ארכיון הקטגוריה: שונות

תעלומת האיידס – פוסט שני

בפוסט הקודם על האיידס, סקרתי בקצרה קולות אחרים בעניין אופן הריפוי מאיידס והקשר בין איידס ל-HIV.

בפוסט הנוכחי אסקור בקצרה את העבודה של פרופ' פיטר דוסברג בעניין האיידס.

פרופ' דוסברג מומחה לביולוגיה מולקולרית וכן ביולוגיית התא באונ' ברקלי בקליפורניה. פרופ' דוסברג מוערך בתחום מחקרו וזוכה פרסים והכרה בינלאומית. תחום מחקרו באופן ספציפי רלבנטי לנגיף האיידס ואופן התפשטותו.

פרופ' דוסברג הוציא ספר ששמו – "ממציאים את וירוס האיידס", וכן הוציא מספר מאמרים לאורך השנים בהם הוא מעלה תהיות קשות על וירוס האיידס.

אסקור מקצת מהתהיות שפרופ' דוסברג העלה כבר ב-1991:

1) הסיכון לחלות באיידס עבור נשאי HIV, משתנה ממדינה למדינה בצורה דרסטית. לנשא HIV בארה"ב יש סיכוי של 10% לפתח תסמיני איידס, בעוד שלנשא באוגנדה יש סיכוי של 0.8% לחלות באיידס. במילים אחרות עדיף לנשא איידס שגר בארה"ב להגר לאוגנדה כדי לא לחלות….

2) הסיכון לחלות באיידס עבור נשאים משתנה בצורה דרסטית בהתאם למין הנשא. לגברים יש סיכון גדול פי 10 לחלות באיידס מאשר נשים. התנהגות חריגה לכל וירוס.

3) פרופ' דוסברג טוען שבאותה מידה שטוענים שנגיף ה HIV גורם לתסמינים מסוימים שנחשבים לאיידס, ניתן לטעון שסיכון מסוים גורם לתסמיני האיידס, לדוגמא שימוש בסמים מסוימים. כדי לקבוע שהתסמינים המיוחסים לאיידס נובעים מנגיף ה HIV צריך לבדוק את התרחשות התסמינים באוכלוסיה נשאית HIV שאינה בקבוצת סיכון לאיידס, לעומת קבוצה שאינה נשאית באוכלוסייה שאינה בקבוצת סיכון. בדיקה כזו לא נעשתה.
במילים אחרות, כל תסמיני האיידס יכולים להיות מיוחסים ישירות לאורח חיים וגורמי סיכון באותה מידה שמייחסים אותם לאיידס היום. אין שום אינדיקציה שהתסמינים נובעים באיידס.

4) תסמיני האיידס מופיעים באוכלוסיה שאינה נושאת את נגיף האיידס. חלק משמעותי מחולי האיידס כלל אינם נשאי HIV.

5) המחלות הנחשבות לתסמיני איידס בעלות הסתברות שווה להופעה אצל נשים וגברים, אולם כאשר התסמינים נספרים כתוצאה מ- HIV השכיחות אצל הגברים בארה"ב קופצת פי 10 מאשר אצל נשים…. אולם, באפריקה שכיחות תסמיני האיידס אצל נשאי דומה בשני המינים.

6) תקופת דגירה של 10 שנים של האיידס אינה אופיינית לוירוסים מסוג רטרו (המחדירים את המטען הגנטי שלהם לדי.נ.א. של התא).

7) תסמיני האיידס שמפתחים הנשאים משתנה מקבוצת סיכון לקבוצת סיכון. למשל, נשאי HIV אמריקאים יפתחו בהסתברות גבוהה דלקת ריאות, ואילו נשאי HIV אפריקאים יפתחו שלשולים. דוגמא נוספת, נשאי איידס הומוסקסואליים יפתחו סרקומת קפוצ'י בהסתברות גבוהה פי-20 מאשר נשאי איידס מכורים לסמים וחולי המופיליה.

8) איידס אינו מתפשט באופן אקספוננציאלי כמו מחלות מדבקות.

