיכות גבוהה, בעוד שלמעשה היא מוסיפה רעלים מסוכנים יחד עם נוזל ההפלרה שהוא חומצה פלואורוסיליצית.

להלן תמצית הטענות כנגד "מקורות" בכתב התביעה:
* "מקורות" טוענת שהיא מוסיפה פלואוריד בעוד שהיא מוסיפה נוזל המכיל חומצה מסוכנת (חומצה פלאורוסיליצית – נוזל ההפלרה) אליו מתלווים חומרים מסוכנים לבריאות כגון ארסן ועופרת. למרות זאת, מקורות טוענת שאיכות המים היא שיקול מרכזי בפעילותה.
* "מקורות" טוענת שהיא מבקרת את איכות המים, בעוד שזוהי הטעיה משום ש"מקורות" בודקת את איכות המים ביציאה מהצינורות שבבעלותה. איכות המים בברז בבית (האיכות שרלבנטית לצרכן), כלל אינה נבדקת. בנוסף התביעה מביאה עדות של מהנדס הפלרה ותיק (אינג' אהוד לשם), שנוזל ההפלרה הוא חומצה מאכלת המגבירה את שחיקת הצנרת, והפרשת חומרים רעילים למים, בצנרת העירונית והביתית אותה "מקורות" כלל אינה בודקת.
* "מקורות" טוענת שמי השתייה מופלרים לרמה שלכאורה מיטבית, בעוד שגם רוב המים לחקלאות מופלרים כך שכמויות הפלואוריד שסופגים הצרכנים מהמים ומוצרי החקלאות גדולה מהכמות המיטבית.
* "מקורות" בודקת את ריכוז החומצה הפלואורסיליצית אותה היא מוסיפה, אולם אינה בודקת את הריכוז של מזהמים מסוכנים בנוזל ההפלרה, לכל אורך צנרת ההולכה. כך שלמקורות אין כלל אפשרות לבקר את ריכוז המזהמים שהיא מכניסה למים, והיא נסמכת על רצונו הטוב של יצרן ומשווק החומצה.
* החומצה הפלואורוסילצית היא פסולת תעשייתית ויש לטפל בה בהתאם לפי החוק (הטמנה וכו').

התביעה הוגשה לבית המשפט המחוזי בלוד. בתגובה השיבה "מקורות" שיש לדחות את התביעה על הסף, ולהלן תמצית תשובתה:
* התביעה חסרת בסיס, והתובע מבקש "לגזור קופון" אישי, הטענות – מקורן בבורות, והתובע לא הביא ראיות שנפגע מהליך ההפלרה. מעבר לזה המים שמגיעים לביתו התובע אינם מופלרים.
* התביעה חסרה בסיס עובדתי, והוספת החומצה הפלואורוסיליצית היא דרך נכונה, מקובלת ואף מצוינת בתקנים, להעלאת ריכוז הפלואוריד במים. עצם היות החומצה חומר מסוכן אינו פוסל את השימוש בחומצה לצורך הפלרה.
* "מקורות" פועלת על פי תקנות בריאות העם ועובדה זו שומטת את בסיס התביעה.
* תהליך ההפלרה והבקרה על איכות המים נעשה על פי התקנות ודרישות משרד הבריאות. ההפלרה היא חובתה החוקית של "מקורות".
* נוזל ההפלרה נרכש מיצרנים מאושרים ע"י משרד הבריאות ומכון התקנים והם עומדים בכל דרישות התקן. השימוש בחומצה הפלואורוסיליצית אינו מוסיף חומרים מסוכנים למים. התובע לא הביא ראיות שנוזל ההפלרה מכיל רעלים מסוכנים.
* נוזל ההפלרה אינו גורם להפרשת חומרים מסוכנים מצנרת ההולכה של המים והתובע לא הביא ראיות לכך.
* אין ולא כלום בטענה כלפי "מקורות" שהפירות והירקות מופלרים וכתוצאה מנת הפלואוריד אינה מיטבית, משום שהליך ההפלרה נעשה על פי התקנות וההנחיות של משרדי הממשלה וריכוז הפלואור הובא בחשבון בעת קביעת התקן. "מקורות" מחויבת להפליר את המים, והטענה על הפלרת הקרקע צריכה להיות מופנית לממשלה.
* אין ולא כלום בטענה ש"מקורות" אינה בודקת את ריכוז המזהמים בנוזל ההפלרה, מאחר ו"מקורות" בודקת את המים ע"י עובדים מיומנים ובהתאם לנהלים סדורים.
* התביעה היא בגדר ניסיון עצירה של תהליך ההפלרה בעקיפין.

הנתבעת הביאה את ד"ר שלמה אלמוג והד"ר ברכה לימוני-רליס כעדים מומחים.

