בהיותי ילד קטן ספרו לי שהלב הוא מרכז הרגש, ואילו המוח הוא מרכז השכל. לאחר שגדלתי מעט ספרו לי שהלב הוא בעצם משאבה של דם. המוח הוא מרכז השכל, והרגש הוא מסלולי נוירונים וכימיקלים מסוגים שונים שמשפיעים על המוח. זאת גם הדעה הרווחת היום במערכת הרפואה.

מבחינה טכנית הרפואה המערבית התקדמה רבות. היא מסוגלת לחבר עצבים, עורקים, וורידים,גידים, ושרירים. יכולת זאת אפשרה לה לקחת איבר מאדם אחד ולהעבירו חי לאדם אחר, ולהפעילו. אומנם ישנה עדיין בעיה מסוימת עם מערכת החיסון שמזהה את האיבר החדש כפולש שיש לתוקפו. אולם בעזרת תרופות לדיכוי מערכת החיסון ניתן להמשיך ולחיות.

השתלת האברים, יצרה הזדמנות לבחון את "האמיתות" של מערכת הרפואה. בעיקר השתלת לב, שכן לב לפי תפיסת הרפואה המערבית היא משאבה גרידא. אבל המציאות אינה מתיישבת עם התפיסה (האנכרוניסטית?) הזו.

מושתלי לב רבים חוו שינויים באישיות, העדפות שונות של מזון, מוזיקה, תחביבים, כשרונות חדשים, לאחר השתלת לב. ד"ר פול פירסול נוירופסיכולוג חקר מקרים רבים, והגיע למסקנה שאמורה להדהים כל אחד שאוחז בדעה שהלב הוא משאבה משוכללת (אני לפחות נדהמתי כששמעתי על כך לראשונה). השינויים באישיות שחוו מושתלי הלב תאמו את האישיות של התורם המנוח. כלומר הלב הוא אכן מרכז רגש בגוף. מה שלימדו אותי בהיותי פעוט נכון!!!

לא זו לא הוכחה מדעית שמרכז הרגש שלנו נמצא בלב, אבל מצד שני העדויות האלה עומדות בסתירה להנחות הבסיסיות את הרפואה המודרנית.