 

מהמאמר של דוסברג מצטייר שמחלת האיידס היא אינה מחלה אלא המצאה. אוסף של תסמינים שנקראים איידס. התסמינים האלה מתרחשים כתוצאה מסיכון מסוים. כל תסמין מתרחש בהתאם לסיכון הספציפי שאופייני לו. הקשר בין HIV לתסמינים מומצא ואין לו אחיזה במציאות.

תביעה ייצוגית נגד מקורות על הטעיית הציבור באשר להפלרה

fluoride

מתקן לבקרת ריכוז פלואוריד

בחודש אפריל 2013, מר יעקב גורמן הגיש תובענה יצוגית נגד חברת "מקורות" ועיקרה – חברת "מקורות" מטעה את ציבור לקוחותיה באשר לאיכות המים המסופקים להם בשל ההפלרה ואופן ביצועה. סכום התביעה המוערך עבור כלל האזרחים הוא 4 מיליארד שקל, 500 ש"ח עבור כל אזרח. להלן קישור לתביעה.
בכתב התביעה נטען שהחברה מציגה ללקוחותיה שהיא עושה את מירב המאמצים כדי לספק מים באיכות גבוהה, בעוד שלמעשה היא מוסיפה רעלים מסוכנים יחד עם נוזל ההפלרה שהוא חומצה פלואורוסיליצית.

להלן תמצית הטענות כנגד "מקורות" בכתב התביעה:
* "מקורות" טוענת שהיא מוסיפה פלואוריד בעוד שהיא מוסיפה נוזל המכיל חומצה מסוכנת (חומצה פלאורוסיליצית – נוזל ההפלרה) אליו מתלווים חומרים מסוכנים לבריאות כגון ארסן ועופרת. למרות זאת, מקורות טוענת שאיכות המים היא שיקול מרכזי בפעילותה.
* "מקורות" טוענת שהיא מבקרת את איכות המים, בעוד שזוהי הטעיה משום ש"מקורות" בודקת את איכות המים ביציאה מהצינורות שבבעלותה. איכות המים בברז בבית (האיכות שרלבנטית לצרכן), כלל אינה נבדקת. בנוסף התביעה מביאה עדות של מהנדס הפלרה ותיק (אינג' אהוד לשם), שנוזל ההפלרה הוא חומצה מאכלת המגבירה את שחיקת הצנרת, והפרשת חומרים רעילים למים, בצנרת העירונית והביתית אותה "מקורות" כלל אינה בודקת.
* "מקורות" טוענת שמי השתייה מופלרים לרמה שלכאורה מיטבית, בעוד שגם רוב המים לחקלאות מופלרים כך שכמויות הפלואוריד שסופגים הצרכנים מהמים ומוצרי החקלאות גדולה מהכמות המיטבית.
* "מקורות" בודקת את ריכוז החומצה הפלואורסיליצית אותה היא מוסיפה, אולם אינה בודקת את הריכוז של מזהמים מסוכנים בנוזל ההפלרה, לכל אורך צנרת ההולכה. כך שלמקורות אין כלל אפשרות לבקר את ריכוז המזהמים שהיא מכניסה למים, והיא נסמכת על רצונו הטוב של יצרן ומשווק החומצה.
* החומצה הפלואורוסילצית היא פסולת תעשייתית ויש לטפל בה בהתאם לפי החוק (הטמנה וכו').

