טענות מצדדי השימוש באמלגם – המשך2

המאמר השמיני והאחרון עב-כרס ואפילו חדש מ-2008. צוות מכובד של רופאים הקים וועדה מדעית לבחינת סיכוני האמלגם ותחליפיו:

The safety of dental amalgam and alternative dental

restoration materials for patients and users

מדובר בסקירה שכתבה וועדה אירופאית בשם:

SCENIHR -Scientific Committee on Emerging and Newly Identified Health Risks

הוועדה נעזרה בוועדות נוספות למניעת מחלות וסיכונים באיחוד האירופי.

בתקציר המנהלים סוקרת הוועדה את השיטות הקיימות לשיחזור השיניים. ומציינת שהשימוש באמלגם הולך ופוחת מטעמים אסתטיים ברחבי האיחוד והיא צופה שמגמה תימשך.

הוועדה מודה כי לאמלגם יש תופעות לוואי כגון אלרגיה ומחלה נדירה בשם "lichen planus " שפוגעת בעור וברקמות חיצוניות רכות. עם זאת היא טוענת שהשכיחות לתופעות אלה נמוכה וניתנת לניהול.

הוועדה מציינת כי קיימות טענות שהאמלגם עלול לגרום למחלות קשות כגון אלצהיימר, טרשת נפוצה,פרקינסון, ובעיית כליות. אולם מספר מחקרים שנערכו לא מצאו כזה קשר. כמו-כן לדברי הוועדה נשלל הקשר בין בעיות נוירו-פסיכולויות ובעיות כליות בילדים לאמלגם.

לאור המימצאים הוועדה מסיקה שהשימוש באמלגם אינו מציג סיכונים מיוחדים ואין סיבה רפואית להפסיקו.

הוועדה מציינת שהחשיפה העיקרית לכספית תתרחש בביצוע השיחזור של השן ובהסרת הסתימות. היא גם מציינת שהסרת הסתימות תיצור חשיפה גבוהה יותר לכספית מאשר השארתה, ואין שום הצדקה רפואית להחלפת סתימות האמלגם למעט במקרים נדירים של אלרגיה.

הוועדה מציינת שלחלק מהתחליפים סיכוני בריאות לא מבוטלים, רעילות בתנאים מסויימים, וכן הן עלולים לעורר אלרגיה. כמו-כן אין מידע מספיק על רעילותם.

לגבי נשים הרות מציינת הוועדה שזהירות צריכה להינקט בכל התקנה של סתימה מכל סוג.

לסיכום מציינת הוועדה שהאמלגם בעל היסטוריה ארוכה של שימוש, אין עדות לבעיות בריאות שהוא יוצר וניתן להמשיך להשתמש בו.

לאחר עמדה נחרצת וברורה בעניין לא נותר לי אלא לזנק לתוך הדפים הוירטואליים של הדו"ח ולהתחיל לשחות.

אני מדלג על פרקי הרקע. בפרק המתודולוגיה הקבוצה מתארת את הקושי להבחין בנזקי האמלגם (אם קיימים ולהפריד אותם מנזקים אחרים), אולם היא מביעה את בטחונה בהצלחת המשימה.

הוועדה סוקרת את אופני הספיגה של הכספית בבני אדם. הוועדה מסקרת את סוגי הכספית השונים הקיימים בסביבת האדם. מי שמעוניין יכול לקרוא את פרק 3.3.2.

הוועדה מציינת ששני הגורמים העיקריים להימצאות כספית בגוף האדם הם מזון מהים וסתימות אמלגם. הוועדה מצטטת מחקר של Schweinsberg 1994 .

לפי המחקר כמות הכספית בדמם של בני אדם שאינם אוכלים דגי ים ואין בפיהם סתימות אמלגם היא 0.2 עד -0.4 מיקרוגרם לליטר. בבניאדם שלא צרכו דגי ים והי בפיהם לפחות 6 סתימות אמלגם נמצאה כמות גבוה יותר של כספית, ובבני-אדם שצרכו דגי – ים ללא סתימות כמות עוד יותר גבוהה. כמות הכי גבוהה של כספית נמצאה בבני אדם עם סתימות אמלגם שצרכו דגי ים 1.5 עד 4 מיקרוגרם לליטר.הוועדה מביאה עוד מחקרים שמעידים על תוצאה דומה.

