התקפי לב – למה ומדוע?

התקפי לב היתה "מכה" של המאה ה-20. מכה זו ממשיכה ומלווה אותנו לתוך המאה ה-21. מה הסיבה? אין וויכוח על כך שרוב מקרי התקפת הלב נובעים מהצטברות שיכבה טרשתית על עורקי הלב, עד שהעורקים נסתמים ואספקת החמצן ללב נפסקת. למעשה טרשת העורקים אחראית בנוסף להתקפי לב לשבץ מוחי, וטרומבוזות בגוף.

אז מדוע מצטברת השכבה הטרשתית על עורקי הלב? לרפואה הקונבנציונאלית יש כמה עבריינים מועדים: שומנים מוקשים או מוקשים חלקית (לדוגמא מרגרינה), תזונה עשירה בכולסטרול, עישון, השמנה, סוכרת, יתר לחץ דם, תורשה.

הבעיה עם התיאוריה הזו שהיא לא מסתדרת עם העובדות "הנחבאות" הבאות:

1) לפני 1910 טרשת העורקים וספציפית התקפי לב לא היו קיימים באוכלוסיית העולם.

2) אסקימוסים שאכלו טונות של שומן רווי בימי חייהם לא סבלו מהתקפי לב.

3) אוכלוסיות מבודדות שלא נהנו (או סבלו) מה"קידמה", לא חוו טרשת העורקים או התקפי לב ללא קשר לאוכל שאכלו.

4) הכולסטרול הוא מרכיב חיוני בגוף. הוא חומר הביניין של קרומי התאים, יש לו תפקיד מרכזי במוח. ומהווה חומר מוצא להורמונים בגוף.

כולססטרול היווה תמיד חלק נכבד במזונם של בני האדם, ועדיין, לא היו התקפי לב לפני המאה ה-20. הקשיית שומנים נכנסה לשימוש נרחב רק בשנות ה-40 של המאה-20. התהליך הטרשתי לוקח כ-10-20 שנים. היה גורם מוקדם יותר להופעת התקפי הלב. תורשה תמיד היתה בעייתית ולכן לא יכולה להוות הגורם להתקפות לב, כך גם השמנה. עישון – התקפי הלב מופיעים גם אצל אנשים שלא עישנו סיגריה מימהם לפיכך העישון יכול להוות רק גורם מישני.

אז מי "האשם"? מי הופיע על הבמה של המאה ה-20 ובכליו רבדים של שומן טרשתי?

ג'וזף מ. פרייס פירסם ספרון קטן כבר ב-1969 – " פקקת העורקים הכליליים, כולסטרול, כלור" (CORONARIES, CHOLESTROL, CHLORINE). מהשם אתם יכולים לנחש מי "האשם" העיקרי – כלור!

ד"ר פרייס חקר ללא ליאות את התיאוריה, אסף נתונים, ולאחר התנכלויות ועיכובים הצליח לפרסם את הספר שלו. כמובן שלאחר פרסום הספר, במקום לזכות להוקרה וכבוד, הוא הוקע ונאלץ להפוך לרופא משפחה באיזור כפרי בארה"ב. ככה זה אצל התוכים (סליחה התכוונתי לרופאים) של ימינו, אסור לחרוג מהקו. אבל מדהים יותר – הסיבה העיקרית להתקפי לב במאה ה-20 כמעט ולא ידועה עד היום. הקרדיולוגים יכולים לעשות מאות ניתוחי מעקפים, אולם הם לא חוקרים מדוע בכלל צריכים לעשות אותם.

ד"ר פרייס הוכיח על תרנגולים צעירים שמים מוכלרים במידה רבה, גורמים תוך שלושה שבועות לסתימת העורקים של התרנגולים.

ד"ר פרייס בחן את הדו"חות על נתיחות לאחר המוות של חיילים האמריקאים שנהרגו במלחמת וייטנאם וקוריאה. החיילים שתו מים שהיו מוכלרים בריכוז של פי 20-30 מכפי שמקובל בארה"ב. על מנת למנוע זיהום. הסתבר שבגופות החיילים הצעירים התגלתה טרשת עורקים מתקדמת, לעומת גופות צעירים שלא שירתו בחזית.

שני המרכיבים העיקריים ש"מקורות" מוסיפים למי השתייה (בהנחיית משרד הבריאות), הם כלור ופלואוריד. הכלור מבצע מחטא את המים מחיידקים. הפלואוריד אמור להגן על השיניים.

יצוין כי מקורות משתמשת בסודיום היפוכלוריט לחיטוי המים, אולם גם בכלוראמינים. בניגוד לסודיום היפוכלוריט כלוראמינים אינם מתאדים ממיכל פתוח, וגם אינם מתאדים בהרתחה רגילה, ואפילו חלק מפילטרי הפחם אינם מסננים אותם.

אז מה מציע הד"ר פרייס במקרה של סתימת עורקים – צעד ראשון הפסיקו לשתות כלור (ואני מוסיף הפסיקו גם את הפלואוריד). חיילים שנלחמו בדרום קוריאה ונאלצו לשתות מים מוכלרים במידה רבה ביותר, פיתחו טרשת עורקים חמורה תוך מספר שנים. לעומת זאת כשהם חזרו לארה"ב ולשתיית מים מוכלרים במידה רגילה, הטרשת שלהם נסוגה למידה הרגילה באוכלוסיה כעבור כמה שנים.

מדוע אני מכניס את הפלואוריד לרשימה השחורה של סותמי העורקים? לקבוצה של מתנדבים הוזרק איזוטופ של פלואוריד בתרכובת סודיום פלואוריד. לאחר מכן נעשתה להם סריקה בסורק טומוגרפי. בתוצאות נמצא שהפלואוריד שקע באיזורי הסתיידות העורקים. מעניין ששני החומרים העיקריים המתווספים למים בהנחיית משרד הבריאות (במקרה של הפלואוריד בכפיית משרד הבריאות) גורמים להסתיידות עורקים. כדרך אגב גם את הפלואוריד מסנן פחם פשוט לא יסנן.

צעד נוסף שמביא הד"ר פרייס, הוא צום ממושך. במקום לעבור ניתוח מאוד מסובך, ולהחלים במשך חודשים , עדיף לצום במשך שבועות ולנקות את העורקים והוורידים. ד"ר ג'ואל פורמן ממליץ על הפרקטיקה בספר "צום ואכילה לבריאות טובה". כמובן שמאוד כדאי שצום ממושך יעשה בפיקוח רפואי, כי הוא אינו נטול סכנות. הצום אינו מתאים בכל המקרים, והחיסרון העיקרי שלו הוא דלדול הגוף ממינרלים וויטמינים נחוצים. יש גם סוגים רבים של צומות, ואם החלטתם על דרך זו רצוי להתייעץ עם מומחה בעל ניסיון בנושא ולא ללכת בשיטת "עשה זאת בעצמך".

צום הוא חלופה שכדאי לשקול כשמנסים לרפא טרשת  עורקים. צום יכול להקטין את המשקע הטרשתי באופן משמעותי.

עוד על התקפי ומניעתם ראו בפוסט הזה.

פורסם בקטגוריה בריאות וריפוי, תזונה, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

מטרת השאלה