התביעה הוגשה לבית המשפט המחוזי בלוד. בתגובה השיבה "מקורות" שיש לדחות את התביעה על הסף, ולהלן תמצית תשובתה:
* התביעה חסרת בסיס, והתובע מבקש "לגזור קופון" אישי, הטענות – מקורן בבורות, והתובע לא הביא ראיות שנפגע מהליך ההפלרה. מעבר לזה המים שמגיעים לביתו התובע אינם מופלרים.
* התביעה חסרה בסיס עובדתי, והוספת החומצה הפלואורוסיליצית היא דרך נכונה, מקובלת ואף מצוינת בתקנים, להעלאת ריכוז הפלואוריד במים. עצם היות החומצה חומר מסוכן אינו פוסל את השימוש בחומצה לצורך הפלרה.
* "מקורות" פועלת על פי תקנות בריאות העם ועובדה זו שומטת את בסיס התביעה.
* תהליך ההפלרה והבקרה על איכות המים נעשה על פי התקנות ודרישות משרד הבריאות. ההפלרה היא חובתה החוקית של "מקורות".
* נוזל ההפלרה נרכש מיצרנים מאושרים ע"י משרד הבריאות ומכון התקנים והם עומדים בכל דרישות התקן. השימוש בחומצה הפלואורוסיליצית אינו מוסיף חומרים מסוכנים למים. התובע לא הביא ראיות שנוזל ההפלרה מכיל רעלים מסוכנים.
* נוזל ההפלרה אינו גורם להפרשת חומרים מסוכנים מצנרת ההולכה של המים והתובע לא הביא ראיות לכך.
* אין ולא כלום בטענה כלפי "מקורות" שהפירות והירקות מופלרים וכתוצאה מנת הפלואוריד אינה מיטבית, משום שהליך ההפלרה נעשה על פי התקנות וההנחיות של משרדי הממשלה וריכוז הפלואור הובא בחשבון בעת קביעת התקן. "מקורות" מחויבת להפליר את המים, והטענה על הפלרת הקרקע צריכה להיות מופנית לממשלה.
* אין ולא כלום בטענה ש"מקורות" אינה בודקת את ריכוז המזהמים בנוזל ההפלרה, מאחר ו"מקורות" בודקת את המים ע"י עובדים מיומנים ובהתאם לנהלים סדורים.
* התביעה היא בגדר ניסיון עצירה של תהליך ההפלרה בעקיפין.

הנתבעת הביאה את ד"ר שלמה אלמוג והד"ר ברכה לימוני-רליס כעדים מומחים.

בתגובה הגיש התובע את הטענות הבאות:

* האמירות כלפי מגיש התביעה משוללות יסוד. לדוגמא לאמירה שהתובע לא ניזוק כי אינו גר באיזור מופלר, אין בסיס משום שהוא עבר לגור באיזור זה לפני זמן קצר. מעבר לכך התובע מקבל מים מופלרים בהיותו מחוץ לבית ודרך מוצרי החקלאות ומשקאות.
* לגבי איכול הצנרת כתוצאה מההפלרה – התובע הביא עד מומחה בעל ניסיון רב בהנדסת ההפלרה בארץ והוא קבע שנוזל ההפלרה מאכל את הצנרת. בנוסף התובע הביא בדיקות המראות שההפלרה גורמת לאיכול הצנרת. הנתבעת לא הפריכה את הנתונים האלה.
* לגבי הטענה שריכוז הפלואור בתוצרי החקלאות הובא בחשבון בתקן, התובע טוען שהתקן כלל לא הביא בחשבון טיהור מי ביוב וכתוצאה השקיית תוצרי החקלאות במים מופלרים כפי שנעשה בארץ. אי לכך הטענה שריכוז הפלואוריד מיטבי – מטעה.
* לגבי הטענה שנוזל ההפלרה על שלל מרכיביו עומדים בתקן, התובע טוען שישנם חומרים נלווים לחומצה הפלואורוסיליצית שהתקן שלהם הוא אפס – לדוגמא ארסן. אם "מקורות" מוסיפה ארסן למים היא צריכה לציין זאת בגילוי נאות לצרכנים.
* לגבי הטענה שמקורות מפקחת על נוזל ההפלרה בהתאם לנדרש, טוען התובע שבתשובתה חיזקה "מקורות " את הטענה שהנוזל אינו מפוקח על ידה משום שהיא הביאה את תעודות היצרן בלבד כביסוס.
* לגבי הצורך לנהוג בנוזל ההפלרה כחומר מסוכן – טוען התובע שאכן הוא חומר מסוכן ואין לו פטור מהחוק.
* לגבי הטענה שהחומצה הפלואורוסיליצית היא חומר מקובל להפלרת מים טוען התובע שההפלרה הופסקה במרבית חלקי העולם, על כן הטענה על מקובלות אינה נכונה.