קשה להבחין מה תרומת הכספית הנובעת מאמלגם לעומת התרומה הנובעת מאכילת דגי-ים.

הוועדה סקרה באופן נרחב את אופני הספיגה של הכספית, את רעילותה, את רעילות המתכות האחרות באמלגם, ואת רעילות התחליפים. ועוד נושאים רבים. תסלחו לי שאיני סוקר את הכל משום שאני מחפש את ההוכחות שאמלגם אינו רעיל (משום שהרמזים שאמלגם כן רעיל – מרובים).

אתעכב על הכמויות הנספגות כתוצאה מאמלגם. לא אסקור שוב את הספים של ארגוני הבריאות השונים.

בטבלה שמסכמת את קליטה הכספית בגוף רואים במפורש שהסתימות בסבירות גבוהה הן המקור העיקרי לכספית (באוכלוסיה שאינה נחשפת לכספית במקום עבודתה). 3-17 מיקרוגרם כספית ליום נשארים בגוף כתוצאה מסתימות, בעוד שתרומת כל שאר הגורמים אינה עולה על 3 מיקרוגרם ליום (עמוד 26).

עם רמה כה משמעותית של כספית שנספגת בגוף רובץ נטל הוכחה כבד על הוועדה המכובדת. הבה ונראה איזה מחקרים מצמאים מביאה הוועדה.

בדקתי את הפרק שמדבר על מערכת השתן, אני אתייחס למחקרים על פציינטים ולא על רופאי שיניים (עם רופאי השיניים הסליחה, הבלוג הזה נועד לפציינטים). בפרק הזה הוועדה המכובדת מביאה שוב את המחקר של Bellinger et al. מ-2006 שעוסק בילדים לאחר שנים ספורות מרגע התקנת הסתימות. כעס הוא רגש מזיק מכל בחינה,יש שיטות רבות להימנע מכעס, מדיטציה, דימיון מודרך,לעורר רגשות אחרים כגון רגש של חמלה. אני מציע לכם לתרגל חמלה כלפי ה”מומחים” שרושמים המלצות משוללות בסיס. בי בכל אופן השטחיות הזו, כמעט ועוררה כעס.

הוועדה עצמה ציינה שהאמלגם בשימוש למעלה מ-150 שנה. מדוע הוועדה המכובדת לא בדקה פציינטים שהסתימות מותקנות בפיהם למעלה מ-5 שנים? מה קורה לכליות שנאלצות לפנות כספית במשך 20 שנה 40 שנה? קל מאוד לבדוק, יש מרחב מדגם של מאות מיליוני אנשים. היכן הכבוד המקצועי של הפרופסורים והדוקטורים שחתומים על המסמך?

נמשיך לפרק על מערכת העצבים.

מחלת האלצהיימר לדברי המומחים אינה קשורה לאמלגם, המומחים הביאו את מחקרו של Bates et al. 2004). כסימוכין. הוועדה בחרה להתעלם ממחקרים שכן הראו קשר בין כספית לאלצהיימר. וכאמור האמלגם הוא המקור העיקרי לכספית בגוף!

לגבי טרשת נפוצה, הוועדה אומרת שיש חילוקי דעות בעניין, עם זאת היא אינה יכולה לקבוע אם אכן קיים כזה קשר בשל בעיות במחקרים. אני מופתע שמחקר פשוט ADA אינה מסוגלת לבצע.

לגבי פרקינסון, שוב הוועדה אינה מסוגלת לקבוע מה תרומת הכספית להתפתחות המחלה בשל מחסור בנתונים.

אוטיזם – לטענת הוועדה לא נמצאו מחקרים המראים על קשר בין האמלגם לאוטיזם.הוועדה סקרה מחקרים על חיסונים לילודים. הוועדה לא הביאה אף מחקר שבודק את הקשר בין מספר הסתימות אצל נשים הרות לאוטיזם אצל הצאצאים.

