אני מעריך שעצם השאלה תקפיץ את הפיוזים למספר רופאי שיניים. אז לפני שמישהו מתלהם אני מציע לו לעיין בפוסטים הקודמים ולראות שהזליגה המשוערת של האמלגם (לפחות בפה עם 12 סתימות ומעלה) חוצה לפחות חלק מספי הבטיחות לחשיפה של כספית. זאת ניתן ניתן להבין מהדו"חות של ADA וה-FDA!!! אפילו לא צריך לבדוק בארגונים שאינם ממשלתיים.

רופאי השיניים  הוטעו והיטעו מיליארדי אנשים על קליפת כדור הארץ. מבחינתי זו עובדה ולא האשמה. לרופאי שיניים שמתחילים להבין את העניין אני מציע לשתות כוס מים (בפה נטול אמלגם – כי הכספית מערערת את העצבים), להרגע ולחשוב איך מתקדמים מהנקודה הנוכחית.

לפני שנחזור לשאלה המקורית אני מפציר בקוראים להמשיך לקרוא עד סוף הפוסט ולא להחליט על סמך כמה משפטים. הנושא מורכב ובעייתי.

מאחר והאמלגם מהווה מקור עיקרי לחשיפה לכספית (ברוב האנשים בעלי סתימות אמלגם), מאחר ולפחות חלק מההשפעות השליליות של הכספית בריכוז נמוך מוכחות, מאחר והחשיפה לכספית חוצה את הגבול שנקבע ע"י ארגוני בריאות, דעתי האישית היא שכדאי להחליף את האמלגם.

אבל הסרת הסתימות כרוכה בקדיחה שמובילה לפיזור כמויות גדולות של כספית. קראתי על חולים שטענו שהסרה לא זהירה של הסתימות הובילה להתדרדרות קריטית במצבם הבריאותי שהיה מעורער עוד לפני כן. כדרך אגב, הדבר נכון גם לחלפת סתימת אמלגם שנשברה בסתימת אמלגם אחרת (אם אתם מתעקשים להמשיך ולהשתמש באמלגם).

לפיכך חובה להסיר את הסתימות אצל רופא שמודע לסיכונים ונוקט באמצעי זהירות מתאימים. הפוסט מהבלוג המקושר מסכם את אמצעי הבטיחות באופן מקיף.

סרטון של  Dr. Sarkissian מראה כיצד הוא מסיר את האמלגם תוך נקיטת אמצעי בטיחות. (להסיר ספק אין לי שום קשר לד"ר הזה, ואין לי כוונה ליצור כזה למעט אולי מכתב תודה על ההדגמה).

למרות כל אמצעי הבטיחות  צפוי שהחשיפה לכספית תגבר בשעת הסרת הסתימות. גם מי שאינו סובל מסיפטומים של הרעלת כספית עלול לפתח כאלה לאחר החלפת הסתימות. לפיכך טרם התחלת התהליך לדעתי מומלץ בחום רב לפנות למומחה בנושא דיטוקסיפיקציה (ניקוי הכספית במקרה זה) ולהתייעץ באשר לאופן הביצוע, תזונה, תוספים, קלציה וכיו"ב. כדאי להביא בחשבון שמידת החשיפה בדר"כ תעמוד בפרופרוציה לכמות השיניים שמטופלות. ניתן (ולפי דעתי אם זה אפשרי זה עדיף) להחליף את הסתימות במנות קטנות כלומר עד שתי סתימות בטיפול אחד, ולהמתין 3 שבועות לטיפול הבא.

פרופ' אנדי ה. קטלר פרסם בספרו אינדיקציות להרעלת כספית, שיטה לאבחון הרעלת כספית ושיטות לקלציה.  סיכום קצר של דרכי הקלציה המוצעים ע"י פרופ' אנדי קטלר ניתן למצוא באתר הזה. אבל כדאי לזכור שזהו תקציר מאוד מאוד מצומצם, ואם ברצונכם לאמץ את השיטה כדאי לפנות למומחה בתחום, וכן לעיין בספר של קטלר.

כדאי גם להביא בחשבון את ההיבט הכספי. התהליך יקר , ומחירו עולה ככל שרופאי השיניים יותר עבדו בפה שלכם בעבר. כמו-כן חומרי שחזור ללא אמלגם ברוב המקרים יקרים יותר.

מרבית הפציינטים שיבחרו להחליף את הסתימות כבר ספגו מנות לא מבוטלות של כספית. בנוסף הליך הוצאת הסתימות חושף את הגוף לכספית בכמויות גדולות יחסית לכמויות שהגוף הורגל בהם טרם הסרת הסתימות. לפיכך כדאי לבצע קילציה על מנת להשלים את הפרוצידורה ולנקות את הגוף (במידת האפשר) מהכספית. הקילציה היא תהליך בו מכניסים לגוף חומרים הנקשרים לכספית, וביכולת הגוף לפנותם (דרך הפרשות). יודגש שהקילציה היא תהליך ממושך הדורש ביצוע מדויק. ישנם מספר פרוטוקולים לביצוע קלציה. ההתרשמות האישית שלי, היא שאנדי קטלר מציג פרוטוקולים מבוססים על ידע מדעי, וכן הצטבר ניסיון בהם. בכל מקרה, לדעתי חובה לבצע תהליך קלציה בהנחיית רופא מומחה בתחום. אין לבצע את ההליך לבד, או לנסות שיטות שאין מאחוריהם תשתית מדעית ואמפירית. הקלציה בביצוע לא נכון, יכולה לגרום לנזקים פרמננטיים בגוף ולהתדרדרות במצב הבריאות. ניתן לקרוא באתר הבא על אנשים שחוו נזקים קשים בביצוע קלציה שגויה, ספציפית הדף מרכז חוויות שליליות של פציינטים לאחר שימוש לקוי ב-DMPS. הקלציה מעוררת לחיים מאגרי כספית רדומים בגוף, חלק מהכספית יצא החוצה בהפרשות, וחלקה ילך למחוזות חדשים ויגרום לנזקים חדשים.

למרות הקשיים והמחיר לדעתי הסרת האמלגם באופן בטוח בליווי יעוץ רפואי עדיפה על השארת הרעל למשך שנים רבות.

ולסיום אני שוב מדגיש את עניין הבטיחות בעת הסרת האמלגם, וליווי של יועץ המבין בתחום הרעלת כספית. יעוץ שיתחיל בטרם התחילו לקדוח לכם בפה. הכספית הוא חומר "מרושע", הוא עושה המון בעיות בגוף גם בכמויות זעירות, לגוף קשה מאוד להיפטר מימנו לבד, הכספית שנכנסת למוח עושה נזקים רבים ו"נתקעת" שם לשנים רבות (ואולי נשארת שם לכל חיינו), ותהליך ניקוי הגוף מכספית (בהתערבות  חומרים מנקים- Chaleting) הוא עדין, ממושך (לוקח חודשים ואף שנים), ויכול להסתבך.

לא כדאי לשחק באש מבלי שתקבלו את היעוץ מידי מומחה בתחום.

.