התובע הביא את אינג' אהוד לשם, פרופ' פול קונט, פרופ' דקלאן ווג, ופרופ' האנס מולברג כעדים מומחים.

לסיכום הביניים, נראה כי מתנהל משפט מורכב בין "מקורות" לתובע ועורכי הדין (הטובים) משני הצדדים. עם זאת לטענה העיקרית כנגד "מקורות" – על הטעייה באשר לאיכות המים ובקרת האיכות על המים, אין ל"מקורות" מענה. "מקורות" מודה שהיא מוסיפה חומרים רעילים שלחלק מהם אין סף בטיחות (לפי ה-EPA) ופשוט אסור שיהיו שם. כמו-כן נראה ש"מקורות" לא הפריכה את העדות שנוזל ההפלרה שוחק את הצנרת מעבר לשחיקה הנגרמת במים ללא נוזל ההפלרה – תוצרי השחיקה הם חומרים רעילים, דהיינו "מקורות" גורמת לתוספת של רעלים בבית הלקוח, ובכך מציגה מצג שווא שכביכול איכות המים עומדת בראש מעייניה, בעוד שהיא מוסיפה רעלים למים כתוצר לוואי של הליך ההפלרה. אומנם הליך ההפלרה נכפה על "מקורות" בחוק, אבל מן ההוגנות ש"מקורות" תפרסם לקהל לקוחותיה גילוי נאות על הוספת רעלים למים בפרוט. מרגע שלא פרסמה "מקורות" גילוי נאות, הרי שהיא נושאת באחריות למצג שווא.

חג החירות

חג החירות מתקרב. כולנו רוצים להיות בני-חורין, אבל לעיתים יש לנו הרושם שהמערכת שאנו נמצאים בה מאוד מגבילה. אילו רק היינו עושים כמה שינויים, משפרים את שירותי הבריאות, משפרים את התחבורה, את הממשל וכיו"ב, הייתה לנו חירות הרבה יותר גדולה.

הרושם הזה נכון ברמה מסוימת. אבל רק ברמה מסוימת. ברמה אחרת, אנחנו כבר ממילא חופשיים, לא חשוב באיזה מסגרת אנחנו חיים, הרוח האנושית חופשיה. אולם כדי לחוות את החופש הזה צריך לקחת אחריות. הדבר מתחדד בנושאי בריאות ורפואה.

כשאנחנו מתמודדים עם בעיה בריאותית, קשה לנו לחקור מאות ואלפי מחקרים כפי שנעשה באקדמיה. הרי הפרופסורים בודקים כל מולקולה בחלבון וההשפעות ההדדיות שלה. לכן יש נטייה ללכת למומחים שיגידו לנו מה לעשות. הנטייה הזו היא בעצם העברת האחריות על בריאותנו לאחרים. לעיתים רחוקות זה מעשה נכון להעביר את האחריות על גופנו למישהו אחר, בדר"כ אנחנו יכולים לקבל חוות דעות מרופאים שונים, לסקור שיטות שונות, ולהחליט החלטה מבוססת על ידע ואינטואיציה.

חג שמח לכולם!

הפרדיגמה השגויה בהדברת חרקים – פוסט שני

File:Maler der Grabkammer des Sennudem 001.jpg

ציור קיר בקבר של סנדג'ם – אמן שחי בתקופת מיצריים העתיקה, באדיבות וויקימדיה.

הדברת חרקים בחקלאות זה ביזנס רציני. למעשה ההדברה היום היא חלק אינטגרלי מהחקלאות הרגילה.

מדוע נדרשת הדברת חרקים? בדר"כ בשל החלשות הצמח וחוסר עמידותו לפגעי החרקים. להחלשות כזו יש  כמה סיבות:

1) תוצרת חקלאית שגדלה באיזור גאוגרפי שאינו מתאים לה מבחינת האדמה ו\או מזג האויר.