ניוון שרירים – הוועדה הביאה את מחקרו של (Gresham et al. 1986). כעדות לכך שאין קשר בין השניים .סקירה מהירה שלי באינטרנט העלתה מקרים של מחלה דמויתALS שחלפה לאחר החלפת סתימות אמלגם.

Redhe O, Pleva J, "Recovery from ALS and from asthma after removal of dental amalgam fillings", Int J Risk & Safety in Med 1994; 4:229-236, & Vanacore N, Corsi L, Fabrizio E, Bonifati V, Meco G, "Relationship between exposure to environmental toxins and motor neuron disease: a case report", Med Lav 1995 Nov-Dec; 86(6):522-33.

לא הצלחתי לשים את היד על המאמר הזה, אבל בהחלט הוא נשמע מעניין. מסתבר שכספית יכולה לגרום לסימפטומים דומים ל-ALS. הקטנת ריכוז הכספית יכולה לגרום להיעלמות הסימפטומים. (אם חולי ALS יקראו את זה, אני לא מציע או שולל כזה טיפול, אני משתדל להביא את המידע באופן המהימן ביותר).

הוועדה לא התייחסה לקשר בין ALS לכספית.

אודה שהשטחיות של עורכי הדו"ח מייאשת. אין מחקרים רציניים המראים הקשר בין אמלגם למחלות השונות. לעיתים לעורכי הדו"ח אין בושה לכתוב שאחרי למעלה מ-150 שנות שימוש באמלגם במיליארדי סתימות פשוט אין מידע מספיק מידע….

למרות זאת נסיים את הסקירה של המחלות בדו”ח.

כותבי הדו"ח נגשו לסקור את ההשפעות הפסיכולוגיות של האמלגם.

לטענת עורכי הדו"ח פורסמו 53 מחקרים הקושרים בין כספית ומתכות כבדות לבעיות נפשיות. אולם לדברי עורכי המחקר לא נמצא קשר סיבתי בין כספית לבעיות הנפשיות.

(זאת אמירה מעניינת משום שידוע שכספית חודרת למוח וגורמת לנזק לעצבים.

הדגמה של אוניברסיטת קלגרי.)

אז מה בעצם הביאו סוקרי הדו"ח?

מחקר של יחידה לרפואת שיניים בברגן נורווגיה (Lygre et al. 2005), בו נבדקו פציינטים שהתלוננו על מיחושים שונים כגון סחרחורות, כאבי פרקים ושרירים,ועוד…לאחר הסרת הסתימות ניכרה הקלה מועטה בלבד בסימפטומים. עדיין הקבוצה שהוסרה בה סתימות האמלגם נותרה בעלת שכיחות גבוהה של בעיות.

את המחקר הזה לא מצאתי באינטרנט חינם. אבל בתקציר המקורי יש עוד פיסקה שהושמטה מהדו"ח של SCENIHR (בטעות?): קיימת קבוצה של חולים שלא הוחלפו הסתימות שלהם, בקבוצה זאת לא ניכר שום שיפור. יכול להיות שההשפעה על הקבוצה שהוחלפו בה הסתימות פסיכוסומטית, אבל עדיין ראוי היה לציין זאת.

שני המחקרים הבאים אינם ברורים לי די הצורך, ואינם זמינים בקלות באינטרנט.

המחקר הבא שנסקר הוא

Amalgam Exposure And Neurological Function .Kingman et al. 2005

המחקר בדק תפקודים הקשורים למערכת העצבים לסתימות אמלגם.בשורה התחתונה המחקר לא מצא קשר.

הסקר הבא

Mercury derived from dental amalgams and neuropsychologic function.

by Pam Factor-Litvak , Gunnar Hasselgren , Diane Jacobs , Melissa Begg , Jennie Kline , Jamie Geier , Nancy Mervish , Sonia Schoenholtz , Joseph Graziano

בדק את הקשר בין סתימות אמלגם לתפקוד הנוירו-פסיכולוגי באנשים בריאים!