בתגובה הגיש התובע את הטענות הבאות:

* האמירות כלפי מגיש התביעה משוללות יסוד. לדוגמא לאמירה שהתובע לא ניזוק כי אינו גר באיזור מופלר, אין בסיס משום שהוא עבר לגור באיזור זה לפני זמן קצר. מעבר לכך התובע מקבל מים מופלרים בהיותו מחוץ לבית ודרך מוצרי החקלאות ומשקאות.
* לגבי איכול הצנרת כתוצאה מההפלרה – התובע הביא עד מומחה בעל ניסיון רב בהנדסת ההפלרה בארץ והוא קבע שנוזל ההפלרה מאכל את הצנרת. בנוסף התובע הביא בדיקות המראות שההפלרה גורמת לאיכול הצנרת. הנתבעת לא הפריכה את הנתונים האלה.
* לגבי הטענה שריכוז הפלואור בתוצרי החקלאות הובא בחשבון בתקן, התובע טוען שהתקן כלל לא הביא בחשבון טיהור מי ביוב וכתוצאה השקיית תוצרי החקלאות במים מופלרים כפי שנעשה בארץ. אי לכך הטענה שריכוז הפלואוריד מיטבי – מטעה.
* לגבי הטענה שנוזל ההפלרה על שלל מרכיביו עומדים בתקן, התובע טוען שישנם חומרים נלווים לחומצה הפלואורוסיליצית שהתקן שלהם הוא אפס – לדוגמא ארסן. אם "מקורות" מוסיפה ארסן למים היא צריכה לציין זאת בגילוי נאות לצרכנים.
* לגבי הטענה שמקורות מפקחת על נוזל ההפלרה בהתאם לנדרש, טוען התובע שבתשובתה חיזקה "מקורות " את הטענה שהנוזל אינו מפוקח על ידה משום שהיא הביאה את תעודות היצרן בלבד כביסוס.
* לגבי הצורך לנהוג בנוזל ההפלרה כחומר מסוכן – טוען התובע שאכן הוא חומר מסוכן ואין לו פטור מהחוק.
* לגבי הטענה שהחומצה הפלואורוסיליצית היא חומר מקובל להפלרת מים טוען התובע שההפלרה הופסקה במרבית חלקי העולם, על כן הטענה על מקובלות אינה נכונה.

התובע הביא את אינג' אהוד לשם, פרופ' פול קונט, פרופ' דקלאן ווג, ופרופ' האנס מולברג כעדים מומחים.

לסיכום הביניים, נראה כי מתנהל משפט מורכב בין "מקורות" לתובע ועורכי הדין (הטובים) משני הצדדים. עם זאת לטענה העיקרית כנגד "מקורות" – על הטעייה באשר לאיכות המים ובקרת האיכות על המים, אין ל"מקורות" מענה. "מקורות" מודה שהיא מוסיפה חומרים רעילים שלחלק מהם אין סף בטיחות (לפי ה-EPA) ופשוט אסור שיהיו שם. כמו-כן נראה ש"מקורות" לא הפריכה את העדות שנוזל ההפלרה שוחק את הצנרת מעבר לשחיקה הנגרמת במים ללא נוזל ההפלרה – תוצרי השחיקה הם חומרים רעילים, דהיינו "מקורות" גורמת לתוספת של רעלים בבית הלקוח, ובכך מציגה מצג שווא שכביכול איכות המים עומדת בראש מעייניה, בעוד שהיא מוסיפה רעלים למים כתוצר לוואי של הליך ההפלרה. אומנם הליך ההפלרה נכפה על "מקורות" בחוק, אבל מן ההוגנות ש"מקורות" תפרסם לקהל לקוחותיה גילוי נאות על הוספת רעלים למים בפרוט. מרגע שלא פרסמה "מקורות" גילוי נאות, הרי שהיא נושאת באחריות למצג שווא.

חג החירות

חג החירות מתקרב. כולנו רוצים להיות בני-חורין, אבל לעיתים יש לנו הרושם שהמערכת שאנו נמצאים בה מאוד מגבילה. אילו רק היינו עושים כמה שינויים, משפרים את שירותי הבריאות, משפרים את התחבורה, את הממשל וכיו"ב, הייתה לנו חירות הרבה יותר גדולה.

הרושם הזה נכון ברמה מסוימת. אבל רק ברמה מסוימת. ברמה אחרת, אנחנו כבר ממילא חופשיים, לא חשוב באיזה מסגרת אנחנו חיים, הרוח האנושית חופשיה. אולם כדי לחוות את החופש הזה צריך לקחת אחריות. הדבר מתחדד בנושאי בריאות ורפואה.

כשאנחנו מתמודדים עם בעיה בריאותית, קשה לנו לחקור מאות ואלפי מחקרים כפי שנעשה באקדמיה. הרי הפרופסורים בודקים כל מולקולה בחלבון וההשפעות ההדדיות שלה. לכן יש נטייה ללכת למומחים שיגידו לנו מה לעשות. הנטייה הזו היא בעצם העברת האחריות על בריאותנו לאחרים. לעיתים רחוקות זה מעשה נכון להעביר את האחריות על גופנו למישהו אחר, בדר"כ אנחנו יכולים לקבל חוות דעות מרופאים שונים, לסקור שיטות שונות, ולהחליט החלטה מבוססת על ידע ואינטואיציה.

חג שמח לכולם!