2) תוצרת חקלאית שגדלה בעונה שאינה מתאימה לה.

3) הכלאות שנועדו ליצור עמידות כנגד חרקים\מזג אויר, הגדלת היבול, הגדלת הפירות, יצירת מראה אטרקטיבי יותר לצרכן, שינוי תכונות הפרי\ירק לצרכים מסוימים (כגון הארכת מולקולות הגלוטן בחיטה לצורך יצירת בצק גמיש יותר), עמידות לחומרי הדברה.

4) גידולים מתועשים אחידים של שדה שלם בסוג צמח יחיד. כשחרק אחד מתגבר על הגנות הצמח, הלך כל השדה משום שהחרק יתרבה ויחסל אותו. מכאן ועד הדברה כימית הדרך קצרה. כששדה יגודל באופן מגוון בכמה סוגי צמחים, לחרק יחיד בלתי אפשרי לאכול את כל הסוגים וההתפשטות שלו תיבלם.

5) דישון והדברות כימיות מחסלות את האוכלוסיה הטבעית של החרקים. כשחרק מזיק מגיע לשדה אין לו אויבים טבעיים, והוא יכול להתפשט כאוות נפשו. מכאן נובע צורך בהדברה כימית.

חלק גדול מהשינויים שמחלישים את היבול נובעים מביקוש צרכני לתוצרת שאינה גודלת בתנאים הרגילים באותו איזור ביקוש. למשל מלונים בחורף או תפוזים בקיץ.

כשאנחנו קונים פרי לא מקומי או שלא בעונתו, לכאורה זה רק עניין של מחיר יותר גבוה. אבל האמת היא שהמחיר האמיתי לא מורגש ישירות – שאריות של חומרי הדברה וזיהום של כדור הארץ.

בעיה נוספת היא התיעוש של החקלאות, קשה לתעש חקלאות בעלת גידולים לא אחידים. אם המטע שלנו מורכב מכמה סוגים של עצי פרי וערוגות ירק, הדרך היחידה לקטוף את התוצרת היא בידיים. אין בזה דבר רע לקטוף בידיים פירות וירקות. הבעיה היא שהשכן עושה את הקטיף של השדה האחיד שלו בחצי מחיר עם קומביין. שוב אנחנו חוזרים לצרכנים שמעדיפים תוצרת לא אורגנית על אורגנית בגלל מחיר נמוך יותר. עדיף לשלם עוד כמה שקלים ולקבל תוצרת אורגנית, לעודד חקלאות שמשתלבת עם הטבע ולא הורסת את הטבע. לפעמים פרי  אחד טרי ואורגני שווה כמה פירות לא אורגניים שכל אחד מהם מכיל קצת רעל משאריות של חומרי הדברה.

בעיה נוספת של החקלאות הרגילה היא סוגי חומרי ההדברה שבשימוש. כמו חומרי ההדברה הביתיים שתוארו בפוסט הקודם (להלן קישור), גם החקלאות הרגילה משתמשת בעיקר חומרי הדברה שפועלים על מערכת העצבים של החרקים. מערכת העצבים כפי שתואר בפוסט הקודם דומה ביונקים ובחרקים. כל חומר הדברה שמנטרל את מערכת העצבים של החרקים, פוגע גם במערכת העצבים האנושית.  המצב חמור במיוחד בישראל בה נהוגים חוקי הדברה מתירניים שמאפשרים שימוש בחומרי הדברה שאסורים במדינות מערביות. ראה כתבה מעיתון "הארץ".

אז כיצד כצרכנים אנחנו יכולים להשפיע על העדפות החקלאים? יש לנו מנגנון הצבעה שמשפיע ישירות על הסביבה שלנו, ואלה הקניות שאנחנו עושים. ההצבעה הזו הרבה יותר אפקטיבית מההצבעה לכנסת.ישנן כמה דרכים פשוטות שיטיבו איתנו ועם הסביבה וכדור הארץ:

1) נסו לקנות את תוצרת אורגנית ישירות מהחקלאי. ישנן מספר חוות ברחבי הארץ שמספקות תוצרת אורגנית ישירות לצרכן. ככל שתקנו יותר מהן כך הן יתרבו והחקלאות המסורתית של שדות ענקיים מעובדים באחידות תלך ותיעלם בטבעיות.