הבעיה שלי עם הסקר שכל האנשים שחלו בגלל סתימות אמלגם (אם ישנם כאלה) לא נכללו בסקר משום שהם אנשים חולים.

הנושא הבא שנבדק הוא התפתחות פסיכולוגית. זוב מובא המחקר של Bellinger et al. מ-2006, ומובא מחקר נוסף על ילדים. עד גיל 10. מאחר ואני מוכן לקבל את ההנחה שאין פגיעה נוירו-פסיכולוגית בילדים כתוצאה מסתימות אמלגם אמשיך בסקירה.

הוועדה בדקה מחקר נוסף שבדק את הקשר של תת-משקל בילודים לבין ביצוע התקנה של סתימות אמלגם במהלך ההריון, ולא מצאה קשר בין השניים.

ההשפעה של האמלגם על המערכת החיסונית.

הוועדה סקרה מחקר שלא מצא קשר בין כמות האימונוגלובולינים לבין כמות הכספית בפלסמה.

הוועדה סקרה מחקר שלא מצא קשר בין כספית לבין המחלות אוטואימוניות הבאות:

Henoch-Schönlein purpura (מחלה המופיעה בילדות ותוקפת בעיקר את העור).

acute glomerulonephritis, (מחלה התוקפת את הכליות).

כמו-כן הוועדה סקרה מחקר שמראה שלאמלגם אין קורלציה עם כמות הלימפוציטים.

הוועדה מציינת שסקרים אפידמיולוגיים לא מראים קשר בין חשיפה לכספית במקומות עבודה למחלות אוטואימוניות. אציין רק בנקודה הזו שאופן החשיפה במקומות עבודה שונה מאופן החשיפה כתוצאה מסתימות (חשיפה מתמדת ארוכת טווח ברמות נמוכות מסתימות, בעוד שחשיפה ממקומות עבודהמתקיימת בחלק קטן משעות העבודה בדר”כ).

הוועדה מודה שהחשיפה לכספית מעוררת את המחלות הבאות:

antinuclear antibodies – נוגדנים שתוקפים מרכיבים בגרעין התא – אופיינים למחלות אוטואימוניות.

, scleroderma-like diseases – מחלות אוטואימוניות בה נפגע העור בעיקר.

, lichen planus – מחלה אוטואימוניות בה נפגע העור בעיקר.

דלקת אוטואימונית הפוגעת בכליות – membranous nephropathy

הוועדה מתייחסת למחלות הנגרמות בשל תרכובת כספית-כלוריד, התרכובת הזו לא מופרשת מהסתימות למיטב ידיעתי (אולי זה נוצר כשהכלור במי השתייה מגיב לכספית?).אציין שברמות חשיפה לא גבוהות התרכובת הזו יכול להיות אחראית למחלות אוטאימוניות כגון זאבת ומחלות עור.

הוועדה סקרה מחקר(Silbergeld etal. 2005 )

שהראה שחשיפה לכספית גרמה לתהליכים שסופם מחלה אוטואימונית. אולם הוועדה נמנעה מדיון בכמות הכספית שנבדקה במחקר לבין הכמות הנפלטת מסתימות.

לסיום הוועדה מזכירה שהכספית הוכחה כמרכיב משמעותי בבעיות עור מסוימות. הסרת הסתימות הובילה לשיפור משמעותי אצל חולים רבים.

אני מדלג על החלק הקשור להשפעה על אברי הרבייה.

בפרק שונות, הוועדה מסקרת מחקר השולל קשר בין מחלות לב לכספית במבוגרים. אבל מסקרת מחקר שמקשר מתיל-מרקורי לבעיות לב בילדים.

בזה מסתיים בפרק הנוגע לפציינטים עם סתימות אפורות. לאחר מכן יש פרק על רופאי שיניים וחשיפתם לכספית, עליו אדלג. סקירה לתחליפי אמלגם גם עליה אדלג.

זהו בזה נגמרו החלקים המעניינים בדו"ח. אז מה היה לנו באשר לסיכוני האמלגם?

-בפוסט הבא..

הפוסט הזה פורסם בתאריך אמלגם, כספית, פה ולסת עם התגים , , . קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

מטרת השאלה