2) קנו פירות מקומיים בעונתם, זה גם יותר זול וגם יותר בריא.

3) קנו תוצרת הארץ, היבוא בזבזני מבחינה אנרגטית, ויוצר עיוות.  החקלאים המקומיים נאלצים לעקור מטעים ושיחים בשל חוסר ביקוש.

4) לא לקנות מוצרים מהונדסים גנטית. מוצרים אלה הפכו ממש למגיפה. וזו משימה קשה בייחוד משום שאין תקנה שמחייבת רישום של מוצרים מהונדסים גנטית. אופן הגידול של יבולים מהונדסים לא רק מזיק לצרכן, אלא גם לסביבה. קנו את הפירות הישנית והטובים עם הגרעינים, ועם הטעם והצורה הישנים. החדשנות שמביאה לנו פירות שונים ומשונים, אולי תיהיה טובה לעידן אחר. כיום הזרעים הפכו לסחורה שכובלת את החקלאים לתאגידים שמוכרים אותם. אם היה ביקוש לאבטיח עם גרעינים לדוגמא, מחיר הגידול של האבטיחים היה יורד, וחשוב מכך היינו מקבלים זן שלא עבר הכלאות פרועות ואולי גם הנדסה גנטית. מיותר לציין שהאפקטים הבריאותיים של ההכלאות וההנדסה כלל אינן נבדקים.

ההשפעה של הצרכנים על אופי הגידולים החקלאיים, באופן פוטנציאלי גדולה יותר מכל השפעה אחרת.

ריפוי אלצהיימר, שמן קוקוס והשפעתו המיטיבה על המוח – פוסט שלישי

אלצהיימר היא המחלה שנחשבת ברפואה לחשוכת מרפא, כלומר במהלכה הסימפטומים רק הולכים ומחמירים. לכאורה גזירה משמיים. גזר דין למוות איטי תוך איבוד היכולות ואיבוד צלם אנוש.

אבל לא כל החולים באלצהיימר מקבלים את גזר הדין. חלק מהחולים מאמינים שיש להם בחירה. למעשה הם הגיעו לעולם הזה כדי לממש את הבחירה החופשית שלהם. גזר הדין שלהם לא נכתב בידי שמים, וגם לא ביד המקרה.

חלק מהחולים בוחרים להבריא מאלצהיימר, ולמרבה ההפתעה גם מבריאים מאלצהיימר.

בעבר הבאתי את המקרה של טום ווארן בשני פוסטים (להלן קישור לפוסט הראשון והשני). טום ווארן חלה באלצהיימר. כשתפקודי המוח שלו היו מדורדרים, הוא הצליח לזהות את הגורמים לאלצהיימר, ובמאמץ גדול להסיר את הגורמים ולהרפא, לגמרי.

במקרה אחר, בעלה של ד"ר ניופורט חלה באלצהיימר. התרופות לא סייעו לעצירת המחלה, והתדרדרות היתה מהירה. בעלה (סטיב) הפך לחולה במצב מדורדר. ד"ר ניופורט לא השלימה עם הפרוגנוזה, היא חקרה את המחלה. במחקר היא גילתה שתאי המוח של חולי אלצהיימר מאבדים את היכולת לעכל גלוקוז. ללא גלוקוז תאי המוח מפסיקים לתפקד ולמות.

בהמשך המחקר של ד"ר ניופורט, היא גילתה שלתאים יש מנגנון עוקף גלוקוז שמאפשר להם לאכול. התאים מסוגלים לאכול קטון (Ketone). בנוסף היא גילתה ששמן קוקוס מכיל שמן מסוג  MCT שעובר תהליך כימי בכבד שהופך אותו לקטון. הקטון יוכל להזין את תאי המוח במקום הגלוקוז.

מכאן ד"ר ניופורט חשבה לעצמה, מה כבר יש להפסיד,ניתן לבעלי (סטיב) שמן קוקוס.

התגובה של סטיב היתה מדהימה, תוך יום אחד השתפרו התפקודים שלו בצורה מדהימה. האישיות שלו חזרה. התפקודים הפיסיים חזרו במידה רבה. התפקודים המנטליים חזרו במידה רבה. מהנקודה בה סטיב היה זה שיפור מדהים.

ד"ר ניופורט המשיכה לחקור את שמן הקוקוס וגילתה שיש לו תכונות נפלאות והוא מרפא מחלות רבות ותורם לבריאות. שמן קוקוס מכיל שומן לאורי שהוא בעל תכונות אנטי-באקטיריאליות ואנטי ויראליות. השומנים בשמן קוקוס יכולים להאיץ את המטבוליזם ולהוביל לירידה במשקל. מחקרים גם מראים ששמן קוקוס מקטין את הסיכון ללקות בסוכרת, ומחלות לב ויתרונות רבים אחרים.

חולי אלצהיימר נוספים גילו את נפלאות שמן הקוקוס. חלק מהחולים שהתחילו את הטיפול בשמן קוקוס בתחילת ההתדרדרות נרפאו לחלוטין! להלן אנשים שנרפאו לאלצהיימר בעזרת שמן קוקוס ומפיצים את הבשורה:

יאן בלייר המילטון (Ian Blair Hamilton), תפס את המחלה בזמן ונרפא לחלוטין:

 

ברוס פלינט מעיד כיצד שמן קוקוס עוזר לו להתגבר על דימנציה. הוא גם מציין ששמן קוקוס לא משפר את המצב בכל המקרים, בכמחצית מהמקרים, אין שיפור:

 

ג'יים מספר כיצד המצב המנטלי שלו התדרדר, הוא התחיל להרגיש בלבול וההכרה שלו התערפלה. כעבור מספר ימים של שימוש בשמן קוקוס המצב המנטלי שלו השתפר פלאים:

אלן ק. גולדן נעזר בשמן קוקוס כדי לרפא את עצמו מאלצהיימר, ואפילו כתב על זה ספר:

 

יצוין ששמן הקוקוס המדובר הוא אורגני, כתית (כלומר הופק בכבישה קרה – ללא חימום או כימיקלים).

מקורות נוספים:

http://www.naturalnews.com/036156_Coconut_oil_superfood_healing.html

 

הפרדיגמה השגויה בהדברת חרקים – פוסט ראשון

התמונה באדיבות הניו-יורק טריביון באיור פרסומת מ-1922.

רוב חומרי ההדברה הביתיים המקובלים (אם לא כולם) פועלים על מערכת העצבים של החרקים.

ברשימת החומרים שפועלים על מערכת העצבים של החרקים ניתן למנות את משפחת האורגנו-פוספאטיים (מלתיון Malathion, אצפט – Acephate), קארבמאטים Carbamate (קארבריל  Carbaryl, פרופוקסור Propoxur), משפחת הפירטרואידים Pyrethroid (פרמתרין Permethrin, רסמתרין resmethrin).

אולם תאי העצב ואופן ההתקשרות שלהם זה עם זה, מאוד דומים ביונקים ובחרקים. לכן כל הרעלים העצביים של החרקים מרעילים גם את האדם. רעילות חומרי ההדברה הנ"ל ידועה בכל אחד מהחומרים שציינתי.

לפיכך נשאלת השאלה, האם התקדמות המדע הביאה למציאת פתרונות פחות הרסניים לבני אדם כשמדובר  על הדברת חרקים?

אז התשובה היא כן! ישנן אופציות הרבה פחות רעילות.

ישנה מערכת אנטומית בחרקים שפועלת באופן שונה מאשר אצל בני אדם – מערכת הנשימה. יונקים נושמים דרך קנה נשימה שמתפצל בריאות לצינוריות שמגיעות לנאדיות בהן מתבצע חילוף הגזים. בקנה הנשימה וההתפצלויות שלו קיימים ריסים דקיקים והפרשה מתמדת שמסלקת א האבק כלפי חוץ. חרקים לעומת זאת נושמים דרך צינוריות דקיקות הנקראות טריכאות. הטריכאות מביאות את האויר ישירות לתאים עצמם שם מתבצע חילופי הגזים הדרושים.

אם נכניס חומר שיתפס בטריכאות וישבש את פעולתם, החרק יחנק. אותו חומר עצמו יהיה בעל השפעה קטנה על בני האדם שמצוידים באמצעים יעילים יותר לסילוק אבק ומימדים שונים שיהפכו אותו ללא מזיק.

ובכן מסתבר שיש כזה חומר, קוראים לו חומצה בורית (Boric acid). כשהחומר הזה טחון דק דק, הוא חודר לטריכאות ומייבש את החרקים (כעבור ימים ספורים)1. מצד שני בני אדם צריכים לאכול מימנו עשרות גרמים כדי לקבל הרעלה מידית, וכדי לקבל הרעלה לאחר חשיפה ממושכת של ימים רבים אדם בוגר צריך לאכול מימנו כמויות משמעותיות בסדר גודל של גרם יום-יום. אז ברור שלא כדאי לנסות ולטעום מהחומר הזה, אבל אין ספק שהוא הרבה פחות רעיל לאדם.

עכשיו נשאלת שאלת היעילות, עד כמה יעיל החומר? מנסיון אישי החומר יעיל בהדברת נמלים תיקנים וחרקים נוספים, אם כי ההשפעה שלו אינה מידית כמו התרסיסים (כשמרססים אותם על החרק ישירות).

אז איפה קונים? זו בעיה, כנראה שתעשיית חומרי ההדברה הביתיים לא כל כך אוהבת את החומר הזה, משום שקשה עד בלתי אפשרי להשיג אותו בארץ. ניתן לייבא מספקים בחו"ל, ובעידן אי ביי הדברים הרבה יותר פשוטים.

עצות נוספות להדברה ביתית, ניקוי ביתי בספונג'ה, מדיח ומכונת כביסה ניתן למצוא בספרים של ד"ר הולדה ריגר קלארק.

  1. יצוין שלפי גרסה אחרת, החומצה הבורית נאכלת ע"י החרקים וגורמת להם בעיות עיכול חמורות… כך או כך הרעילות לבני אדם נמוכה והוא קוטל את החרקים []

הגן הסודי

הגן הסודי הוא גן שמניב פירות מלאי ויטמינים וחומצות אמינו וחלבונים בהרכב מדויק לצרכי האדם.

כניסה לגן הסודי לא עולה כסף וכל אחד יכול לאכול כפי צורכו.

את הגן הסודי צריך לטפח ולתת לו מזון נקי מחומרי הדברה, ולהשקותו במים טהורים ונקיים מכלור, פלואוריד, ורעלים אחרים. אחרת הפירות שהוא מניב חסרים.

הגן הסודי למעשה מצוי אצל כל אחד בפנים, בבטן, זוהי הפלורה של המעיים. כשהיא מקבלת תנאים מתאימים היא מייצרת את כל המרכיבים הדורשים לנו, ויטמין B-12, חומצות אמינו חיוניות (שאין ביכולת הגוף לסנטז) וחלבונים חשובים. הגן הזה לא צריך בשר, חלב או ביצים. הוא יכול לייצר את כל הדרוש מתזונה טבעונית מאוזנת.

אבל, אם מרעיפים על הגן הסודי כספית מהשיניים, כלור ופלואוריד (ושאר הרעלים הנלווים לחומצה הפלורוסיליצית), חומרי הדברה במזון, בנזן מהתמרוקים והסבונים, טוליום מתוספי מזון, ועוד שאר מרעין בישין, הגן מתחיל להקריח, ואנחנו מפתחים חוסרים.

ישנם רבים שאוכלים בשר יום יום ועדיין חסר להם ויטמין B-12, הכיצד?

ישנם טבעוניים שמשופעים ב-B12.